כף יד קטנהzipi-harel

כָּל הָאֹשֶׁר שֶׁבָּעוֹלָם
נִכְנָס בְּתוֹךְ כַּף יָד קְטַנָּה
שֶׁל יֶלֶד
אַחַר כָּךְ מִתְפַּזֵּר
וְנֶעְלָם, כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה
לְהַחְזִיק בּוֹ

נֵרוֹת יוֹם הַהֻלֶּדֶת
מְרַצְּדִים אֶת כָּל הַמִּשְׁאָלוֹת
שֶׁהִתְעוֹפְפוּ פוּ פוּ
מַזְכִּירִים לְךָ
שֶׁכְּמוֹ הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים
גַּם אֹשֶׁר צָרִיךְ
אֲוִיר כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם.

 

 

 

שיר ערש ללילה

מִיּוֹם לְיוֹם הָרְאִיָּה מִתְקַצֶּרֶת
וַאֲנִי כְּמוֹ כֶּלֶב נְחִיָּה הוֹלֶכֶת אַחַר עַצְמִי
נִשְׁעֶנֶת עַל רֵיחוֹת וּצְלִילִים

הַצֵּל מִתְאָרֵךְ
גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִתְעַצֶּמֶת
כְּבָר שָׁכַחְתִּי אֶת מַרְבִּית הַדְּבָרִים
הַטְּמוּנִים
אַךְ יָדַי חָפְשִׁיּוֹת וְחוּשַׁי עֵרִים
לְחִלּוּף הַיָּמִים, לְשִׁנּוּי
הַנּוֹפִים

בְּמִדְבָּר יוּנְגְּיָאנִי קָדוּם שָׁר זְאֵב עֲרָבוֹת
שִׁיר עֶרֶשׂ לַלַּיְלָה
בִּרְחוֹב צְדָדִי חָשׁוּךְ
נַגַּן סַקְסוֹפוֹן מְחַקֶּה אֶת קוֹלוֹ:
הַבְּדִידוּת הִיא בְּלֵב הָעוֹלָם
הַבְּדִידוּת הִיא הַלֵּב
שֶׁל כָּל הַשִּׁירִים כֻּלָּם.

 

 

 

הבהוב

הַשָּׁמַיִם הֵם הַמְצָאָה
שֶׁל הָאָדָם
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ קוֹרַת גַּג
לְגוֹנֵן עָלָיו – –
רַק כְּשֶׁהַפַּחַד מִתְפּוֹגֵג
וְהַבְּדִידוּת הוֹפֶכֶת שְׁקֵטָה
הוּא מְגַלֶּה
שֶׁהַכּוֹכָבִים מְרַחֲפִים
בְּלֹא אֲחִיזָה.

וְהוּא יוֹדֵעַ, יוֹם אֶחָד
תֵּעָלֵם גַּם הָאָרֶץ
תַּחְתָּיו. וּכְמוֹתָם, הוּא
יִוָּתֵר תָּלוּי –

וְרוּחוֹ תּוֹסִיף לְהַבְהֵב
עַד שֶׁתִּמָּצֵא נֶפֶשׁ אַחַת
שֶׁתַּבִּיט בּוֹ וְתֹאמַר:
רְאוּ, כּוֹכָב מְנַצְנֵץ.

 

 

 

ים החיים

כָּל הַדְּמָעוֹת מִתְנַקְּזוֹת
לַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.
שָׁם, הֵן הוֹפְכוֹת לֶהָרִים
שֶׁל מִלִּים מְלוּחוֹת
אַתָּה לֹא יָכוֹל לִקְרֹא אֶת זֶה
אַתָּה לֹא יָכוֹל לִכְתֹּב אֶת זֶה
אַתָּה לֹא יָכוֹל
לֶאֱכֹל
אֶת זֶה!

מוּטָב שֶׁתִּתְעַטֵּף בַּשֶּׁקֶט הַלָּבָן
וְתִרְחַשׁ:
אֵיזֶה יֹפִי!

 

 

 

צוואר בקבוק

קֹדֶם נִשְׁבְּרָה הַכּוֹס
אַחַר כָּךְ נָפַל
הָאֲגַרְטָל
וְהָאַקְוַרְיוּם הֶעָגֹל הַקָּטָן.
וְקַעֲרַת הַסָּלָט
הִתְנַפְּצָה לִרְסִיסִים
וּמַדַּף הַזְּכוּכִית שֶׁשָּׂנֵאתִי כָּל כָּךְ –
וְאָז נָפְלָה הַמַּרְאָה.

