מאז שחרורו מלהקת הנח"ל היה אלי מגן לאחד מנגני הבס
המבוקשים בארץ. הוא ייסד עם זהר לוי את הלהקות "כֵּף התקווה הטובה" ו"אחרית הימים", היה בהן הזמר הסולן ובביצועו התפרסמו השירים "בלדה לעוזב קיבוץ", "דוקטור יארינג", "העץ הוא גבוה", "פתחי לי את הדלת" ועוד. לאחר מכן עבר לקריירת סולו ושר את "יליד הארץ" (פסטיבל הזמר 1973), "עד סוף הקיץ" ועוד. כמו כן הצטרף לשלישיית "החלונות הגבוהים" במקום אריק איינשטיין. אלי מגן למד בארה"ב מוזיקה וקונטרבס, חזר לארץ כדי להצטרף לתזמורת הפילהרמונית וניגן בה 32 שנים. בשנים הללו המשיך לנגן מוזיקה קלה נוסף על היותו נגן הקונטרבס המבוקש בארץ בתחום הג'אז, מורה שתלמידיו הרבים התפרסמו בכל העולם ומנהל מוזיקלי ומעבד של יוסי בנאי, אסתר עופרים ועוד. לפני 11 שנים הוציא תקליט משיריו של מירון איזקסון בשם "אדם" ולאחרונה אלבום אוסף כפול הכולל גם שירים חדשים.

אי שם בתחילת שנות ה-90 ישבנו ודיברנו ואישה אחת ניגשה אליך ושאלה למה אתה לא שר יותר וכמה שרת יפה. מה גרם לך לחזור לשיר ולמה בכלל הפסקת?

שנים רבות לא רציתי לשיר. בניתי לי קריירה חדשה בתור נגן קונטרבס והשקעתי בה מאמץ גדול ושנים ארוכות, גם מכיוון שהתחלתי ללמוד לנגן בגיל מבוגר מאוד.
בשנות השבעים רוב ההופעות היו במועדונים קטנים, דיסקוטקים, הקהל היה צעיר ורצה בעיקר לרקוד. אני זוכר הופעות כאלה כשאני מגיע עם הגיטרה שלי ומנסה לעניין את הקהל ללא הצלחה רבה. אני לא מסוג האמנים שרוצים בכל מאודם לרַצות את הקהל, וכיוון שאני לא מאלו שמספרים בדיחות ומבדרים את הקהל, הרגשתי די לא שייך לדבר הזה. מה גם שנמשכתי למוזיקה רצינית יותר כמו ג'אז. בתקופה ההיא פעל מועדון ג'אז בשם "ברברים" והתחלתי להגיע ולהקשיב למוזיקה ומאוד התחברתי אליה. מלבד זאת ניגנתי עם מוזיקאים שעבדתי איתם באותה תקופה, כמו אלונה טוראל, אהרל'ה קמינסקי, דני גוטפריד ואחרים. כך קרה שהחלטתי להתחיל ללמוד קונטרבס, שהוא כלי שמתאים יותר לנגינת ג'אז. זאת גם הסיבה שהחלטתי לנסוע לארה"ב כדי ללמוד ג'אז בביה"ס ברקלי. בסופו של דבר למדתי שם רק כמה חודשים, עזבתי לניו יורק ושם למדתי מוזיקה קלאסית, בעיקר בבית הספר מאנס.
לפני בערך 12 שנים פנתה אלי ורד קלפטר וביקשה שאשתתף בתור זמר באלבום מלחניו של המשורר מירון איזקסון. הסכמתי לשיר את השיר "לזכור" שהיא הלחינה, וזה גרם לי לחזור לשיר.

"אני לא מסוג האמנים שרוצים בכל מאודם לרַצות את הקהל..."

אני רוצה לדבר על החיבור שלך עם המשורר מירון ח. איזקסון. הוא משורר דתי ואתה מוזיקאי חילוני וביחד יצרתם את האלבום "אדם", שכולל עיבוד לטקסטים שלו. זה אלבום נפלא, אבל השילוב ביניכם די משונה. ספר על זה.

