בסימן 80 שנה לסוכנות היהודית מתכנסים יחדיו לקרוא משיריהם משוררים בשלל לשונות.

קרן אלקלעי-גוט, מהרי אמסלו, רבקה בסמן בן חיים, מרלנה בראשטר, מיכאיל גרובמן

משתתף: רוני סומק

ירונה כספי – פסנתר ושירה│יסמין אבן – פסנתר ושירה│תום קלנר – צ'לו

מנחה: צביקה שטרנפלד

המפגש מתחיל בשירתה של ירונה כספי השרה את שירו של רפי וייכרט "חוף".

שירה והלחנה: ירונה כספי

הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאוֹתָם פָּקַדְנוּ
נִסְגָּרִים אֶחָד אֶחָד,
כְּאִלּוּ רָצוּ לְאוֹתֵת –
זְמַן הָאַהֲבָה עָבָר.

פֹּה יָשַׁבְנוּ בְּבֵית-קָפֶה,
מַמָּשׁ כָּאן, בַּדֶּרֶךְ לְמָקוֹם
אַחֵר, הִקְשַׁבְנוּ זֶה לְזֶה,
אָכַלְנוּ אֲרוּחָה.

חַנְיוֹנִים, חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה, גּוֹרְדֵי שְׁחָקִים
דּוֹחֲקִים זִכְרוֹנוֹת
אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.
אִתָּהּ מִתְרַחֵק מֵעַצְמְךָ
לְתוֹךְ כַּדּוּר שָׁקוּף
נוֹצֵץ עַל חוֹף

מוּל שֶׁמֶשׁ יְבֵשָׁה
מֵרָחוֹק קְרֵבִים צְלָלִים. אָבִיךָ? אִמְּךָ?
הָאוֹר הוֹלֵךְ וְרָזֶה.

אֵין תַּחְבִּיר שֶׁיְּתָאֵר אֶת זֶה.

לשמיעת השיר באתר של החוג לשוחרי שירה

צביקה שטרנפלד מספר על המפגש "מכנפות תבל":

"'מכנפות תבל' הוא אירוע שבו מוקראים שירים בשש שפות – חמש של המשוררים ובנוסף, תרגום לעברית – עלול להיות מייגע" מספר צביקה "אולם דומה, שדווקא בשל השונות נוצר פסיפס שהחזיק את הקהל עירני עד שאחרון הקוראים סיים. ספק אם היה פסטיבל שירה בארץ שהציג פסיפס מגוון כזה של משוררים ישראלים.

רוני סומק השתתף בקריאת תרגומים לעברית ובהוספת החינניות האופיינית לו. כפי שציין, היה זה האירוע היחידי בפסטיבל מטולה, שבו כל היושבים על הבמה אינם ילידי הארץ, שכן, הוא עצמו עלה ארצה בשנת 1951, ואני, מנחה האירוע עליתי, בשנת 1955. שנינו עלינו כפעוטות, אבל עלינו".

המשוררים שהתארחו במושב הוזמנו לקרוא לפי שנת עלייתם ארצה:

רבקה בסמן בן-חיים, 1947 – יידיש
מיכאיל גרובמן, 1971 – רוסית
קרן אלקלעי-גוט, 1972 – אנגלית
מרלנה בראשטר, 1981 – צרפתית
מהרי אמסלו, 1991 – אמהרית

בהזמנתם לפסטיבל נעשה צדק, שכן, הבמות למי שאינו כותב עברית מצומצמות. אמנם קרן אלקלעי-גוט פרסמה ששה ספרים בתרגום לעברית, וכותבת באנגלית, שפה שבה מרבית הישראלים המשכילים שולטים היטב, אך לגבי האחרים המצב שונה מאוד. מיכאיל גרובמן, הוציא שני ספרים בעברית, מרלנה בראשטר מוציאה ספר בקרוב והאחרים עדיין מחכים. יתר על כן, מי שאינו כותב בעברית, סיכוייו להופיע בפני קהל 'עברי' קלושים.

רבקה באסמאן בן חיים, הדוברת עברית רהוטה, קראה
משיריה בשפה האידית. שירה רעננה בשפה מאוד לא מתה. רוני סומק קרא את תרגומם לעברית. כמו כן היא הפתיעה את הקהל במחווה – קריאת שיר של רוני סומק ביידיש, מתוך מבחר משיריו שראה אור ביידיש בתרגום שלה.

