איריס נשר צלמת ישראלית. נולדה במילנו, איטליה. למדה ב- School of Visual Arts בניו יורק, וב- Cal Arts בלוס אנג'לס.

מרבית מצולמיה הם אנשי ונשות רוח המתירים לנשר לחדור לאזורי היצירה הסודיים והאינטימיים שלהם ולפענח אותם בצילום. תערוכותיה הוצגו במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם.

בתערוכתה האחרונה כניסה פרשה איריס מפגש אומנותי מרתק בין תמונות ובין מילים, מדובר בפרי שיתוף פעולה יוצא דופן של הצלמת עם הסופר יורם קניוק. יורם קניוק כתב עליה: "איריס אינה מנסה לקלוט את הרגע, לא מנסה לחטוף את השניה, היא בוראת את הרגע, היא מתכננת כמו אדריכל ואז היא מצלמת כמו אמן".

תערוכתה הקודמת בחדרי החושך עסקה במורכבות היחסים בין הצלם והמילה. במהלכה היא צילמה מהמובילות בסופרות ובמשוררות בישראל. כל אחת מהן נתבקשה לבחור מילה או משפט קרובים לליבה, וצולמה כאשר המילה שבחרה כתובה על גופה או בסמוך לו, במקביל כתבה כל מצולמת טקסט המעמיק ומבאר מדוע דווקא בחרה במילה איתה בחרה להצטלם.

הספר בחדרי החושך יצא לאור ע"י הוצאת הספרים כנרת, זמורה, ביתן בשנת 2010 במקביל להצגת התערוכה. בין המצולמות: רונית מטלון, אגי משעול, יהודית קציר, צרויה שלו, אלונה קמחי, יוכי ברנדס, נורית זרחי, שהרה בלאו, דורית רביניאן, נידאא חורי ואחרות.

צילום תמונתה של איריס נשר: אלונה קמחי

- בעבודות שלך את שבה ומתעסקת בסופרים ומשוררים בתור מודלים. יורם קניוק, שהרה בלאו, אלונה קמחי ועוד... איך את מסבירה את המשיכה שלך דווקא לאנשי המילה הכתובה?

אני מאד אוהבת אקפרימטים אומנותיים, ומאמינה בשיתוף פעולה בין אמנים, במיוחד מדיציפלינות שונות. כאמנים אנחנו משתמשים בביוגרפיה הנפשית שלנו, זה מה שנגיש לנו, כשאני עובדת עם אמנים אחרים גיליתי שאנחנו לוקחים אחד את השני למקומות עמוקים יותר ומפתיעים.

- בתערוכה שלך "בחדרי החושך" בחרת בנשים יוצרות בלבד. האם את סבורה שההתמקדות המגדרית הזאת עדיין הכרחית? מאיפה בעצם הגיעה ההחלטה להתמקד רק בנשים?

המפגש הראשון שלי בו יצרתי בשותפות עם אמניות נוספות החל בתערוכה "מחוסמת" שהוצגה בגלריה רוזנפלד, בתערוכה צילמתי נשים יוצרות, שחקניות, כוריאוגרפיות רקדניות וסופרות. מאחר והן נשים יכולתי למצוא בקלות רבה יותר את נקודת ההצטלבות ביננו. בסידרה הזו הארתי עם פנס על רגע מאד פרטי שהבהב לשניה ונעלם.

צילום מתוך מחוסמת (מצולמת נטע גרטי):

במהלך העבודה על התערוכה יצרתי צילומים רבים, שלושת הצילומים האחרונים בסדרה זו של נשים יוצרות היו של הסופרות אלונה קמחי, צרויה שלו ויהודית קציר. בעקבות התערוכה מחוסמת חשבתי שבתערוכה הבאה יהיה מעניין לשתף את הקהל שרואה את התערוכה בשיחות שהיו ביני ובין המצולמות (שנערכו כהכנה לקראת הצילומים), וחשבתי מה עשויה להיות דרך מעניינת ויזואלית אך גם מילולית שתעביר את מהות השיחות, וכך נוצר הפרוייקט בחדרי החושך. במהלך הפרוייקט פניתי לסופרות ומשוררות ישראליות, מרקעים שונים (יהודיות, נוצריות מוסלמיות) ובטווחי גיל שונים ( מגיל 18-90) וביקשתי מהן לבחור מילה או משפט שקרובים לליבן בתקופה זו של חייהן. התהליך היה מאד מעניין עבורי מאחר וסופרות מגיעות מעולם מילולי אך עיוור, והצילום שלי מגיע ממקום של דימויים אילמים, הסופרות מתארות במילים עולם פנימי ואני מצלמת עולם פנימי, במהלך העבודה המשותפת נוצרה דיפוזיה ביני, הצלמת המביימת, לבין המצולמות.

