אחר סידור החדר
לִפְעָמִים הַשִּׁירִים מוֹפִיעִים
לְאַחַר סִדּוּר הַחֶדֶר.
בַּמְּגֵרוֹת מִתְפַּנֶּה אָז מָקוֹם לַמִּלִּים
כְּמוֹ חֲבִילַת מַצּוֹת הַתּוֹפֶסֶת
אֶת מְקוֹם הֶחָמֵץ.
לִפְעָמִים הַמִּלִּים מַגִּיעוֹת בְּאִחוּר.
הֵן תּוֹפְסוֹת מְקוֹמָן שֶׁל
תְּחִינוֹת שְׁקֵטוֹת
מִתְפַּזּרְוֹת בֵּין מַרְאוֹת
וּמַכְפִּילוֹת עֲקֵבוֹת שֶׁל עֶצֶב
לְטוּר אֵינסְוֹפִי מִתְעַצֵּם.
לִפְעָמִים הַשִּׁירִים מְנקַּיִם בִּי
קוּרִים שֶׁל מָבוֹךְ אָפֵל
פּוֹרְשִׂים סְדִיניִם לְבָניִם לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר
סָפֵק נִקָּיוֹן, סָפֵק שְׁבִיל מְלָכִים
סָפֵק תַּכְרִיכִים לְמֵת.
תְּשׁוּקוֹת הַפְּרִי
רוֹאִים שֶׁבַּקַּיִץ הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁלְּךָ
מַבְשִׁילוֹת עַד לְהִתְפְקַע.
כְּמוֹ עַגְבָנִיּוֹת שֶׁנִּקְטְפוּ טֶרֶם זְמַנָּן
וְנִשְׁכְּחוּ עַל אִצְטַבַּת הַחַלּוֹן.
צְמֵאוֹת לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁתִּצְרֹבְנָה אֶת הַצִּפּוּי הֶחָלָק הַזֶּה
וְתַגַּעְנָה בַּבָּשָׂר הַלַּח
הַמְּצַפֶּה.
פורטרט עם תפוחים
רַק מִי שֶׁהֻנְחָה זְמַן רַב מִדַּי
בֵּין הַתַּפּוּחִים הַכְּחֻלִים שֶׁל סֶזָאן
יוֹדַעַת לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַעֲרֵמוֹת שֶׁל הַשּׁוּק.
עוֹד נוֹתְרוּ בְּכִיס מְעִילָהּ כַּמָּה הַבְטָחוֹת
כְּצִמּוּקִים נִשְׁכָּחִים הֵן מִתְקַמְּטוֹת
וּמַמְתִּיקוֹת לְאִטָּן.
הִיא אוֹסֶפֶת אוֹתָן לְמִלִּים
אוֹרֶזֶת בְּשַׂקִּיּוֹת חוּמוֹת דּוֹחֶסֶת
קוֹשֶׁרֶת בְּחֶבֶל דַּק וְתוֹלָה אוֹתָן עַל עָנָן.
אוּלַי כָּךְ תּוּכַל לְהַסְתִּיר לְרֶגַע אֶת הַבֶּהָלוֹת
מִגִּלּוּי קָצֶה יָבֵשׁ שֶׁמַּתְחִיל לִרְשֹׁם
צְלָלִים אֲרֻכִּים
שֶל הַזְּמַן.
שיפסחו עלי הפעם
"כל אדם הוא
דלת פתוחה למחצה
המובילה לחדר משותף לכולם,
הקרקע האינסופית מתחתינו".
תומאס טרנסמוטר
הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִים וְשֶׁקֶט עַכְשָׁו בַּבַּיִת.
אֲניִ מַעְדִּיפָה לְהַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת
פְּתוּחָה אַךְ לְמֶחֱצָה
שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בָּהּ רוּחוֹת, שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ זְרוֹעוֹת
שֶׁל קְנוֹקָנוֹת מַרְעִילוֹת הַמִּתְרַחֲבוֹת זוֹ בָּזוֹ
בַּחֶדֶר הַמְשֻׁתָּף.
אוּלַי יִפְסְחוּ עָלַי הַפַּעַם
טִקְסֵי הַדָּם לְסִמּוּן מַשְׁקוֹפִים
וְאוּכַל לִשְׁמֹר עַל אֲהוּבַי בְּהֶסְתֵּר
לְנַעְנֵעַ עֲרִיסוֹת וְלָשִׁיר לָהֶם
נוּמִי נוּמִי נוּם.
וְהַקַּרְקַע הָאֵינסְוֹפִית
תִּתְעוֹרֵר וּתְחַיֵּךְ אֵלַי בַּחֲשַׁאי.
שם הוא רק שם
הָעִיר לֶניִנְגְרָד
חָזְרָה אֶל שְׁמוֹת נְעוּרֶיָה.
גַּם הַגִּיל וְהַשֵׁם שֶׁלִּי הֻחְלְפוּ
לְפִי מַצַּב הָרָעָב וּלְפִי כִוּוּן הָרוּחוֹת.
תְּמוּרַת שָׁלֹשׁ כּוֹסוֹת שֶׁל אֹרֶז
מָכְרָה אִמִּי אֶת גִּילִי וְאֶת יוֹם הֻלַּדְתִּי
וּבְחִלּוּפֵי שָׂפָה וְנוֹף שְׁמִי הוּמַר
פְּעָמִים אֵין סְפוֹר.
"שֵׁם הוּא רַק שֵׁם" הִיא אָמְרָה לִי
"רַק עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ
צָרִיךְ לִשְׁמֹר."
על המפתן
הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁלָּנוּ זְרוּעָה בִּנבְָטִים שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
אַבָּא שָׁתַל שָׁם אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו לִשְׁמֹר עָלֵינוּ
מִפְּנֵי הָרָעָב הַגָּדוֹל.
וַאֲנִי עוֹד יוֹשֶׁבֶת יוֹם יוֹם עַל הַמִּפְתָּן
מְצַפָּה לְהֵד צְעָדָיו
וְלִתְשׁוּבַת רִגְבֵי הָאֲדָמָה.
המשוררת פנינה פרנקל בלקסיקון הספרות העברית החדשה
פנינה פרנקל - מתוך ארכיון "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות ומפעל הפיס
