עד בלי דיצילום: שרון דואק

אִלּוּ עָצַרְתִּי לָךְ
הָיִית מִתְיַשֶּׁבֶת בַּמּוֹשָׁב לְיָדִי
וְרַגְלַיִךְ הָיוּ בּוֹרְקוֹת,
הָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים עַד בְּלִי דַּי
וְנִשְׁמוֹתֵינוּ הָיוּ
נִקְשָׁרוֹת זוֹ לְזוֹ בַּהִתְפַּעֲמוּת הָרִגְעִית שֶׁל הַנֶּצַח
שְׁנֵי וָוִים בִּיְקוּמִים חוֹפְפִים
שֶׁאִלּוּ פָּגְשׁוּ זֶה בָּזֶה
הָיוּ הוֹפְכִים לָאֶחָד הַשָּׁלֵם, הַמָּלֵא.
דְּבוּקִים בִּמְשִׁיכָה מְמַגְנֶטֶת
לֹא שָׂמִים לִבָּם אֶל מְצִיאוּת
מִתְמוֹטֶטֶת.

אהיה היותךְ

הֱיוֹת בֶּן־זוּג שֶׁל עַצְמִי
הֱיוֹת חֲצִי שֶׁל כְּלוּם,
הֱיוֹת הָאֲנִי לְבַדִּי
כָּךְ סְתָם בְּיַחַד אִתִּי.
אַיֵּה הֱיוֹתֵךְ
שֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי
וְתִהְיִי עִם עַצְמִי?

בדולפינריום

אוֹפְּטִימִיוּת שֶׁל יָם
עַל רַכּוּת נֻקְשָׁה שֶׁל סַלְעֵי הַמֵּזַח,
בַּחֲלָקוּתָם הַמְּאַיֶּמֶת לְהַפִּיל
הַצַּד הַחִיּוּבִי שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה לִשְׁקֹעַ,
שָׁמַיִם כְּתֻמִּים כְּחֻלִּים סְגֻלִּים וּצְהֻבִּים
נִקְרָעִים בְּעוֹד מָטוֹס נוֹחֵת.

יוֹשֵׁב עַל הַמֵּזַח
בֵּין עַמּוּדֵי חַכּוֹת תְּמִירִים,
שֶׁאֵינָם דָּגִים דָּבָר
וְתֻפֵּי מַהֲלוּמוֹת הַמַּטְקוֹת מִכָּל עֵבֶר.

עוֹד דַּיָּג פּוֹסֵעַ עַל סֶלַע מוֹשָׁבִי
כִּמְעַט דּוֹרֵךְ עָלַי בְּפַלְּסוֹ דַּרְכּוֹ אֶל תּוֹךְ שִׁירִי,
וְהַמַּצִּילִים מוֹדִיעִים בְּקוֹל חוּצוֹת
עַל סִיּוּם עוֹנַת הָרַחֲצָה,
אוּלַי כָּעֵת תָּחֵל עוֹנָה אַחֶרֶת, שׁוֹנָה.

תֵּל־אָבִיב עוֹמֶדֶת דּוּמָם עַל שְלַל בִּנְיָנֶיהָ
תּוֹקַעַת שָׁרָשִׁים בַּיָּם
וְדָבָר אֵינָהּ אוֹמֶרֶת.
בִּשְׁקִיעוֹתֶיהָ הַצְּלוּלוֹת מֵעַל הַמֵּזַח
בְּרוּחָהּ הַמְּלַטֶּפֶת אֶת שַׂעֲרוֹת רַגְלַי,
בַּשֶּׁקֶט הַמַּסְעִיר שֶׁלָּהּ הִיא לִי שׁוֹתֶקֶת
שֶׁאֵלֶּה הֵם חַיַּי.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הַפַּעַם בְּלִי אֶפֶקְטִים,
וְהַדַּיָּג שֶׁבְּשִׁירִי שׁוּב עוֹבֵר וּמְסַדֵּר
חַכָּה אַחַר חַכָּה.
וַאֲנִי, אָנָה אֲנִי הוֹלֵךְ?
יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר חֲסַר־בּוּשָׁה.

