*
מַסְפִּיק דִּבַּרְנוּ עַל אַהֲבָה,
עַכְשָׁו צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה.
מַסְפִּיק הִסְתַּכַּלְנוּ מִבַּחוּץ אֶל הַחוּץ,
עַכְשָׁו צָרִיךְ לָגַעַת מִבִּפְנִים אֶל הַפְּנִים
כּמַָּה אֶפשְָׁר?

הָאֱמֶת כְּמוֹ מַצֵּבָה יְשָׁנָה
שֶׁנָּפְלָה עַל פָּנֶיהָ
מַסְתִּירָה אֶת שְׁמוֹ שֶׁל אָדָם אָהוּב.
אִם תְּשִׁיבֶנָּה לִמְקוֹמָהּ
תֵּדַע אֶת שֶׁאֵרַע בְּסוֹפוֹ.

*
אִילוּ הָיָה הַדּוּ קְרָב
בֵּינִי וּבֵינְךָ לְבַד
הָיהָ הָאַרְסֶנלָ שֶׁלּיִ
מַסְפִּיק כְּדֵי לִכְבּשֹ
לְפָחוֹת אֶת הַגָּדָה הַמַּעֲרָבִית
שֶׁל לִבְּךָ.

אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁבַּדּוּ קְרָב בֵּינֵינוּ
הָיִיתִי אֲנִי חָמוּשׁ בְּטֶבַע הָאָדָם
וְאַתָּה בְּלַחֲצֵי הַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית
כֻּלָּהּ,
נַעֲשֵׂיתִי כִּכְבָרָה.

*
בְּנִגּוּד לְחֻקֵּי הַפִיזִיקָה שֶׁל אַיְנְשְׁטֵיְן
בְּמַדַּע הָאֲהָבוֹת שֶׁלִּי,
לָאֵין יֵשׁ מַהוּת.
הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הִתְרַחֲשׁוּ
הִשְׁפִּיעוּ מְאֹד
עלַ משֶׁךְֶ האַָהֲבה
וְעַל עָצְמַת הַכְּאֵב.
וְדַוְקָא הֶעָתִיד שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם,
הִשְׁפִּיעַ יוֹתֵר מִכֹּל
עַל רִסּוּק הַהוֹוֶה.

*

קָרָאתִי אֶת דִּבְרֵי רֵישׁ לָקִישׁ
אִם גַּן עֵדֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הוּא
בֵּית שְׁאָן פִּתְחוֹ.

בְּיַלְדוּתִי תַּחַת הַשְׁפָּעַת
סַמֵּי טֵלֵוִיזְיָה קָשִׁים
דִּמְיַנְתִּי אֶת פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן
כְּמוֹ בַּנְגְקוֹק.

אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים פְּנִימָה עַל גַּבֵּי
רִיקְשׁוֹת וְאוֹפַנּוֹעִים
וְדוֹחֲפִים בַּתּוֹר לְהַחְתָּמַת
דַּרְכּוֹן כְּמוֹ בְּמַחְסוֹם.

כְּכָל שֶׁחוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים,
אֲנִי מֵבִין שֶׁפֶּתַח גַּן הָעֵדֶן
בֶּאֱמֶת כְּמוֹ בְּבֵית שְׁאָן.
אֵין אִישׁ בָּא שָׁם
מִלְּבַד כַּמָּה טוֹעִים
וַאֲחֵרִים הַחוֹלְפִים שָׁם
בְּדַרְכָּם לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים.

תַּצְפִּית בְּיוֹמָנוֹ שֶׁל מַאסְלוֹ:

יְהוּדִים בְּמַחֲנֵה הַהַשְׁמָדָה
אֵינָם מְקַבְּלִים מָזוֹן
אֵינָם מְקַבְּלִים זְמַן שֵׁנָה
אֵינָם מְקַבְּלִים מַיִם
וְלֹא אִבְּדוּ צֶלֶם אֱנוֹשׁ.

הַמִּמְצָא אֵינוֹ תּוֹאֵם
אֶת תּוֹצְאוֹת הַמֶּחְקָר.
יֵשׁ לְהוֹצִיא אֶת הַנְּתוּנִים
מִן הַסְּטָטִיסְטִיקָה.

*
לִשְׁאֵלַת מִיהוּ יְהוּדִי עָנִיתִי
אֲניִ.

לִשְׁאֵלַת מָה אֲנִי כִּיהוּדִי עָנִיתִי
חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת.

מַהִי הָרִאשׁוֹנָה?
יְצִיאַת מִצְרַיִם.

מַהִי הָאַחֲרוֹנָה?
גּאְֻלּהָ.

*
מַאסְלוֹ תֵּאֵר אֶת קִיּוּם הָאָדָם כָּךְ:
נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים,
קוֹדְמִים לִשְׁאֵרָהּ, כְּסוּתָהּ, עוֹנָתָהּ
שֶׁקּוֹדְמִים לשְִׁמַע ישְִׂרָאֵל
שֶׁקּוֹדֵם לְשָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
שֶׁקּוֹדֵם לִלְמַעַן תַּאֲרִיכוּן יָמִים.

לָמַדְתִּי שֶׁאָדָם אוֹהֵב
אֵינוֹ יָשֵׁן וְאֵינוֹ אוֹכֵל
וְכָל עוֹלָמוֹ מִתְהַפֵּךְ עָלָיו.
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא כְּשֶׁבְּסִפְרֵי פְּסִיכוֹלוֹגְיָה יְלַמְּדוּ:
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ קוֹדֵם לַנְּקָבִים נְקָבִים.

מתוך הספר "שירים מהפרדס" , הוצאת פרדס 2013

קישורים חיצוניים

"שירים מהפרדס" באתר של הוצאת פרדס

הספר "שירים מהפרדס" לרכישה באינדיבוק

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 47"