רבקה באסמאן משוררת יידיש, נולדה בווילקומיר שבליטא בשנת 1925. מתגוררת כיום בהרצליה פיתוח. ספרה הראשון "טויבן ביים ברונעם", יצא לאור בתל-אביב ב-1959. מאז המשיכה לכתוב ולפרסם בישראל, ונחשבה לנציגת דור חדש בספרות יידיש שצמח בהוויה הישראלית. באסמאן היתה ממייסדות "יונג ישראל", בהנהגת אברהם סוצקבר, קבוצה ספרותית שנוסדה ב-1958 והיו חברים בה, בין השאר, אברהם רינצלר, צבי אייזנמן ויוסל בירשטיין. בתקופה זו החל להבשיל סגנונה הייחודי, אשר הלך והתפתח עם השנים. באסמאן פירסמה את יצירותיה בכתב העת "די גאלדענע קייט", בעריכתו של סוצקבר, מהגיליון הראשון (שיצא לאור ב-1949) ועד הגיליון האחרון, בשנת 2000.

זכרון כמתת

רבקה באסמאן בן חיים

תרגום מיידיש: ד"ר שלום לוריא

מְחַק הֶעָבָר, אִם אַתָּה רַק יָכֹל,
גַּם הַגֶּשֶׁם נוֹטֵשׁ רְבִיבָיו;
נִבְלָעִים נִסְפָּגִים אֶל הַחוֹל,
לְיַד סֶלַע לֵילִי, מְרַאֲשׁוֹתָיו.

מְחַק הֶעָבָר, אֵם תּוּכַל,
גַּם הַיּוֹם כּוֹכְבֵי-בֹּקֶר נָטַשׁ,
נִבְלְעוּ כְּאֵינָם בֶּחָלָל,
יִדָּלְקוּ, יִוָּלְדוּ מֵחָדָשׁ.

שְׁכַח הֶעָבָר, אִם תּוּכַל,
וְאִם לֹא - זְכֹר, וְאַל נָא תִּפְחַד,
בְּיָדַיִם רוֹתְחוֹת וְדוֹמְעוֹת, כְּשָׁלָל –
זִכְרוֹנְךָ הַפָּרוּעַ הֻגַּשׁ לוֹ מַתָּת.

"מיכאיל גרובמן, צייר ומשורר
ששירתו עתירת צבעים, משתתף לאקוני על הבמה, קרא ברוסית והפתיע אותי בכך שכמה דקות לפני האירוע שינה את רפרטואר השירים שהיה עלי לקרוא בתרגום לעברית", אומר צביקה שטרנפלד.

מיכאיל גרובמן נולד ב-1939 במוסקבה, עלה לישראל בשנת 1971, וחי בתל-אביב. גרובמן הוא ממייסדי האוונגרד הרוסי השני שפעל במוסקבה בשנות השישים. ייסד את קבוצת האמנים "לוויתן", ופרסם בירושלים עיתון בשפה הרוסית הנושא שם זה. כיום הוא פעיל בכתב העת ברוסית "זרקאלו". בין ספריו –
המחברות הצבאיות (1992), רשימות יומן בפרוזה (מוסקבה 1992), והשמים האחרונים (2006). שיריו פורסמו בשפות רבות בכתבי עת ובאנתולוגיות. לאחרונה הוא שיתף פעולה עם המשוררת מאיה בז'רנו, לצורך כתיבת הספר "בארץ שחורה שחורה" (2005).
מלבד שירתו פעיל גרובמן גם כצייר והשתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם, בהן תערוכת יחיד במוזיאון תל-אביב ותערוכה במוזיאון הרוסי הממלכתי של סנקט פטרבורג.

*

מֵאָה חָלְפָה וַאֲבִידָן הַיֶּלֶד
פִּרְיָהּ הֶעָגוּם שֶׁל תֵּל-אָבִיב
בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר נִצָּב כְּצֶלֶם
בַּחֲלִיפָה מְכֻפְתֶּרֶת, אֵירוֹפִּית.

עוֹד אֶמֶשׁ הִשְׁתַּהָה עִם סְטָלִין
מֵעַל לְכוֹסוֹת-אוֹב שָׁאַל שְׁאֵלוֹת
מִשְּׁאֵלוֹתָיו נָתַן לְנוֹבֶּל פִּקָּדוֹן
לֹא שִׂחֵק צְנוּעוֹת אוֹ בְּתוּלוֹת.

וּכְשֵׁם שֶׁבְּבֵיתִי אָכַל וְשָׁתָה
וְצָרוֹת מִשְׁפָּחָה הָיָה מְתַנֶּה
כָּךְ בְּדִיּוּק סַף הַנֶּצַח חָצָה
הַכֹּל נֶאֶלְמוּ, נוֹתְרוּ פְּעוּרֵי פֶּה.

