סְלִיחָהצילום: אילת כנרתי

עַל שֶׁהִנְהַנְתִּי, אִשַּׁרְתִּי, פִּשַּׁרְתִּי, גִּשַּׁרְתִּי,
וִתַּרְתִּי. לֹא רַבְתִּי.
בְּיִרְאָה, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת
שִׁלַּמְתִּי חֶשְׁבּוֹנוֹת, נָטַשְׁתִּי עֶלְבּוֹנוֹת.
יָלַדְתִּי בְּצַעַר, בִּכְאֵב, בְּעֶצֶב, בִּשְׁתִיקָה.
בָּנִיתִי לִי בַּיִת, יְלָדִים, מִשְׁפָּחָה.
עָנִיתִי כְּשֶׁקָּרְאוּ, נֶאֱלַמְתִּי כְּשֶׁפָּקְדוּ.
סְלִיחָה וּמְחִילה, כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת.
עַל כָּל הַמַּחְסוֹמִים שֶׁשָּׂמוּ אֲחֵרִים וְשַׂמְתִּי גַּם אֲנִי.
עַל קַטְנוּת הָאֱמוּנָה, עַל טִקְסֵי הַהַבְדָּלָה
בֵּין דָּם לְדָם, בֵּינִי לְבֵינָם.

הַפֵּדִיקוּרִיסְטִית

אָסוּר לָלֶכֶת יְחֵפִים, הִיא אוֹמֶרֶת.
הִיא מְקַלֶּפֶת אֶת יְמֵי הַקַּיִץ מִכַּפּוֹת רַגְלַי
אֶת לַהַט הַמִּדְרָכָה
אֶת הָרִיצָה עַל הָאַסְפַלְט הָרוֹתֵחַ
מִנְּקֻדַּת צֵל אַחַת לְאַחֶרֶת
אֶת הַדֶּשֶׁא הַמַּצְהִיב וּדְקִירוֹתָיו.
תַּרְאִי מָה עָשִׂית לְעַצְמֵךְ, הִיא אוֹמֶרֶת.
לֹא עָשִׂיתִי דַּי, אֲנִי מְשִׁיבָה.

בַּחֶדֶר הַהוּא

בַּחֶדֶר הַקַּר הַהוּא הֵם חָתְכוּ אֶת גּוּפִי.
הֵם הָיוּ אַרְבָּעָה אוֹ אוּלַי חֲמִשָּׁה וַאֲנִי הָיִיתִי אֲנִי.
הָאוֹרוֹת מְרַצְּדִים, מַתָּכוֹת מֵעָלַי, וְיָדַי קְשׁוּרוֹת לַמִּטָּה.
צִפְצוּפִים, רִשְׁרוּשִׁים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת אָזְנִי
כִּלּוּ כָּל אֲוִיר לִנְשִׁימָה.
וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה טוֹב וְלִטֵּף וְנִגֵּב אֶת מִצְחִי.
וּמִיָּד אַחַר כָּךְ שָׁלַף מַזְרֵק וְתָקַע אוֹתוֹ בִּכְתֵפִי.
וְאַחַר כָּךְ נִקּוּ וְעָטְפוּ וְשָׁקְלוּ.
וְסָגְרוּ וְתָפְרוּ.
וְנִתְּקוּ. חֶבֶל טַבּוּר וְחֶבֶל קְשִׁירָה בְּזֶה אַחַר זֶה.
הַצִּפְצוּפִים נִרְגְּעוּ, הַקּוֹלוֹת הִשְׁתַּתְּקוּ.
רַק הַבֶּכִי הַזֶּה - שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
אִם מִבַּחוּץ הוּא אוֹ אִם מִתּוֹכִי.

אַל תִּרְאֶה אוֹתִי כָּךְ

אַל תִּרְאֶה אוֹתִי כָּךְ
שֶׁנִּפְתְּחוּ בִּי הַסְּכָרִים
וְלִבִּי נִשְׁטָף כְּמוֹ סַחַף אֲדָמָה אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
מַשְׁאִיר בִּי סִימָנִים כֵּהִים וּמְלֻכְלָכִים.
אֲנִי חֲזָקָה מִכְּפִי שֶׁאַתָּה מְשַׁעֵר.
אַל תִּשְׁפֹּט אוֹתִי בְּצַעֲרִי -
הוּא יַחֲלֹף מַהֵר.
רַק הַנַּח לִי בְּשֶׁקֶט
סַדֵּר אֶת הַסָּלוֹן
אַל תְּחַבֵּק מִדַּי
אַל תְּדַבֵּר מִדַּי - יֵשׁ זְמַן.
כִּי לֹא נִגְמַר
עוֹד לֹא נִגְמַר.

