יונתן ילון נולד בדרום אפריקה בשנת 1978. בהיותו בן עשרים וארבע התפרסם ספרו הראשון, קובץ הסיפורים "אהוב על בנות". חמש שנים לאחר מכן התפרסם "אושר בלי גבולות", משחק מחשב עלילתי פרי מקלדתו, שנבחר כמשחק המחשב הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. יונתן מתגורר ברעננה עם אשתו, שני ילדיו, כלב וארנבת. משמש סמנכ"ל שיווק בחברת היי-טק וכותב את הבלוג ביקורות ספרים לממהרים. "המלך צ'ינגיס הראשון" הוא הרומן הראשון שלו. 

נתחיל בשאלה מתבקשת: בספר יש הרבה סאטירה פוליטית בשילוב עם פנטזיה. הקוראים בישראל פחות סבלנים לנושאים כאלה. לא דאגת קצת כיצד הספר יתקבל?

בעיניי, זה פחות עניין של סבלנות ויותר עניין של היצע. יש מעט מאוד סיפורים משעשעים ואסקפיסטיים בספרות הישראלית. הכתיבה הספרותית בארץ (בניגוד מסוים לזו הטלוויזיונית או הקולנועית) מאוד חמורת סבר ומתמקדת על פי רוב בשסעים החברתיים, שגם כך מוזרקים לנו לווריד על ידי הממסד והתקשורת – יהודים-ערבים, דתיים-חילונים, מזרחים-אשכנזים, ימין-שמאל, מלחמות, שואה... נדיר יחסית למצוא בארץ כתיבה ז'אנרית – לא הומור, לא פנטזיה ולא הרפתקאות. בתור מי שלא מצא כאן מספיק תכנים כאלה, דווקא זיהיתי בכתיבתם הזדמנות.
ודאי שדאגתי איך הספר יתקבל, לא רק מכיוון שהוא משלב בין ז'אנרים ואין הרבה ספרים מסוגו, אלא בעיקר כי מדובר ברומן הראשון שלי (ספרי הקודם היה אסופה של סיפורים קצרים). לשמחתי, הדאגות האלה התפוגגו כבר בימים הראשונים ליציאת הספר.

בכל זאת הספר הצליח מאוד, וזכה לתשומת לב רבה גם מצד התקשורת. איך אתה מסביר את זה? אתה חושב שקהל הקוראים נעשה פתוח יותר לסאטירה, או שזה גם איזון נכון עם המשבר האישי (ומעורר ההזדהות) שהגיבור הראשי חווה?

אני חושב שהקהל תמיד היה פתוח לסאטירה. הוא פשוט קיבל אותה יותר בערוצים שאינם ספרות. מעבר לכך, הסאטירה בספר משנית בעיניי. העניין המרכזי בספר, כפי שרמזת, הוא עלילה נגישה וסוחפת שיש בה דמויות מעוררות הזדהות. ברגע שספר מעניין ומצחיק את הקוראים והמבקרים בלי לזלזל באינטליגנציה שלהם, הרבה יותר קל להם להמליץ עליו וגם הרבה יותר פשוט לקדם אותו. אין לי ספק שעבודתי האינטנסיבית עם אנשי המקצוע המעולים של הוצאת גרף תרמה אף היא רבות להצלחת "המלך צ'ינגיס הראשון".

"המלך צ'ינגיס הראשון" יצא לאור כנגד כל הסיכויים". יונתן ילון (משמאל) והמו"ל רני גרף 

תאר קצת את תהליך הכתיבה של הספר. כמה זמן עבדת עליו וכיצד ראה אור לבסוף בהוצאת גרף? אני זוכרת שנפגשנו במסיבה וסיפרת לי שלא כל ההוצאות היו פתוחות לספר מהסוג הזה, ועוד רומן ביכורים.

