יורם ורטה, יחיאל חזק,
יסמין אבן – פסנתר ושירה│תום קלנר – צ'לו, מנחה: שי דותן
המפגש מתחיל בשירה של לאה גולדברג "מתוך אהבה ראשונה"
יסמין אבן על הפסנתר, תום קלנר בצ'לו.
אהבתי הראשונה
כֹּה חֲבִיבָה וְכֹה נִלְעֶגֶת
וּמֵרָחוֹק - כָּל כָּךְ קְטַנָּה
אַתְּ שׁוּב נִשְׁקֶפֶת לִי מִנֶּגֶד,
אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה
עִיֵּי מַפֹּלֶת, דָּם וְאֵפֶר
שָׁנִים, שָׁנִים רוֹבְצוֹת כִּתְהוֹם
בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר
וּבַגְרוּתִי כִּבְדַת הַיּוֹם.
הַאִם עֵינַי כְּלוּאוֹת בַּצֹּהַר
הִתְמוֹגְגוּ בַּצִּפִּיָּה?
הַאִם לְךָ, יְפֵה-הַתֹּאַר,
הוֹסַפְתִּי נוֹי בַּהֲזָיָה
הַלִכְבוֹדְךָ, הַלִכְבוֹדֵנוּ
הִדְלִיקוּ כָּל הָעַרְמוֹנִים
בִּימֵי תִּפְרַחַת בְּגַנֵּנוּ
נֵרוֹת זְקוּפִים וּלְבָנִים?
וְהָאֲנִי הִיא הַמֻּבְהֶלֶת
מֵעֹז שֶׁל לַהַט וְצִנָּה
עֵת כִּי יוֹרְדִים פְּתוֹתֵי-הַשֶּׁלֶג
עַל נְשִׁיקָתְךָ הָאַחֲרוֹנָה?
אֵיכָה בָּגַרְנוּ בֵּינְתַיִם!
הֲגַם אַתָּה מֵאָז תִּשָּׂא
צְרִיבַת הַשֶּׁלֶג עַל שְׂפָתַיִם
דִּמְעַת הַכְּפוֹר הַנְּמַסָּה?
יורם ורטה נולד ב-1954 בירושלים. 
משנת 1986 חי בכליל שבגליל המערבי. משורר, עורך ומורה במכללת אורנים.. פרסם שלושה ספרי שירה. זכה בפרס "ניומן" ובפרס ראש הממשלה.
שירו של יורם ורטה "מהפכה מתמדת" לקוח מספר שירים שיראה אור בקרוב.
"ספר זה מביא לידי סיכום כמה תחומים ומהלכים בשירה שלי, ופותח אחרים" אומר יורם ורטה.
מהפכה מתמדת
שְׁתִילֵי שָׁקֵד שֶׁנִּטְּעוּ בַּחֹרֶף
לִבְלְבוּ בַּסְּתָו.
בְּצַד הַדֶּרֶךְ חִכְּתָה יוֹנָה
לֶחָתוּל הָעֲנָק שֶׁל הַשָּׁכֵן.
יְלָדִים שָׂחוּ בִּנְהַר הַוָּאדִי
וְלָכְדוּ דָּגִים בִּידֵיהֶם.
עַל קֻפְסְאוֹת סִיגַרְיוֹת הוֹפִיעָה כְּתֹבֶת
חַיָּלִים מֵתִים צְעִירִים יוֹתֵר.
פּוֹעֲלוֹת כָּל הָעוֹלָם הִתְאַחְדוּ וְהִתְאַחְדוּ
עִם כָּל פּוֹעֲלָיו.
זְקֵנוֹת חֲבִיבוֹת בִּשְׂמָלוֹת פִּרְחוֹנִיּוֹת
צָעֲדוּ חֲמוּשׁוֹת בָּרְחוֹבוֹת.
בַּעֲלֵי הוֹן וְיוֹעֲצֵי תִּקְשֹׁרֶת הֻצְּגוּ עֵירֻמִּים
בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה עֲנָקִיִּים.
מוֹרִים רוּחָנִיִּים חִזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים
עִם קַעֲרוֹת אֹרֶז רֵיקוֹת.
אַנְחוֹת רְוָחָה וּנְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת
מִלְּאוּ אֶת הֶחָלָל.
כָּל עוֹד רָצָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ
אַהֲבָתָם נִמְשְׁכָה.
זֶה קָרָה פַּעַם
וְהָיָה סִכּוּי שֶׁיַּתְמִיד
וְהוּא נֻצַּל עַד תֹּם.
יחיאל חזק, נולד בקיבוץ אפיקים בשנת 1936. 
למד בבית-ירח ובמדרשה לחינוך משותף בבית ברל. במסגרת שירותו הצבאי השתתף במבצע קדש. בוגר אוניברסיטת חיפה במקרא וספרות עברית ומוסמך בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. היה מורה לספרות, שליח עליה באנגליה ומנהל בית ספר. דרכו הספרותית החלה בשנת 1959 בפרסום שירים בכתב העת 'קשת' בעריכת אהרן אמיר. בין שיריו גם אחדים שהולחנו. הקינה הגדולה על אחיו הצעיר, בארי חזק, שנפל במלחמת יום הכיפורים "לבארי, הוי אחי, באדמה הקשה", מופיעה בספרו 'קינות מן השורש', וכן בספר של בארי חזק "בבכי אותי תקצר", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בין הפרסים והמענקים בהם זכה, יש להזכיר את פרס טלפיר, פרס אקו"ם, פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול, מענק מקרן תל-אביב ע"ש 'רבינוביץ' ומענק מפעל הפיס.
