השיר הניצב בפתח הספר רואים את הים
שהעניק לספר את שמו, נכתב בינואר 2009 בימי המלחמה בעזה במבצע "עופרת יצוקה".
אחד עשר השירים במחזור 'שירים מלסטובו' כפר באי לסטובו בקרואטיה נכתבו בעקבות מסע בחבלים מוכי המלחמה ביוגוסלביה לשעבר.
שישה שירים ללאה הם תיעוד שירי חשוף מימיה האחרונים של חברה שהלכה לעולמה ממחלה סופנית (חדר שלוש \ מיטה ליד החלון \ את לוקחת את חפציך אתך \ לחיים הבאים \ ידית מיטת הברזל מכווננת את ימייך...).
גם המחזור 'אומרים רק מה שמוכרחים' החותם את הספר הם שירי פרידה בבית חולים מידיד שהלך לעולמו.
שירי 'ביני לביני' קולטים ברזולוציה גבוהה פכים קטנים מחיי היומיום ותריסר שירי טרולוסים (בריבועי המכמורת טרולוסים זעירים \
נדחקים פנימה והחוצה... \ ... מפרפרים את נפשם) הן שלל תמונות צבעוניות מעיר נמל דרומית בה חייתה המחברת שנים רבות.
שירי 'גלויה מבורנו' בדומה לשירים מלסטובו הם גם כן שירים בעקבות נסיעה. אין אלה נופים מוכי מלחמה אולם דבר מה קודר ומאיים מהלך גם בהם, וכך השירים והקוראים "משייטים בין התרחשויות \ אין לדעת לאן נגיע" כנאמר באחד מהם. בין מלחמה מה שמאחוריה ומה שלפניה.

עמוס לויתן