התחלתי לכתוב את הספר לפני יותר משלוש שנים, לאחר שנחתו על משפחתי בזו אחר זו כמה בשורות קשות, והמציאות העגומה גרמה לי לחפש תכנים משמחים שיאזנו אותה. בראתי לי את צ'ינגיסטן, הממלכה הדמיונית שבה מתרחש הספר, כמקום ססגוני ומשעשע שאוכל לברוח אליו מפעם לפעם. בתקופה זו חייתי למעשה חיים כפולים – במציאות הקשה ובסיפורים הקצרים שהמצאתי על צ'ינגיסטן, שהתגבשו לבסוף לעלילת הרומן. אני מפרט על תהליך הכתיבה וההוצאה לאור בבלוג שפתחתי לצורך העניין, "הדרך לצ'ינגיסטן".
זה יהיה קלישאתי להגיד, אבל "המלך צ'ינגיס הראשון" יצא לאור כנגד כל הסיכויים. כשכתבתי את הספר איש לא הכיר אותי בברנז'ה הספרותית. נוסף על כך, בדיוק נכנס לתוקף "חוק הספרים", וההוצאות חדלו להוציא ספרי ביכורים כמעט לחלוטין. בעקבות ריאיון וידיאו עם נועה מנהיים שצפיתי בו, הבנתי שהסיכוי שהספר יתקבל להוצאה לאור אם אשלח אותו אליה בדואר שואף לאפס. החלטתי לא סתם לשלוח את הספר בדואר, אלא ליצור בעצמי קשרים בברנז'ה הספרותית.
את רני גרף, המו"ל והעורך הראשי של הוצאת גרף, הכרתי בפייסבוק, אך פגישתנו הראשונה הייתה בעקבות תיווך של חבר משותף בפאתי פסטיבל "עולמות" שהתקיים באפריל 2014. רני הסכים לקרוא את הספר והתרשם ממנו לטובה, אך בדומה למו"לים אחרים, נזהר שלא להתחייב להוציאו לאור בטרם יתברר המצב בשוק הספרים החבוט, שסבל באותה תקופה גם מהמשבר בסטימצקי. לחלק מהמו"לים לקח שנה תמימה לקבל החלטה בענייני, ופתאום באביב 2015 קיבלתי שלוש תשובות חיוביות – מרני, מאחת מההוצאות הגדולות בארץ ומהוצאה קטנה נוספת. בחרתי בסוף בהוצאת גרף בזכות רמת הגימור וההצלחה המסחרית של כותריה הקודמים, וגם בזכות היחסים הקרובים שפיתחתי עם רני לאורך השנה הזו, שגרמו לי להאמין (ובדיעבד, בצדק) שתהיה לי שם השפעה רבה יותר על ענייני הספר מאשר בהוצאה גדולה.

בהתחשב במסר הברור שבספר: האם אתה מאמין בספרות ככלי שיכול לשנות ולתרום לחשיבה של אנשים לגבי המצב שבו הם חיים? לבחון את סביבתם בעין ביקורתית יותר?

זו תהיה תשובה מבאסת, אבל אני לא ממש מאמין בכך. אם זה היה נכון פעם, היום זה פחות נכון. אני מניח שלספרות יש יכולת מסוימת לגרום לשינוי ולעודד חשיבה ביקורתית, אך היא לרוב תהיה מוגבלת וארעית. ספר טוב, מבחינתי, הוא ספר שגורם לי להתרגש ולהעביר את הזמן בכיף. בעולם שבו כולם מחוברים והמידע זמין, שינויים חברתיים הם יותר עניין לפוליטיקאים, יזמים, אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל ברשתות החברתיות. הנהירה לסופרים שיגידו משהו חכם על המצב קצת מצחיקה אותי, כמו גם נטייתו של סופר זה או אחר לראות את עצמו בר סמכא בעניינים חברתיים ופוליטיים. מובן שאין בעיה שיתערבו בנושאים כאלה כמו כל אדם אחר, אך גם אין סיבה שדעתם תהיה משמעותית יותר מזו של צלם חתונות או אחות בבית חולים.

 ולסיום: האם אתה עובד על ספר חדש בימים אלה?

לעת עתה, נעים לי לנוח על זרי הדפנה ולחוות את הדברים הטובים שהביאה איתה הצלחת "המלך צ'ינגיס הראשון" – הכרה, פרגון ומפגשים משמחים. אני מניח שזה לא יימשך עוד הרבה זמן, בוודאי לא בווליום הזה, כך שאני נהנה מזה כל עוד אני יכול. מה גם שלהיכנס שוב לפרויקט מתיש שכזה – שלוש שנות כתיבה במקביל לעבודה "אמיתית" ולחיי משפחה – לא כל כך קוסם לי כרגע.
בטווח הבינוני, כמעט בטוח שכן. הייתה לי חוויה חיובית עם הספר, אני מרגיש צורך להמשיך ליצור, וגם מאמין כעת יותר ביכולותיי כסופר. עוד לא ברור לי מתי אחזור לכתוב ועל מה. כרגע שתי האופציות המובילות שאני משתעשע בהן, שלשתיהן כבר הכנתי שלד עלילתי בסיסי, הן "המלך צ'ינגיס השני" ואפוס מלחמתי היסטורי שקשור בתולדות העם היהודי. נחכה ונראה!

לפרטים וטעימה מן הספר באתר אינדיבוק

לבלוג של יונתן ילון

הזנת תוכן: 17.9.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"