מתוך האתר Global Report
27.8.2008
בכל אדם יש ארבעה בנים מושתת על יסודות 
של ריבוי וגיוון. בכל שיר יש כמה קולות ורצף של מעברים מפתיעים. נילי דגן שוזרת גבוה ונמוך, ציטוטים משפת הרחוב, שאילה מלשון המקורות, דימויים ואיקונות מרחבי העולם. כל אלה עוקבים זה את זה, מתחלפים זה בזה, ובדרך אסוציאטיבית יוצרים את הזרימה השירית הרב קולית המיוחדת לה.
53 שירים
עריכה: עמוס לויתן
שנת ההוצאה 2007
על העטיפה: דוד גרשטיין, "רבעייה" 2007, מגזרת ניר בארבע שכבות.
עיצוב העטיפה : דוד טרטקובר.
הוצאת אבן חושן (אוהבת את המוטו שלהם : ספרים לאוהבי ספרים)
הספר ראה אור בעברית ובאנגלית. לשני הספרים מצורף תקליטור בו קוראות שחקניות משירי הספר בליווי אילתורי גיטרה של עמוס עבר-הדני, מוסיקת פתיחה וסיום של דודו אלהרר בעיבוד קן ברג'ס. בעברית קוראת תמי ספיבק ובאנגלית (בתרגום סוזן ואד קודיש): גיליה שטרן. ותאמינו לי, היא פשוט נהדרת. קראתי את הספר, ואז שמעתי את התקליטור. פשוט חוויה.
בכל אדם יש ארבעה בנים מושתת על יסודות של ריבוי וגיוון. בכל שיר יש כמה קולות ורצף של מעברים מפתיעים. נילי דגן שוזרת גבוה ונמוך, ציטוטים משפת הרחוב, שאילה מלשון המקורות, דימויים ואיקונות מרחבי העולם. כל אלה עוקבים זה את זה, מתחלפים זה בזה, ובדרך אסוציאטיבית יוצרים את הזרימה השירית הרב קולית המיוחדת לה.
במסורת היהודית נמשלו ארבעת הבנים שבהגדה לארבעה טיפוסי יסוד שבאדם בדומה לארבעת היסודות שבטבע: אש. מים. אוויר. אדמה. חכם כמים זכים, רשע כאש אוכלה, תם כעפר וכאדמה, ושאינו יודע לשאול כרוח שאינה נחה. המדרש אומר: "כשם שאין פרצופותיהן (של בני האדם) דומין זה לזה כך אין דעתן שווין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו", ללמדנו שריבוי פנים, פרצופים וקולות הוא ברכה לְעולם מגוון, מלא ועשיר יותר.
מספר שירים לקבלת התאבון
סבתא שלי
סַבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה פַּעַם חֲבֵרָה שֶׁל אָנָה פְרַנְק.
הַיּוֹם הִיא "נַהֶגֶת שׁוֹדִים" נוֹסַעַת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל כָּסוּף
בִּכְבִישׁ הַחוֹף לִנְתַנְיָה,
שָׂמָה דִיסְק שֶׁל וִיוַאלְדִי וְלוֹחֶצֶת עַל הַדַּוְשָׁה
מֵאָה שְׁמוֹנִים קמ"ש עַד מְלוֹן "אַרְבַּע הָעוֹנוֹת",
שָׁם הִיא מְבַלָּה בְּמִשְׂחַק קְלָפִים סוֹעֵר.
אִם לְסַבְתָּא שֶׁלִּי הָיוּ גַּלְגַּלִּים גַּם סַבָּא הָיָה נִצָּל.
הפרעת קצב
כְּשֶׁדְּבָרִים מִתְפָּרְקִים אֲנִי
מַפְעִילָה אֶת הַקּוֹצֵב.
הַפַּחַד מִתְכַּוֵּץ, הַדְּאָגָה נִדְחֶסֶת,
צַעֲרִי מוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל הַסֵּפֶר.
הָאֱמֶת, פָּחַדְתִּי שֶׁתֵּלֵךְ.
מִבַּעַד לִזְגוּגִית עֲכוּרָה מִסְתַּנֵּן
יָרֹק מְאַלְחֵשׁ.
הַלְמוּת שְׁעוֹן הַקִּיר
חֲלִיטוֹת הַתֵּה.
קֶצֶב הַפְּעִימוֹת חוֹזֵר לְתִקְנוֹ.
הִבְטִיחוּ הַרְדָּמָה מְקוֹמִית,
לֹא פְּטוֹר מִסֵּבֶל.
פסל החירות
מַדּוּעַ עָלֵינוּ לְהִצְטוֹפֵף
בַּכְּרַךְ הַסּוֹאֵן, אָמַרְתָּ,
מְסַמֵּן מֵעֵבֶר לְאִיסְט רִיבֶר.
אָרַזְתִּי מִטַּלְטְלַי
וּבָרֶגֶל עַל גֶּשֶׁר בְּרוּקְלִין
חָצִיתִי אֶת חַיֵּינוּ.
פֶּסֶל הַחֵרוּת
נִשְׁקָף אֵלֵינוּ בְּמַבָּט לְאָחוֹר.
