'עד שאלמד לעוף' ספר השירים העוצמתי של נילי דגן פורש 
לעיני הקורא שלל אירועים ותובנות המקופלים להם בתוך השירים. שירים המזגזגים בין הידוע והמוכר לבין מטפורות חזקות של טבע ומסע אל נפש האדם. את הספר היא מקדישה ליקיריה באלו המילים: "אני כאן להעביר את הזמן, עד שאלמד לעוף."
חלק מהשיר 'כבר לא דואגת' השיר הפותח את הספר:
'זה היום הראשון של הסתיו.
עוד מעט יתחלף הירוק לאדום, גם הקוצים יפרחו בצהוב.
ראה, הכול משתנה.
עונות משתנות, לא אנשים, אתה אומר.'
"זהו ספר מסע בין נופים ותרבויות, אך בו בזמן גם מסע דרך רגשות, זוגיות ואף אירועים פוליטיים."
שירים שיש בהם אמיתות חיים וכאב מתוך מציאות שאינה מתפשרת.
'מי אומר
גם אתה מרגיש פתאום כמו נע על חבל דק?
צעד אחר צעד
זהיר זהיר
אתה נטען באושר
מתרוקן בכאב.
חשוב להרגיע נשימות,
לשלוט בציפורי המחשבות,
מי אומר שיכול להיות לנו נהדר ביחד?
קריאת העורב מחרידה תמיד כשלא מוכנים לה.
אני מנסה להתייצב כי אפשר להחליק
ללא ידוע.'
כמה חוכמה במילים מעטות המתחברות לשיר אחד.
הפרק החותם את הספר נקרא 'שלושים ושישה מבטים' על שם סדרת הדפסי עץ שיצר האמן היפני קצושיקה הוקוסאי בין השנים 1833-1826. ההדפסים מתארים את הר פוג'י בעונות שונות של השנה ובתנאי מזג אוויר שונים. השירים בפרק זה 36 במספר קצרצרים כמה שורות כמו בשירי הייקו ובהם תובנות חדות ועשירות על מסעות, טבע ומזג אוויר של בני אדם באשר הם.
'למה אתה כועס?
השמים מתקמטים
בתלמים חרושים.'
מחברת הספר מגיעה לליבו של הקורא דרך המראות שהיא מעלה בשיריה והמטפורות המגוונות הקשורות קשר ישיר ואמיץ לטבע הנפלא העוטף אותנו ולנפש האדם שהיא מטבעה סוערת יצרית ולא פשוטה ממש כמו הטבע.
"דגן מעלה לעיני הקורא את מראות המסע כמטפורות חיות לעונות ולמזגים של נפש האדם המגע המרגש שלה עם הטבע - הים, הציפורים, הפרחים והאור - הוא מגע גואל, מגע שדרכו היא מחברת אותנו אל חופש חדש, אל יופי חדש ואל אהבה חדשה. עד שאלמד לעוף נקרא כספר מסעות בעולם החיצוני והפנימי, יומן נפש הנוגע בנפש, ספר של אלכימיה; ומתוך כך גם חוויית הקריאה בו היא כמין מעבר מזכך בכור המצרף של החיים."
ספר שירים נפלא ונוגע!
כתוב סדרה לשירה חדשה בעריכת אמיר אור/ הוצאת פרדס/ עימוד ועיצוב הכריכה: קריסטינה מורדוכוביץ/ צילום העטיפה: מוטי קיקיון/ 63 עמודים 2018.
הזנת תוכן: 16.5.2018