וּבְטִפְּשׁוּתִי עוֹדֶנִּי מִתְבּוֹנֶנֶת
בַּפְּרָחִים
הַמְּפַרְפְּרִים
בְּעֵינָיו שֶׁל דָּג מֵת
בְּשִׁבְרֵי פִּתְיוֹנוֹת
מְדַמְדְּמִים
בְּמִסְגֶּרֶת עֵץ פּוֹתָה –

מְלַקֶּטֶת חֲתִיכוֹת
בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, מְדַמָּה
שֶׁאוּכַל לְחָלֵץ אֶת עַצְמִי
מִבֵּין הַחֲתָכִים.

_______________
* צוואר בקבוק - הגורם המגביל במערכת בעלת אילוץ פנימי.

 

 

 zipi-harel-book

כמעט

"כִּמְעַט", אָמַרְתִּי.

כִּמְעַט
שֶׁבָּאתִי.
כִּמְעַט יָדַעְתִּי
כִּמְעַט גָּמַרְתִּי
כִּמְעַט זָכִיתִי, כִּמְעַט
חָיִיתִי.

אַל תְּחָפְפִי, הַהֶבְדֵּל בֵּין כִּמְעַט לִמְדֻיָּק
הוּא אֵינְסוֹפִי.

 

 

 

אם הדרך

הַכְּאֵב אֵינוֹ יַחֲסִי, וְהַסֵּבֶל
אֵינוֹ נָתוּן בְּמַחֲלֹקֶת.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד הַבַּיִת
שֶׁל סַבְתָּא רָחֵל, פָּתוּחַ לְכֻלָּם –

הִיא לֹא מַצִּיבָה מִשְׁוָאוֹת
וְאֵין לָהּ מֻשָּׂג
מָה פֵּרוּשׁ הִתְפַּלְּגוּת נוֹרְמָלִית
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְדֹּד
הֶבְדֵּלִים בֵּין קְבוּצוֹת
אוֹ לִקְבֹּעַ אֶת רָמַת הַמֻּבְהָקוּת
שֶׁל רְגָשׁוֹת
שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּנִּים.

הִיא גַּם לֹא יוֹדַעַת לְחַשֵּׁב
כַּמָּה שָׁוִים שְׁנֵי יְלָדִים מִתּוֹךְ מִילְיוֹן
אַךְ בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט
זוֹכֶרֶת דָּבָר אֶחָד – אִבַּדְתִּי שְׁנַיִם
פֹּה, בַּמַּעְבָּרָה.

_______________
* בעקבות "אויפן וועג" מאת מאנגר ו"על אם הדרך" מאת נתן אלתרמן.

 

 

 

רחל

סַבְתָּא רָחֵל הָיְתָה לוֹקַחַת סֹלֶת –
הַמִּסְנֶנֶת הַגְּדוֹלָה לְחוּצָה בְּבִטְחָה אֶל בִּטְנָהּ
בְּתֵאוּם מֻפְלָא, מְטַפְטֶפֶת
מַיִם בְּיָדָהּ הָאַחַת
וּבְיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה מְפֹרֶרֶת וּמְעַסָּה
כָּךְ, בְּיַד מְשׁוֹרֶרֶת וּבִתְּנוּעָה מַתְמֶדֶת
מְעַסָּה
וּמְפֹרֶרֶת
עַד שֶׁהִכִּירָה יָדָהּ כָּל גַּרְגִּיר
וְגַרְגִּיר, עַד שֶׁכָּל פֵּרוּר – בָּרוּר.

לֹא פֶּלֶא
שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מִתְגַּעְגַּעַת
לְשִׁירִים
הַנִּכְתָּבִים
כִּבְיָמִים אֲחֵרִים.

 

השירים מתוך "איך זה שהמים שקטים", הוצאת פיוטית 2017

 

קישורים חיצוניים

הספר "איך זה שהמים שקטים" באתר הוצאת פיוטית

 

שִׁיר הַגְּרָף מאת ציפי הראל; לחן, שירה ונגינה: נחום סילברמן

 

ציפי הראל קוראת את שירה "אף אחת"

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 92"

 

صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل