שבועון-מקומון, קול הרצליה, אוהד לוביאניקר
27.06.2008
נילי דגן 55 תושבת הרצליה הגיעה אל השירה 
בגיל מאוחר יחסית, בעקבות השתלת קוצב לב שעברה. לאחרונה, הוציאה ספר שירים המלווה בתקליטור, בו הוקלטו והולחנו שיריה, כדי שגם עיוורים יוכלו להקשיב להם.
לפני ארבע שנים הושתל קוצב לב בלבה של נילי דגן, תושבת הרצליה, ומאז חייה השתנו מהקצה אל הקצה. חייה, שהיו שופעים בטיולי אקסטרים ופעילות גופנית מוגברת הפכו לרגועים יותר. ההשתלה גרמה לה להאט את הקצב, להתחיל בלימודי ספרות ולהוציא ספר שירים מיוחד, "בכל אדם יש ארבעה בנים", המלווה בתקליטור, בו הוקלטו והולחנו שיריה, כדי שגם אנשים שאינם רואים יוכלו להקשיב להם.
דגן הגיעה אל השירה מאוחר יחסית, לאחר תקופת חיים של עשייה בתחום העסקים עם בעלה באילת. היא כותבת שירה משנת 2005 ושיריה פורסמו במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות" ובכתבי העת "מאזניים", "עיתון 77", "שבו" ו"גג".
דגן, 55, נולדה למשפחה כפר סבאית בעלת משק חקלאי. לאחר נישואיה הראשונים למושבניק ירדה לאילת. ב-1986 נישאה בשנית בחתונה היהודית הראשונה בטאבה, שהושבה לאחר מכן למצרים. את זמנה מעבירה דגן בין העיר אילת לשכונת צמרות בהרצליה, אליה עברה בעקבות השתלת קוצב הלב.
למה התחלת לכתוב כל כך מאוחר?
דגן: "זה קרה במקרה. השתלת קוצב הלב שינתה לי את הכיוונים בחיים. עבדתי בצורה מאומצת, ובעקבות ההשתלה הפתאומית הייתי צריכה להירגע. שיניתי כיוון בחיי ולמדתי תואר ראשון בספרות באוניברסיטת בן גוריון. כשנעמי שמר נפטרה צפיתי בהלוויתה והחלטתי לכתוב שיר לזכרה. את השיר שלחתי לדודו אלהרר, חבר של שמר, שהקריא אותו בתוכניתו בגל"צ במועד החודש לזכרה של המשוררת. אחר כך חיברתי שיר מיוחד לזכרה של גיסתי, אשר הולחן ובוצע על ידי יזהר כהן, ומשם העניין צבר תאוצה".
ידעת שיש לך כשרון?
"לא שיערתי אפילו. זה התחיל מהלוויה של נעמי וזכה להרבה תהודה בתכנית בגלי צה"ל, שם נקרא השיר".
למה עברת להרצליה?
דגן: אני ומשפחתי גרים גם באילת ונמצאים שם בעיקר בסופי שבוע. בתחילת השבוע אנו גרים בהרצליה, בעיקר בגלל לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, וגם מכאן אני מקדמת את הפרוייקט של הספר. אני עובדת על ספר שירים שני ביחד עם הצלם גדי דגון. הספר יחולק לששה פרקים ובין הפרקים משולבים צילומים שלו".
איך נולד הרעיון לשדרג את הספר לתקליטור עם הקראת השירים והלחנתם?
דגן: "ביקשתי בהתחלה מדודו אלהרר, שיעזור לי בנושא ההקלטה. חשבתי להקליט הקראה של השירים לתקליטור, מאחר ורציתי שהספר יגיע גם לאוזניים של אנשים שאינם רואים. התחלנו לפתח ולהקליט את הקריאה, בהמשך התפתח העניין המוזיקלי. דודו כתב מוזיקה והלחין שני קטעים לפתיחת הדיסק ולסיומו ובהמשך זה הפך לשמונה קטעים שהולחנו".
על מה את כותבת בספר?
דגן: "בספר אני מתמודדת עם חומרים מגוונים, בעיקר חוויות אישיות שלי שעברתי ושעברו קרובי ובני משפחתי. בספר יש שירי אהבה, שירי משפחה ושירים של המקום, שנכתבו על אילת. יש שירים שיוצאים החוצה בעקבות נסיעות ומסעות ושירים של מסע פנימי".