דָּוִד, דָּוִד, כַּעֲשַׁן הִתְפַּזַרְתָּ
לֹא תָּמִיד נָהַגְתָּ בְּהֶתְאֵם
אוּלָם צָעִיר לָעַד נִשְׁאַרְתָּ
תָּמִיד תִּהְיֶה, תָּמִיד תִּתְקַיֵּם.

מרוסית: רפי וייכרט

רפי וייכרט, כיצד תרגמת את שירו של מיכאיל גרובמן?

"את שירו של מיכאיל גרובמן תרגמתי בסיוע המשורר. הוא קרא בקול ואני התבייתתי על המקצב ויצקתי לתוכו את השורות העבריות. שנינו אהבנו והערכנו את דוד אבידן ואת שירתו. גרובמן, מן הסתם, בשל קרבת מקצבי שירת אבידן למקצבים של השירה הרוסית המודרנית שעל ברכיה גדלו השניים".

האם תוכל להוסיף כמה מילים על השיר עצמו?

"זה מעין שיר הערכה, הומאז', שיש בו נימה פארודית, לצד הערצת המשורר והפיכתו למיתוס. ההומור מצליח לאזן את הפתוס והפתוס מצליח לשדר אמונה במעמד המשורר כבן אלמוות שיצירתו תשאר שנים רבות אחרי מותו ותהיה לקלאסיקה נלמדת".

קרן אלקלעי-גוט בחרה לקרוא באנגלית ובעברית.
שיריה שהוקראו באנגלית העלו חיוכים על פני הקהל, ובכך המחישה את העובדה שלכותבי אנגלית שמור יתרון לשוני. בהזדמנות זו גילתה ששפת אמה – יידיש.

פרופ' קרן אלקלעי-גוט נולדה בלונדון, אנגליה בסוף מלחמת העולם השניה, וגדלה ברוצ'סטר, ניו יורק, שם סיימה את הדוקטורט שלה בספרות אנגלית. ב-1972 עלתה ארצה. היא מלמדת באוניברסיטת תל אביב ומכהנת כיושבת ראש אגודת הסופרים כותבי אנגלית בישראל. ספריה הרבים הופיעו באנגלית ובתרגום לעברית, פולנית, ספרדית, רומנית, איטלקית, רוסית, ועוד. ספרה החמישי בתרגום לעברית הופיע בסדרת 'ריתמוס' של הקיבוץ המאוחד, 2004.

אֵם בועז

שַׂמְתֶּם פַּעַם לֵב לְכָךְ
שֶׁאֲנִי הָאִשָּׁה הַיְּחִידָה בַּסִּפּוּר
שֶׁאֵינָהּ מְזֹהָה? הַזַּנְזֹנֶת
הַמּוֹאָבִיָּה עַל רִצְפַּת חֲדַר הַדִּישָׁה
הָפְכָה אֶת חֲמוֹתָהּ –
לְשֶׁעָבַר לִמְפֻרְסֶמֶת,
וּפִרְנְסָה אוֹתָהּ
לְמֶשֶׁךְ שְׁאֵרִית חַיֶּיהָ.

וַאֲנִי
סַבְתָּא-רַבָּא
שֶׁל דָּוִד
לֹא זוֹכָה לְבִקּוּרִים
בְּלֵיל שַׁבָּת

מאנגלית: דפי קודיש-וייכרט

         מתוך "תאוות שוליות", הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2004

אני מסבירה את דרווין לָרֵבֶּה

הַזָּקֵן וַאֲנִי יוֹשְׁבִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת.
קַיִץ אִינְדִיָאנִי וּמֶזֶג הָאֲוִיר
מְפַתֶּה אוֹתָנוּ הַחוּצָה עַל סְפָרֵינוּ.
וְטֵרוּף הָעוֹנָה
גּוֹרֵם לִי לַעֲצֹר אֶת הַשִּׁעוּר בִּבְרֵאשִׁית:
"רֵבֶּה, מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל דַּרְוִוין?"
הָרֵבֶּה שֶׁל ה"קִיפָּעְלֶע שׁוּל" לֹא יוֹדֵעַ אַנְגְּלִית,
אֲנַחְנוּ דָּנִים בַּתּוֹרָה בְּמָאמֶע לאָשׁן.
וּמַה הוּא כְּבָר יָכֹל לָדַעַת
עַל "מוֹצָא הַמִּינִים",
אָז הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאַסְבִּיר, וַאֲנִי מַסְבִּירָה,
בַּטּוֹן הַבּוֹגֵר שֶׁל בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה
עַל הַקּוֹפִים, עַל הַגּ'וּנְגְל, עַל הַבְּרֵרָה
הַטִּבְעִית.