אִשָּׁה וְיֶלֶד, אִישׁ וְכֶלֶב, דַּיָּג עִם חַכָּתוֹ —
כָּל אֶחָד מְחַבֵּק אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ?

תכף

תֵּכֶף אָשׁוּב, אָמְרָה הָאִשָּׁה
תֵּכֶף אֵלֵךְ, אִיֵּם בַּעֲלָהּ
תֵּכֶף אֶגְמֹר, שִׁקְּרָה הַזּוֹנָה

תֵּכֶף מַתְחִיל, אָמַר הַסַּדְרָן
תֵּכֶף נָמוּת, בּוֹגְרֵי הַגַּן
תֵּכֶף נְאַחֵר, בּוֹא נָעוּף מִכָּאן
תֵּכֶף נַצְלִיחַ, תֵּכֶף נֵדַע,
תֵּכֶף

ענן קניג

דּוֹד שֶׁלִּי נֶהֱרַג וְאָז הִתְאַבֵּד,
אֲנִי פַּחְדָן וְגָאוֹן וְיָבֵשׁ מִדְּמָעוֹת.
רָגִישׁ וּמְחֻשָּׁב, לִפְעָמִים מְטֻמְטָם.
אֲנִי מֻקָּף בְּחוֹמוֹת מִבִּפְנִים
שׁוֹקֵעַ בְּמַלְכּוֹדוֹת שֶׁל סַפָּה,
מְשׁוֹרֵר מַחְשְׁבִים וּמְחַשֵּׁב לִי שִׁירִים
כּוֹתֵב מִבַּחוּץ וְאֶתְּכֶם מִבִּפְנִים.
לֹא יוֹדֵעַ לְקַבֵּל בִּקּוֹרוֹת,
הַשִּׁיר הַזֶּה טוֹב?

אֲנִי כָּאן.
לֹא חָנָן, לֹא עֵינָן.
עָנָן.

על הבדידות

זֹאת לֹא בְּתוּלָה
מִחוּץ לַמִּשְׁכָּן,
שָׁרָה אֶת שִׁיר הַקִּיּוּם
שֶׁל כָּל מִי שֶׁכָּאן
מַאֲזִין לִכְסִילוּת הַיְּקוּם.
זֹאת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה
בִּנְשִׁיפַת צַחֲנָה,
יוֹצֶרֶת אֶת רֵיקוּת הָאִיּוּן.

חָדֵל

חַלּוֹן פָּתוּחַ מַכְנִיס אוֹר חָשׁוּךְ
אֶל תּוֹךְ חֶדֶר אָפֵל שֶׁפַּעַם הָיָה מוּאָר.
אִישׁ עָיֵף שׁוֹכֵב לְבַדּוֹ עַל מִטָּה בּוֹדֵדָה.
מֹחַ קוֹדֵר חוֹשֵׁב לְאִטּוֹ מַחְשָׁבוֹת שְׁפוּיוֹת
שֶׁפַּעַם הָיוּ טְרוּפוֹת.
לֵב גָּדוֹל פּוֹעֵם פְּעִימָה שְׁקֵטָה.
נְשָׁמָה זְקֵנָה
אַנְחַת יֵאוּשׁ מְלֵאָה תִּקְוָה.
חָדֵל
עוֹד עוֹלָם.

המשורר

אֲנִי הָאֱלֹהִים שֶׁל הַדְּיוֹ
הָעֲנָנִים הָאֲפֹרִים שֶׁל הַנְּיָר הַלָּבָן,
בְּגִיגִית דִּמְעוֹתַי
אֲנִי לִוְיָתָן.

השירים מתוך "ואין גם שמיים",  הוצאת "פרדס", 2017

קישורים חיצוניים

הספר 'ואין גם שמיים' באתר של סטימצקי

הספר 'ואין גם שמיים' בהוצאת "פרדס"

#פוסטשירה - ענן קניג קורא את שירו "שיר של לאה גולדברג" 

לדף הראשי של "סופ"ש שירה 86"