השטן גר בהארלם
הַשָּׂטָן גָּר בְּהַרְלֶם בִּרְחוֹב 125
אָזְנָיו מְחֻדָּדוֹת
זְקָנוֹ תֵּישִׁי
עֵינָיו שְׁחוֹרוֹת כְּפֶחָם.
בַּבְּקָרִים מְלַהֲטֵט בְּתִיפוּף עַל סִירִים וּמַחֲבַתּוֹת
לוֹגֵם לִיקֶר תִּירָס
מְאַלְתֵּר לְלֹא הַפְרָעָה.
אוֹמְרִים שֶׁנֶּחְטַף מֵחוֹפֵי הַזָּהָב שֶׁל אַפְרִיקָה
וְהִגִּיעַ לְאָמֶרִיקָה בִּסְפִינַת עֲבָדִים.
מִפִּיר מַעֲלִית עוֹלֶה רֵיחַ מַטְעַמֵּי קֵיגִ'ין.
צְלִיל יִבְבַת חֲצוֹצְרָה נִבְלָע בְּרַעַשׁ מְכוּלַת זֶבֶל כְּחֻלָּה
כּוֹלֵא רֶגַע מְלֵא עָצְמָה
לוֹכֵד רוּחַ מוּזִיקָה שְׁחוֹרָה.
בְּיוֹם א' נְזַמֵּר בַּכְּנֵסִיָּה מִזְמוֹרֵי גוֹסְפֶּל.
כימיה
הַצָּמָא שֶׁלִּי אֵלֶיךָ כְּמוֹ
נְיַר לַקְמוּס, מִשְׁתַּנֶּה
עִם כָּל הַטְבָּלָה
שֶׁל לְשׁוֹנִי בְּפִיךָ.
קידוש
כְּשֶׁנַּפְלִיג לִקְצֵה עוֹלָם, נִחְיֶה בְּאִי קָטָן
מִדָּרוֹם לְקַו הַמַּשְׁוֶה
בֵּין שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יְלִידִים
וֶאֱלֹהִים שָׁם אָרֹךְ מִכֻּלָּם
יָדוֹ מְשַׂרְטֶטֶת בַּחוֹל כִּשּׁוּפִים דַּקִּים.
וּבְעֶרֶב שַׁבָּת נִתְהַפְּנֵט בְּקַעֲרַת כֶּסֶף,
גּוֹמְעִים יֵין קִדּוּשׁ מִפִּנְכַּת קוֹקוֹס.
הַאֲזֵן, הַמַּחְשֵׁב מִתְנַגֵּן בִּנְעִימַת כִּבּוּי.
יש חיים אחרי
יְדִידִי, מְשׁוֹרֵר קָשִׁישׁ, אָמַר:
"שִׁירָה הִיא מַתָּנָה –
שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת לְכָל הַחַיִּים
וְחַי עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
קאסיס
בְּלַהַט קַיִץ כְּשֶׁלַּחוּת מְסַלְסֶלֶת אֶת מַחְשְׁבוֹתַי
וְגַלֵּי יָם מַחֲלִיקִים אֶת גַּעֲגוּעַי אֵלֶיךָ
בֵּין עֲצֵי תּוּת שְׁחוֹרִים בְּשֵׁלִים
מְרֻכָּזִים מִתְפָּרְצִים בָּאַף
אֲנִי נִמְלֶטֶת מֵחֹסֶר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַשִּׁיר.
קוקטייל
לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת לְאִבּוּד
בַּבַּר שֶׁעַל הַחוֹף, לְהַקִּיז מִדִּבְשְׁךָ
טֶקִילָה סַאנְרַיְז
לֹא לַעֲצֹר, לֹא לַחֲזֹר.
עַל מִטְרִיַּת קוֹקְטֵייל כְּתֻמָּה
לִרְכֹּב אֶל הַשְּׁקִיעָה
נילי דגן הגיעה אל השירה מאוחר יחסית, לאחר תקופת חיים של עשייה בתחום העסקים. היא כותבת שירה משנת 2005. שיריה פורסמו במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות" ובכתבי העת "מאזניים", "עיתון 77", "שבו", ו"גג". כשם שהעמיקה לראות ש"בכל אדם יש ארבעה בנים", כך ראתה בדמיונה ארבעה אופני הבעה המנהלים ביניהם רב-שיח אומנותי – יצירה בארבעה רבדים: שירה, תרגום, מוסיקה וקריאה. וכך, הנקודה שבה משוררים אחרים מסיימים לעיתים את מלאכתם, הפכה אצל נילי דגן לנקודת מוצא וזינוק. היא פנתה למתרגמים, מלחינים, נגנים ושחקניות, להיות חלק מפרוייקט שקרם אור וגידים צעד אחר צעד, וסחפה את כולם למעשה של יצירה אומנותית משותפת.
על כל אלה יש להוסיף את תרומתם של האמן דויד גרשטיין ביצירתו "רביעייה", 2007, המעצב דוד טרטקובר והמפיק המוזיקלי דודו אלהרר.
רק שתדעו לכם - אם היו מרשים לי הייתי מעתיקה לכם את כל הספר.
הספר הוא ה-ספר המתנה האולטימטיבי.
תמיד יהיה רצוי.
אני מאד אהבתי.