חָלְפוּ אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנִים מֵאָז הַשּׁוֹאָה.
בְּאוֹר הַדִּמְדּוּמִים הוּא שָׁקֵט, מִתְנוֹדֵד
קַלּוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא מְאַרְגֵּן אֶת פְּסִיקָתוֹ.
"בֹּאבָּע מַיְישֶׂעְס", הוּא אוֹמֵר, וַאֲנִי נָדָה בְּרֹאשִׁי,
בְּהִתְגַּלּוּת פִּתְאוֹמִית.

"תִּלְמְדִי מַה שֶּׁאַתְּ חַיֶּבֶת לְבֵית הַסֵּפֶר,
אֲבָל מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכֹל
לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּסִפּוּרִים כָּאֵלּוּ".

מאנגלית: דפי קודיש-וייכרט

             מתוך "תאוות שוליות", הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2004

מרלנה בראשטר ורוני סומק
קראו לסירוגין שיר שלה. בצרפתית – היא, ואת תרגומו לעברית – הוא, תרגום שעשו במשותף.

מרלנה בראשטר עוסקת בכתיבה, בתרגום, במחקר (דוקטורט בבלשנות מאוניברסיטת פריס) ובהוראה. כל אלה בצרפתית, בעברית, ברומנית ובאנגלית. אך שפת היצירה העיקרית שלה היא צרפתית. עד כה פרסמה בשפה זו חמישה ספרי שירה, שהאחרון שבהם "לשכוח את מה שיקרה", יתפרסם בישראל ב- 2009 בתרגום עברי (הוצאת אבן חושן). היא קיבלה שני פרסים בינלאומיים על שירתה – פרס Ilarie Voronca ב-2001, ופרס Hélène Jacques-Lerta ב- 2006. שירתה של מרלנה ברשטר תורגמה לשמונה שפות, כולל אנגלית, ערבית, ספרדית וקרואטית. היא עצמה תרגמה שלושה ספרים לרומנית, ביניהם שניים של עמוס עוז. כן תרגמה שירה מעברית לצרפתית ולרומנית, ומצרפתית לעברית – ומדובר ביוצרים ישראליים, צרפתיים, בלגיים או אחרים, ידועים מאוד – כגון הישראלים רוני סומק,

רחל חלפי, מאיה בז'רנו, מאיר ויזלטיר, רפי וייכרט, אדמיאל קוסמן, חווה פינחס-כהן ואחרים. מרלנה בראשטר היא יו"ר "אגודת הסופרים הישראלים כותבי צרפתית" מאז 2000, ועורכת ראשית של "קונטינואום" (Continuum), כתב העת של האגודה. היא חברת ההנהלה של ה"מרכז לחקר השירה הצרפתית בת-זמננו" באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת כתב העת שלו, "Poésie et Art".

*

הַמִּדְבָּר נוֹלַד
עִוֵּר.
הַצְּלִיל שֶׁקָּפָא פּוֹרֵר אֶת הַדִּמּוּי.
הוּא לֹא רָאָה שֶׁאֲנִי
רוֹאָה.

*

מַחְלִיק בַּגָּרוֹן
הַמִּדְבָּר
טוֹבֵעַ
אֶל תּוֹךְ הַצִּמָּאוֹן.
אֲנִי בּוֹלַעַת אֶת הַצָּמָא
הַמַּעְיָן הָאִיטִי
הַמַּעְיָן הַתָּלוּל
עָלָה
מוּל הַמִּדְבָּר.

בְּגָרוֹן צְפוּף הַמָּקוֹם לַצִּמָּאוֹן
הַגּוֹלֵשׁ
וּמֵצִיף אֶת הַגּוּף
כְּאָסוֹן קַדְמוֹן
הַמְּחַדֵּשׁ בְּתוֹכִי
אֶת עֲבָרוֹ הַסַּלְעִי.

           מתוך:"לשכוח את מה שיקרה"

מצרפתית: רוני סומק ומרלנה בראשטר

"אחרון הקוראים, אמסלו מאהרי, קרא באמהרית
ואני קראתי את שיריו שתרגמתי לעברית" מספר צביקה שטרנפלד. "החשש שלי ששירים ארוכים, בשפה זרה כל-כך עלולים ליגע את הקהל. לא זו בלבד שחששי התפוגג, אלא שחשתי נחת רוח. הקהל ישב מרותק למקצב, לחריזה ולצלילי השפה שאמסלו כה היטיב להעביר (הוא גם קורא שירה בשידורים בשפה האמהרית). אנשים רבים ניגשו אליו ואלי להביע את התפעלותם והתרגשותם. בקהל ישבה משפחתו נרגשת, שכן מתי יש להם הזדמנות לראותו כך?