אחר צאת האלבום "סימנים" משירי איזקסון פנו אלי ורד קלפטר ומירון איזקסון בבקשה להוציא אלבום נוסף משיריו. הסכמתי בתנאי שאהיה המלחין והאחראי המוזיקלי עליו. כך נוצר הקשר האמיץ בין מירון וביני. מירון הוא משורר מדהים, לדעתי. מורכב ככל שהוא, ללא משקל וללא חריזה, אבל קל לי להתחבר ולכתוב מוזיקה לשיריו, ואני מרגיש קרוב אליו מאוד גם כאדם.

האלבום "איש העולם הבא" הוא אוסף מכל שנות הפעילות שלך: "החלונות הגבוהים", "אחרית הימים", קריירת הסולו וגם שירים חדשים. איך בוחרים מכל השנים האלה את מה שייכלל באוסף?

לא פשוט היה לבחור אילו שירים לכלול באלבום האוסף. מלבד השירים שמתבקשים, היו עוד הרבה שלא נכנסו לרשימה, גם מקוצר היריעה וגם מכיוון שאיכות ההקלטות לא הייתה מספיק טובה ועוד סיבות של ההפקה. במקור התכוונו להוציא דיסק אחד, אבל הוא הפך עד מהרה לשניים.
מצד אחד רצינו לכסות את כל התקופות, כל הלהקות וכל ההזדמנויות שבהן שרתי. היו למשל עוד שירים של "החלונות הגבוהים" שרצינו לכלול באלבום, אבל הם לא הוקלטו באיכות טובה מספיק. היו עוד שירים של "אחרית הימים" שלא קיבלנו רשות מבעלי הזכויות עליהם, והיו שירים שפשוט לא נשאר להם מקום בדיסק. שני האלבומים מחולקים כך שהאלבום הראשון כולו שירים חדשים שהוקלטו במיוחד עבורו, ובהם שיר כיסוי לשלום חנוך, חברי הטוב, שנקרא "זה רק געגוע" ואותו ביצענו יחד באולפן, וכן "איש העולם הבא" שאני כתבתי, לראשונה גם את המילים, ועל שמו נקרא האלבום. באלבום השני יש שירים ותיקים.
השירים באלבום מסודרים בסדר כרונולוגי הפוך, כך שהראשונים הם השירים החדשים והאחרון הוא השיר שהקלטתי בפעם הראשונה עם שלישייה מלהקת הנח"ל – שלום חנוך, מנחם זילברמן ואני – בתוכנית ראיונות של רבקה מיכאלי.

ספר על ההופעה הקרובה.

בהופעה הקרובה בתיאטרון תמונע אשיר את המבחר מהשירים הידועים שפרסמתי לפני שנים רבות, כמו "העץ הוא גבוה", "שתי דפיקות לב", כמה משירי "אחרית הימים", "כף התקווה הטובה", "החלונות הגבוהים", וגם שירים חדשים שיצאו לאחרונה על גבי האלבום "איש העולם הבא".
המוזיקאים שמנגנים איתי הם מהנפלאים ביותר שישנם. בקלידים עדי רנרט שהוא גם המנהל המוזיקלי וגם חבר ותיק וקרוב. בגיטרה יונתן אלבלק הצעיר והמוכשר מאוד, ובתופים רון אלמוג הענק. ההופעה היא חגיגה של נוסטלגיה מצד אחד ושירים חדשים מרגשים ביותר. המוזיקה ברמה הגבוהה ביותר.

אמרת שהעתיד חשוב לך יותר מהעבר, ושחשוב לך להמשיך ליצור. אני מניחה שזה בריא לא להתרפק על העבר... נשאלת השאלה מה צופן העתיד. האם אתה עובד עכשיו על דברים שאתה יכול לספר לנו עליהם?

אני מאמין גדול בעשייה וביצירה. אני מודע לזה שאנשים מחפשים את הנוסטלגיה, אבל אני נושא את עיניי לעתיד. אני מרגיש שאני בר מזל שאני יכול להתמסר לכתיבה ולא להתפשר על הרמה שאני דורש מעצמי ומאחרים גם בנגינה וגם בכתיבה. יש לי הרבה תוכניות לעתיד. בימים אלה אני עובד על אלבום נוסף משותף עם מירון איזקסון, שיהיה כתוב לרביעיית מיתרים, קונטרבס ושירה כמובן. רוב הלחנים באלבום יהיו שלי וגם כמה של מישה סגל שהוא המעבד המוזיקלי של האלבום.

לדף האירוע של אלי מגן בתיאטרון תמונע

הזנת תוכן: 28.5.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"