צילום מתוך בחדרי החושך (מצולמת המשוררת נידאא חורי):

נידאא חורי - עמוד השגרה
נכבשת נכלאת נשכחת נרכשת מוחרמת מסורבת נאלצת מעוקלת מואשמת מקופחת מגורשת ממודרת מודחקת מנודה נתאוות נרצחת

בעקבות הפרוייקט גיליתי שמעניין אותי לצלם סופרים שהם אנשים שמורגלים בחפירה עצמית ובאיתור הסיפורים שלהם והאמת שלהם, וכך הגעתי לפרויקט כניסה שאותו עשיתי בשיתוף פעולה עם יורם קניוק. פרוייקט שעסק בין השאר בשימוש בזיכרון שלנו כאמנים כמקור השראה עבור האמנות שלנו. צילום הוא מדיום שבורא מציאות, וגם מדיום שבורא זיכרון, אבל זכרון הוא דבר ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. בעבודה שלי עם יורם קניוק הוא אמר לי כנפגשנו לראשונה: "מה כל כך חשוב באמת? שקר שבא מחיפוש אחרי אמת יכול להיות אמיתי יותר מהאמת". בצילומים שלי אני מביימת מציאות שקרית אך בדרכה יותר אמיתית מהאמת.

צילום מתוך כניסה (ללא כותרת יורם קניוק וירדן בר כוכבא)

-ספרי לנו קצת על תהליך העבודה עם היוצרות שלקחו חלק בצילומים של "בחדרי החושך". היה קשה לשכנע חלק מהנשים להחשף כך?

תהליך העבודה שלי מול הסופרות החל בפגישה בה דיברנו על העולם הפנימי שלהן שלי ועל עולם רגשות שמעסיק אותנו. באותו מפגש ביקשתי מהן שיחשבו על מילה או משפט שיש לו משמעות אישית-אינטימית עבורן ושמעסיק אותן בשלב הזה של החיים שלהן. לאחר המפגש הייתי חוזרת לסטודיו ובעקבות השיחה שלנו אני ציירתי בעיפרון במחברת רעיונות לצילום, לאחר מכן נפגשנו שוב הראתי להן את הרישום ואיפה בצילום אכתוב את הטקסט ובמפגש האחרון נפגשנו בסטודיו לצילומים. הרגשתי שאני רוצה לצלם סוג של התערטלות נפשית הצילומים צולמו לא ממקום של פרובוקציה אלא ממקום של מצב נפשי.

יהודית קציר בחרה את הטקסט שכתוב על הקיר, זהו טקסט שלה מתוך סיפור שהיא כתבה שנקרא והעננים נוסעים נוסעים , זהו טקסט שאני מאוד אוהבת, כולנו זוכרות את הפעם הראשונה בה נכנסנו למלתחה ציבורית וראינו את הנשים שמתלבשות במלתחה, על התדהמה שלנו כילדות להביט בגוף הנשי הבוגר. בצילום צילמתי את יהודית ביחד עם ביתה נועה שהיתה באותו הזמן באותו גיל שבו יהודית נכנסה בפעם הראשונה למלתחות של נשים, כתבנו את הטקסט על הקיר, במלתחה אמיתית, עטפתי את שתיהן במגבות לבנות זהות, ובאופן מפתיע (ואולי לא) הן התיישבו בתנוחה זהה.

צילום מתוך בחדרי החושך הסופרת יהודית קציר:

יהודית קציר - "כמו כל הנשים האלה במלתחה שבגיל שמונה או עשר, כשהלכתי עם אמא לים או לבריכה, הצצתי בהן מבוהלת.
מה, ככה גם אני אראה פעם, עם ציצים שנוגעים בבטן, ותחת, כמו בצק עם שקעים, וורידים ברגלים, כחולים כמו נהרות במפה וסגולים כמו פצעים"?

-לסיום... ספרי קצת על מה את עובדת בימים אלו? יש איזו תערוכה באופק?

מה שמעסיק אותי בסדרה הבאה הוא המרחב הרגשי והמעשי שקרוי "בית". אני באה מקום שתופס את הבית כיצירה בפני עצמה - משחררת וכובלת, אינסופית ותחומה. כאשה, וכאשה יוצרת, הבית הוא מעשה יצירה בלתי נמנע שלי, בצילומים אצור חלל שכל מה שיהיה כלול בו יהיה מעשה ידי, הריהוט, הכלים כאשר הנשים המצטלמות במרחב האמיתי/כוזב שאני אצור יאפשרו לי לנסות ולמפות את מקומי שלי במרחב.

האתר של איריס נשר

המפגש היצירתי בין יורם קניוק לאיריס נשר - הארץ

הזנת תוכן: 17.8.2015

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"