חֲלוֹם
כְּמוֹ עֲרָבָה אַרְקְטִית הַנּוֹף הִלְבִּין וְנִפְרַשׂ.
מְלַבָּה אֶת הַתְּשׁוּקָה לִזְכֹּר הַכֹּל,
הִקַּזְתִּי דָּם מִימִינִי, לְסַמֵּן לִי דֶּרֶךְ.
צִפִּיתִי לַדֹּב שֶׁיָּגִיחַ לְרֵיחִי,
נְמִיָּה חָלְפָה בִּיעָף וְלֹא הִשְׁגִּיחָה
בִּגְרוֹנִי עָמְדָה צִוְחַת־דַּיָּה.
מֵרָחוֹק נֶאֶסְפוּ חַיִּים עֲצוּמִים
נִשְׁבְּרוּ בִּי כְּנֵד־מַיִם אֶל מֵזַח,
לֹא נִתָּן הָיָה לִלְכֹּד מֵהֶם דָּבָר.

אִישׁ קָטָן מָעַד עַל חֶלְקַת הָאַצּוֹת
שֶׁעָטְפָה אֶת רֹאשִׁי,
בְּאֶצְבְּעוֹת־בָּשָׂר אָסַפְתִּי אוֹתוֹ אֶל חֵיקִי
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ כְּדַיָּג בְּדָג־רִאשׁוֹן.

חַדְשׁוֹת הַשָּׁעָה

"בֹּרֶג הִתְיַשֵּׁב עַל קְרוּם הַלֵּב
שֶׁל אַחַת מִפְּצוּעוֹת הַפִּגּוּעַ
הָאַחֲרוֹן."

"הִתְיַשֵּׁב עַל קְרוּם הַלֵּב."
לֹא חָדַר.

חָדַר אֶת יָד יָמִין הַמְגוֹנֶנֶת
גַּם שְׂמֹאל לֹא עָצְרָה אוֹתוֹ וְשֻׁתְּקָה כָּלִיל
וְעַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב עַל קְרוּם הַלֵּב
לֹא חוֹדֵר.

רַק אֱלֹהִים בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וְלֵב
עוֹצֵר לִפְעָמִים אֶת הַבֹּרֶג
יוֹשֵׁב עַל קְרוּם הַלֵּב
לֹא חוֹדֵר.

הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת

אֵינָם קוֹרִים לִי.
מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ
מַסְתִּירִים לִי אֶת הַחשֶׁךְ.

שַׂר הָאוֹצָר אֵינוֹ גּוֹזֵר
מִפִּי יְלָדַי פַּת שֶׁל לֶחֶם,
זַיִת אֶחָד, לֹא נִפְקַד מְקוֹמוֹ הַשָּׁרְשִׁי
מֵעִם שֻׁלְחָנִי.
אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה אֵינָהּ מְעֻכֶּבֶת
עַד עֶרֶב בְּצִיר־הַמַּחְסוֹם
וְזָקִיף אַדְמוֹנִי יְפֵה־עֵינַיִם
אֵינוֹ מְפַשְׁפֵּשׁ בְּכֵלֶיהָ,
עֶרְוָתָהּ כְּשֵׁרָה וּמֻצְנַעַת
כַּאֲפִיקוֹמָן בְּלֵיל־סֵדֶר
וְעַל סֵדֶר־יוֹמָהּ
תַּלְמִידִים־טוֹבִים שׂוֹנְאֵי עֲרָבִים־רָעִים.
אָחִי אֵינֶנּוּ עַבֶּד וּנְבִיאוֹ אֵינוֹ מֻחַמַּד
וּבְגַן־עֶדְנוֹ מְחַכָּה לוֹ
רַק בְּתוּלָה אַחַת
אָבִי אֵינוֹ מִתְגָּרֵד
בְּלֵב מַחֲנֶה, פְּנֵי רֵעָיו
לְכָל הַיּוֹתֵר בַּסָּלוֹן, לִמְגִנַּת לִבָּהּ שֶׁל אִמִּי.
אֲנִי לֹא לָשָׁה דָּם בְּקֶמַח
בֵּיתִי אֵינוֹ הָרוּס בְּצַו־מִנְהָל
אֵינִי מְלַבֶּבֶת לְבִיבוֹת־נֶפֶץ
וְלַכְּאֵב שֶׁלִּי יֵשׁ קָהָל

אָז לָמָּה הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת אֵינָם קוֹרִים לִי?