הַדֶּלֶת

וְהַדֶּלֶת הַזֹּאת בֵּינֵינוּ
נִפְתַּחַת וְנִסְגֶּרֶת מֵעַצְמָהּ.
הִיא זוֹכֶרֶת אֶת כָּל טְרִיקוֹת הַלֵּב
אֶת טִיפוּף הָרַגְלַיִם הַיְּחֵפוֹת
שֶׁלֹּא לְהָעִיר.
הַלְמוּת חֲזָקה נוֹאֶשֶׁת
וּכְבֵדָה פִּי כַּמָּה מִכֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ.
צִירֶיהָ לְמוּדֵי הַכְּאֵב
חוֹרְקִים לְעִתִּים עַל אַף הַהֶרְגֵּל
מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ
מַחֲזִיקִים אוֹתָנוּ.

הַזְמָנָה לְעֶצֶב

אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה וּמַבִּיטָה בִּי
עוֹד רֶגַע תִּבָּלְעִי בְּתוֹכָהּ
וְלֹא אוּכַל לְהַבְחִין בָּךְ מִבַּעַד לָרִפּוּד הַבָּהִיר.
אֲנִי מוֹשִׁיטָה לָךְ יָד. גַּם אַתְּ מְנַסָּה
אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה לְהֵאָחֵז.
יֵשׁ לָךְ טוֹנוּס נָמוּךְ.
הָרוֹפֵא רָשַׁם לָךְ תַּרְגִּילִים לְחִזּוּק שְׁרִירֵי הַלֵּב
וְכַמָּה כַּדּוּרִים שֶׁאַתְּ שׁוֹכַחַת לָקַחַת.
אֲנִי רוֹצָה לְהַזְמִין אוֹתָךְ לִשְׂמֹחַ
אֲבָל הַהַזְמָנָה שֶׁלָּךְ לְעֶצֶב מְפַתָּה יוֹתֵר.

הַתְּאוּנָה

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְסָבְתָא אֶסְתֵּר עַל הַתְּאוּנָה
הִיא נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח וְהֵכִינָה בָּצֵק.
שָׁאֲלָה כַּמָּה אֲנָשִׁים יָבוֹאוּ לָאֲרוּחָה
וּבִקְּשָׁה שֶׁאָבִיא עוֹד עַגְבָנִיּוֹת וְכֻסְבָּרָה לַסָּלָט
וְגַם אָמְרָה שֶׁהַסְּחוֹרָה לְעִתִּים פְּגוּמָה
וְהַמְּחִירִים גְּבוֹהִים נוֹרָא.

אֲנִי יְכוֹלָה לְהָרִיחַ עֲדַיִן אֶת רֹטֶב הַקְּצִיצוֹת שֶׁהִתְפַּזֵּר בַּבַּיִת.
הִיא הוֹסִיפָה חָרִיף וְהָמוֹן בָּצָל קָצוּץ.
"אֵין לְזֶה טַעַם," אָמְרָה,
"אֵין לְזֶה טַעַם."

זְעָקָה

יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר כְּכָל שֶׁיַּתִּיר הַלֵּב.
אָדָם נִשְׁבָּר לְאַט.
תְּחִלָּה מוֹפִיעִים סְדָקִים
כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאִים
כְּאֵבִים מִתְעַרְטְלִים פְּנִימָה.
יֵשׁ לְהִזָּהֵר בַּמַּגָּע.
בַּעֲדִינוּת שֶׁל מְשׁוֹרֵר
לְהָזִיז אֲבָנִים קְטַנּוֹת.
אָדָם נִשְׁבָּר בְּשֶׁקֶט מַצְמִית.
רַק אַחַר כָּךְ
נִשְׁמַעַת זְעָקָה.

השירים מתוך "תרגיל לחיזוק שרירי הלב", עיתון 77, 2019

קישורים חיצוניים

"תַּרְגִּילִים לְחִזּוּק שְׁרִירִי הַלֵּב" באתר עיתון 77

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 100"