אחד משיריו היפים של אמסלו מדבר על הקייסים, כהני הדת, שכאן בארץ אורם סמוי. הם, שכדבריו 'חיו למען החיים
ומתו למען המתים', הם 'הדיו המעניק משמעות לקלף'.
אני מחפש דרך להעביר את ההתרגשות ללא פאתוס ומתקשה, שכן הזמנתם לפסטיבל, שלו ושל האחרים, העניקה לנו מעט מאורם, וזיכתה אותנו ביותר משמעות".

אמסלו מאהרי, יליד אתיופיה, 1960. עלה לארץ בשנת 1991,
נשוי ואב לארבעה ילדים, אח מוסמך במקצועו.
למד שלוש שנים ספרות באוניברסטת אדיס אבבה. בשנים 2000-1991 כתב וערך את עיתון "פָּאנָה" בשפה האמהרית, בהוצאת ארגון יוצאי אתיופיה. בשנת 1996 קבל פרס ממשרד הקליטה, לעולים יוצרים בקטגורית הסופרים.
כיום עוסק בכתיבת שירה בספה האמהרית וכן מקריא משיריו ברדיו של עולי אתיופיה.

כוכבים מוסתרים

תרגום מאמהרית: צביקה שטרנפלד

חוֹפְרִים אֶת הָאֲדָמָה שׁוֹלְפִים שָׁרָשִׁים
תּוֹלְשִׁים אֶת הֶעָלִים וְסַנְסַנִּים מִשְׂתָּרְגִים,
טוֹחֲנִים, כּוֹתְשִׁים, מְעַרְבְּבִים בַּמִּנּוּן הַנָּכוֹן
בְּנוֹצַת תַּרְנְגֹלֶת וּבְגֹמֶא שֶׁעוֹבֵד
מְצַיְּרִים אוֹתִיּוֹת בְּנִיחוֹחַ שְׂפַת גֶּעְז
מִדּוֹר לְדוֹר מוֹסְרִים אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים
מְלַמְּדִים אֶת הַחֻקּוֹת וּמְשַׁנְּנִים
בִּפְנֵי זוּלָתָם יוֹשְׁבִים בְּהַדְרַת כָּבוֹד
קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה מַקְפִּידִים עַל חֲרוּז
יוֹמָם וְלֵיל כּוֹתְבִים בְּרִכּוּז.
הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ
הֻסְתַּר הַמָּקוֹם שֶׁל כִּשְׁרוֹנָם דְּאָז
אֲשֶׁר כֹּה עוֹרֵר הִשְׁתָּאוּת.
לִכְשֶׁיֵּחָשֵׂף הָרָז אַל נָא תַּשְׁטִיחוּ אוֹתוֹ.
הֵם מְרַקְּדִים בְּעֵט וּמְבַכִּים בְּעֵט,
מִתְמַנִּים וּמֻטְמָנִים, נוֹפְלִים וְקָמִים
מְשַׁוְּעִים לְפִתְרוֹן, תּוֹבְעִים וְזוֹכִים,
חוֹלִים לְמַעַן הַחוֹלִים וּמֵתִים לְמַעַן הַמֵּתִים
כְּמוֹ סֵפֶר הַתּוֹרָה
שֶׁקִּבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ
מְשַׂמְּחִים מִתּוֹךְ עִצְּבוֹנָם.
נִשְׂרָפִים וּמְאִירִים,
הֵיכָן אָבְדוּ בָּאָרֶץ?
לְמַעַן אֱמוּנָתָם
הָאֲזִקִּים הֵם תַּכְשִׁיטִים
לְחַיֵּיהֶם שֶׁנִּכְלְאוּ כָּאן,
הַחֶבֶל עֲנָק עַל צַוָּארָם.
חָרְשֵׁי מִלִּים מַצִּיתֵי חָכְמָה,
הֵם הַקִּשּׁוּט לַקְּלָף,
הֵם הַדְּיוֹ הַמַּעֲנִיק מַשְׁמָעוּת לַנְּיָר.
הִכַּרְתִּי כּוֹכָבִים כָּאֵלּוּ,
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, מְכֻבָּדַי,
הֵיכָן אָבְדוּ וּמַה הִסְתִּיר אוֹתָם.

בחזרה לעמוד הראשי