פרח רחמים, בת 39, נולדה ברמת גן. למדה עיצוב אופנה בתיכון ומשם המשיכה לשנקר. מסיימת לימודי פוטותרפיה. ספרה הראשון, "היחשפות", ראה אור בהוצאת עולם חדש.

הנושא המרכזי בספר הוא הטרדה מינית. גם את נאלצת לחוות את זה בגיל ההתבגרות, ובדרך כלל זו חוויה שרובנו מעדיפים להדחיק. מה גרם לך פתאום לשבת ולכתוב על זה?

עבדתי כעצמאית, הכרתי המון נשים והיו לי שיחות ארוכות איתן. ייתכן שהרצון להכיר עוד נשים ולא להרגיש לבד הניע אותי לעבוד בתחום. כל השיחות עסקו בנושאים אלו, הגוף, הגוף המדוכא, הגוף השנוא, הגוף המותקף, הגוף המולאם.

לכולן קרה משהו ורובן לא התלוננו, קיבלו את זה כמשהו שאת חייבת לעבור בדרך להיות אישה גם אם את רק בת 14. אותה ילדה שבסיס שלם מה"טובים" שכבו איתה והאשימו אותה חתם את זה. הנושא בער והצית אותי, הרגשתי טעונה ומוצפת. לא יכולתי להדחיק דבר, לא הצלחתי לתעל את זה לאפיק אחר מלבד כתיבה. התיישבתי ועל המקלדת בבת אחת הכול נפרץ, שיטפון שעולה מבטן האדמה. כתבתי עמוד איום שעד היום קשה לי לקרוא. בלילה חלמתי שאני שוכבת במיטה וסביב מיטתי נשים בבגדים שחורים קוראות ומושכות אותי תוך כדי שינה. קמתי לישיבה ונָחַתִּי חזרה. מהחבטה התעוררתי.

גם דימוי גוף שלילי לא חסר בספר הזה, ובכלל ההרגשה בעת הקריאה היא שהגוף הוא מקום נורא להיות בו: חרלת, כוויות, עייפות, רעב, הזדקנות...

זה עוד מכנה משותף לנו, הנשים. אנו נלחמות יום יום בטבע ובַטבעיות, ברעב, בהזדקנות, בבטן, בידיים אחוריות, בכל מה שרופס ומתקמט, במכתשים, בפסים, בשיער... מנסות להשביע את הרעב שצלמים, במאים, פוטושופיסטים מייצרים לגברים. ההבטחה הזו שהם מייצרים הפכה למלחמה יום-יומית שלנו ללא חמלה. באיזה דייט עם בחור פורנוגרפי במיוחד הוא ישב וסיפר לי שסף הגירוי שלו גם ככה נמוך. הוא רגיל מהסרטים שהכול חלק ונקי, ואז כשמישהי מתפשטת והוא מביט בה ובכל הפגמים זה מכבה אותו.

בחרת בפורמט של פרוזה פואטית: שורות קצרות, ויש גם הרבה חריזה. למה בחרת בפורמט הזה?

האמת שלא בחרתי. בהתחלה כתבתי פרוזה, אבל זה נשמע כמניפסט לוחמני לא מעובד. לקח לי זמן והכרתי את הדמות. תמר העורכת כל הזמן גילתה לי מי אני ומי הדמות. כשאני כתבתי על איומים באקדח היא אמרה שהכוח של הספר הוא במה שקורה לכל אחת מאיתנו, היא לא אִפשרה לי לסטות. לאט לאט הדמות התחילה לדבר מהבטן שלי. אולי יש משהו בבחירה הזו מבחינה תמתית, חריזה שנשברת, רצון לשליטה, לקצוב, להוביל, להחליט, אך ללא יכולת.
אני גם מניחה שלהרבה מהקוראים יש מאבק לקרוא את הספר כדימוי או אנלוגיה למאבקה של הגיבורה בחייה.

"כתבתי עמוד איום שעד היום קשה לי לקרוא". 

יש מן הסתם הרבה תגובות של הסביבה הקרובה והפחות קרובה אחרי שספר כזה יוצא. אילו תגובות קיבלת עליו? מהיכרות קצרה איתך את אדם די צנוע. זה בטח לא היה פשוט.

אני כותבת כי אני מאמינה שיש לי בעולם חברות טובות מאוד שאני לא מכירה ואני רוצה לדבר איתן. מרגש מאוד לפתוח הודעה ממישהי שאני לא מכירה, שהתחברה והזדהתה. אני מקווה שיש משהו משחרר בסיום הקריאה, שהספר מצליח לשבור מבנים שמסתירים את הפגיעה והבושה.

האם את עובדת על ספר נוסף בימים אלו? האם את מתכוונת להוציא עוד ספרים בעתיד?

אני עובדת על שני דברים במקביל: טקסט שהתחלתי אבל עזבתי לטובת תסריט המספר על שלוש נשים שהאינטראקציה ביניהן אינה מילולית. אנו מתוודעים לסיפורן האישי שהופך לכללי, ולמעשה הן מתחברות תחת בסיסו של הדיכוי ההגמוני היום-יומי.
העיסוק המרכזי של הסרט הוא בעולמן הפנימי, בפנטזיות, ברצונות החבויים, המודחקים, שלא באים לביטוי בעולם החיצוני המדכא.

הזנת תוכן: 15.7.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"