'עד שאלמד לעוף' מאת נילי דגן
סדרת 'כתוב' בעריכת אמיר אור, פרדס הוצאה לאור, 2018
"גַּם אַתָּה מַרְגִּישׁ פִּתְאוֹם כְּמוֹ נָע עַל חֶבֶל דַּק?" שואלת נילי דגן, ומובילה אותנו על פני החבל המתוח של הלא־ידוע בספר שיריה החדש, עד שאלמד לעוף. היחס בין כותרת הספר לשירים הוא יחס של הומור אירוני: זהו ספר מסע בין נופים ותרבויות, אך בו בזמן גם מסע דרך רגשות, זוגיות ואף אירועים פוליטיים.
המינימליזם של דגן, המגיע למיצויו בשירי ההייקו שלה, שורה על הספר כולו, והטון השירי שלה נאמן תמיד לרגיסטר הרגשי של תכניו. שפת שיריה קשובה להדהודי הקול ומשמעיו, ועם זאת היא שפה שאינה מתמלצת. גם כשדגן אינטימית או חושפת כאבים, היא עדיין קונקרטית, ישירה, ומספרת: "אֵיךְ בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה / כְּשְֶׁנִּשְבַּר לבִֵּנוּ בְּאַהֲבָה / נִשְׁאַרְנוּ זָרִים"? כתיבתה היא כתיבה מתבוננת, רצופת תובנות, אבל לעולם לא מרוחקת.
דגן מעלה לעיני הקורא את מראות המסע כמטפורות חיות לעונות ולמזגים של נפש האדם: המגע המרגש שלה עם הטבע – הים, הציפורים, הפרחים והאור – הוא מגע גואל, מגע שדרכו היא מחברת אותנו אל חופש חדש, אל יופי חדש ואל אהבה חדשה. עד שאלמד לעוף נקרא כספר מסעות בעולם החיצוני והפנימי, יומן נפש הנוגע בנפש, ספר של אלכימיה; ומתוך כך גם חוויית הקריאה בו היא כמין מעבר מזכך בכור המצרף של החיים.
לרכישת הספר "עד שאלמד לעוף" באתר של הוצאת "פרדס"
מעברים
היחצנית ציפי לוין עם הספר "עד שאלמד לעוף", שבוע הספר, 2018
אֵיךְ בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה
כְּשֶׁנִּשְׁבַּר לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָה
נִשְׁאַרְנוּ זָרִים.
וְעַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי כָּאן
וְאַתָּה בְּעִיר רְחוֹקָה,
אֲנִי עוֹבֶרֶת דַּרְכְּךָ
טוֹפַחַת עַל הַכָּרִית
מְיַשֶּׁרֶת שְׂמִיכָה
מַשְׁגִּיחָה שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לִשְׁתּוֹת.
מַטָּה אֹזֶן לִנְשִׁימוֹתֶיךָ
סוֹגְרוֹת וּפוֹתְחוֹת
גַּעְגּוּעַ וְעוֹד גַּעְגּוּעַ
הספר "עד שאלמד לעוף" בדוכן של הוצאת "פרדס", שבוע הספר, 2018
נילי דגן, משוררת ועורכת. מובילה בהתנדבות מיזמים רחבי היקף ופורצי גבולות לקידום משוררים והשירה העברית.
דגן נולדה ב-1953 בכפר סבא. למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת תל-אביב. עד שאלמד לעוף הוא ספר שיריה החמישי. קדמו לו בכל אדם יש ארבעה בנים (אבן חושן, 2008), מאחורי המלחמה רואים את הים (אבן חושן, 2010), לא מתקרבת לתחנה המרכזית (אבן חושן, 2013), ו-ילדה של פעם (אבן חושן, 2013). שירתה פורסמה במוספי התרבות של "ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום" ו"הארץ" ובכתבי העת "מאזניים", "שבו", "גג", "משיב הרוח" ו"עיתון 77".
דגן ייסדה וערכה מפעלות שירה, ובראשם אתר השירה www.nillydagan.com שהקימה ב-2012, הפועל כעיתון תרבות מקוון לקידום השירה והאמנות והפך לאחת הבמות המרכזיות לעידוד הספרות העברית כיום.
בטקס יום העצמאות 2014 שהתקיים בהר הרצל בירושלים השתתפה נילי דגן במיצג – פסיפס של 50 נשים יוצרות שפרצו דרך בתחומי התרבות בישראל.
הזנת תוכן: 24.12.2017