אפילוג
כּוֹס שֶׁל יַיִן אֵין בָּהּ רַחֲמִים.
אָפֵל וְלֹא נוֹדַע הַטַּעַם אֲפִלּוּ בַּשְּׂפָתַיִם. שְׁמֹר עָלֵינוּ,
שְׁמֹר. כַּמָּה רָחָב הַקַּיִץ הַזֶּה שֶׁלְּפָנִים יָרוּ עָלָיו הַכּוֹכָבִים
זְנָבוֹת שֶׁל אוֹר, חֲלֵב-דְּמָעוֹת בְּטֶרֶם רְתִיחָה.
רְאֵה אֶת הַבּוּעוֹת, עוֹלֶה בָּהֶן עָשָׁן, וְכָל הָאָרֶץ פֶּה פָּעוּר
תֵּבֵל-מַאֲפֵרוֹת, לֹא מְאֻחָר עוֹד לְכַבּוֹת, אָז שְׁמֹר
עָלֵינוּ, שְׁמֹר.
אִם יָבוֹא הַקֵּץ עַל הַמֶּרְחָב הַזֶּה עַד שֶׁיִּבְּלוּ כָּל פִּרְחֵי
הָאוֹר בִּמְלֹא תְּנוּפַת מִכְחוֹל, וְיִשָּׁאֵר אֶחָד הַצֶּבַע הָאָפֹר
מַה יַּגִּידוּ הַצְּבָעִים הָאֲחֵרִים, רַק
שְׁמֹר עָלֵינוּ, שְׁמֹר.
הַבֵּט אֶל הַמֶּרְחָב הָרֵיק,
עֲלֵי הָאֵפֶר עוֹד נָעִים בְּרַחַשׁ רְמָצָיו,
וּמַה תֹּאמַר אֶל
מַחְרִיבָיו, רַק שְׁמֹר עָלֵינוּ, שְׁמֹר
מתוך קנאת האדמה: ארבע פואמות (הקיבוץ המאוחד, 2006)
כמה מילים על תשתיות שירתיות
"עכשיו כשאני בוחן את השירים שנכתבו במשך חמישים שנה, אני יכול להצביע על שני מוקדים מעורבים ומתובלים זה בזה. מוקד ראשון הוא מוקד אידיאי-נפשי. ילדות במחיצת מיתולוגיה של אבות ומייסדים מיתולוגיים ממבט של ילד להוריו. היה זה מבט אנכי מלמטה למעלה. חברו כאן הרבה חוויות של "קרבנות", של 'אשמה כבדה', 'מחיר', 'אובדן', והרבה החמצות.
בסופו, תמונה קשה של 'הורה עזובה', אך גם ניסיון ל'מחילה', 'כפרה' ו'פיוס'.
מוקד אחר הוא המוקד הכפרי, האופקי של החיים בטבע, בתוכו, היות חלק ממנו. לחיות בשמחה בגובה עשב, במחיצת גיבעולים וקנים, בין עצים עבותים, בעולם של פריחות ויבולים, ולעיתים גם נבילות.להיות עשב, גבעול, גזע עץ, אשכולות ענבים ובננות, ואפילו להיות חלוק אבן למראשות אגם או נחל עדיין שוצף. הווייה שהיא אולי פנתיאיסטית באופיה; להיות עטוף באיוושות ורחשים וקולות ציפרים, ולחיות מתוכן את עונות השנה עד שהן פורעות גם את הסדר הפנימי שלהן שהוא גם הסדר שלנו. וכל אילו הם רק רמזים למה שמעיד עלי ועל שירי, ואני יודע שלא אוכל להשתחרר מאילו גם כשהעט נענית לחוויות אחרות ואינטימיות של אהבה ומשפחה ועולם".
גחון
הִתְגָּנְּבוּת בֵּין שִׁבֳּלֵי הַשְּׂעוֹרָה בְּטֶרֶם תִּקָּצֵר
רַק לִסְפֹּר אֶת הַעֹמֶר כְּמִשְׂחַק מַחְבּוֹאִים
בְּסוֹף הָאָבִיב טֶרֶם קַיִץ.
נַמְשִׁיךְ וְנִזְחַל וּגְחוֹנֵנוּ יִזַּל עַד שֶׁפִּתְאוֹם נְגַלֶּה
חֲגָבִים מְקַפְּצִים שֶׁהָיוּ לְאַרְבֶּה וְהָיוּ עֲנָנָה
מַשְׁחִירָה עִם הָרוּחַ תּוֹזֶזֶת לְמַעְלָה לַצַּד
וְעֵינֵינוּ עָצְמוּ וְנִמְצָא אֶת כָּל הַשוֹכְבִים
עַל גָּחוֹן וְהִנֵּה הֵם מֵתִים.
אֵבֶל כָּבֵד סוֹף אָבִיב
וּכְבָר קַיִץ
לַמְרוֹת שֶׁשָּׁלְמָה סְפִירָתוֹ שֶׁל עֹמֶר,
וְכָל הַשְּׁלָפִים מְדוּרוֹת שֶׁהִשְׁחִירוּ
עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם אָסִיף אַחֲרָיו
תִּתְהַפֵּךְ אֲדָמָה וְאֵיפֹה
יָנוּחוּ