לַיְלָה עַל הַבָּר בְּקַו הַתֶּפֶר

א.
יָשַׁבְתִּי שָׁם בֵּין הָעִבְרִי לַעֲרָבִי כְּאֶרֶץ־מְרִיבָה. עֵינֵי הָעִבְרִי נוֹפְלוֹת עָלַי כְּמוֹ חַמָּה לְקוּיָה
שְׂפָתָיו בּוֹגְדוֹת בּוֹ, לְשׁוֹנוֹ הָעִבְרִית מַגִּירָה אֶרֶס עַל פִּרְחֵי הַיָּקִינְטוֹן שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.
שׁוּב וָשׁוּב הוּא טוֹבֵל אוֹתָהּ בְּאַלְכּוֹהוֹל, לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּתֶּרֶת הַבִּינָה – אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ
אֵינָם מִשְׁתַּכְּרִים, הֵם יוֹדְעִים אֶת הַמִּדָּה.

הָעֲרָבִי אוֹמֵר לִי: כָּלָ'ם פָאדִי, מַה שֶּׁהָיָה, הָיָה.
תַּרְנְגוֹל שַׁחַר פָּלֶשְׂתִּינִי –
כָּל הַלַּיְלָה חִכָּה, עַכְשָׁו הוּא קוֹרֵא לוֹ לִקְרַב־תַּרְנְגוֹלִים,
מְסַלֵּק אוֹתוֹ מֵעָלַי, בִּירִיקָה.

אִשָּׁה־כֻּסֶּמֶת. אֵיךְ יָשַׁבְתִּי שָׁם כְּמוֹ אֶרֶץ־מְרִיבָה.

ב.
יָשְׁבוּ בְּשַׁעֲרִי הַשְּׁנַיִם, כִּבְשַׁעַר עִיר חַיָּה. הֵרִיחוּ שָׂדֶה, הֵרִיחוּ בְּאֵר
וְהָיֹה לֹא הָיָה
לֹא עִיר, לֹא שָׂדֶה, לֹא בְּאֵר. רַק אֵשֶׁת כְּסִילוּת הוֹמִיָּה.

מָלוֹן לָארָה, שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים

אֵלֶּה הֵן הַשָּׁעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת.

הַמָּצוּק יוֹרֵד אֶל הַיָּם
בְּלֹא הִתְחַטְּאוּת,
מִבְּלִי הַשֵּׂג דָּבָר.
הַיָּם נָח. רַק אֵיזוֹ תְּנוּעָה
חֲרִישִׁית נִכֶּרֶת
עַל פָּנָיו.
אַדְווֹת מְחוֹלְלוֹת מַעְגְּלֵי בֹּקֶר
סְבִיב סֶלַע עֵר־רָדוּם לְמֶחֱצָה,
אֵינָן מַפְצִירוֹת בּוֹ לָנוּעַ
עֲמִידָתוֹ בִּבְסִיס תְּנוּעָתָן – רַכּוּת נִגְזֶרֶת
מִמּוּצָקוּת.

שְׁתֵּי סִירוֹת שָׁטוֹת מִלֵּב־הַמִּפְרָץ
אֶל יַלְדוּתֵנוּ.
הַמַּבָּט מְמֻקָּד בְּאַחַת–
מֵאָז וּמֵעוֹלָם, הָיְתָה
סִירָה
צוּרָה אֲהוּבָה שֶׁל חַיִּים
אַלְטֶרְנָטִיבִיִּים.

מתוך הספר 'בחומר הגמיש של המסטיק'

יֵש מַחְסור עָצום בּאַהבָה, אנִי אומרת,

עָצום וָרב- ואין מושֵל.
הָבו אהבה, הַב-הַב, הָבו,
רִיבו רִיב אַהבה יתומָה ואלמָנָה,
בּנו לה עִיר,
תנו לָה אֵם
ציירו , שִלחו תמונה שֶלָּה
כּי נָפלָה וכָשלָה כֶּשֵל רַב, רַב-הַב
בּת-מלונָה, לוקֶקת- עצם
מה היא רוצה בּעצם, הַכּלבּה
עַל מה יצא הָקצף?

מאירה מנסור בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אתר "טקסט" - על ספרה של מאירה מנסור "אלגיה לנחש"

לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 36