אשר רייך: סל פירות
על ספת הגרפולוג עם מיכל דורון
אשר רייך כתב שני טקסטים לצורך האבחון. טקסט ראשון מובנה, שבו חרז המשורר בספונטניות מיידית ושיחק עם צורות הלשון השונות במיומנות ובמהירות כאילו היו גולות. בטקסט השני התבקש לכתוב כתיבה ספונטנית. הארגון של הדף הזה שונה לחלוטין. אף על פי שביקשתי ממנו לכתוב טקסט זורם, רייך בדרכו הייחודית, כתב אוסף של מילים. מאחר שאין זו רשימה סתמית של מילים אלא הן קשורות זו לזו מבחינתו ומגלמות רעיון חדשני שלו, התייחסתי לטקסט זה כאל טקסט רגיל לצורך האבחון הגרפולוגי. ואכן ניתן לראות רצף וזרימה בכתיבה כמו בטקסט רגיל, עובדה המאששת הנחה זו.
אפשר להסיק משתי צורות ארגון הדפים כי קיימת דואליות בנפשו של הכותב, דואליות המופיעה לכל אורך האבחון הגרפולוגי שלו.
כתב היד של אשר רייך עגול, האותיות מלאות כאילו ניפחו אותן בבלון והכתב מזכיר פירות עסיסיים וצבעוניים. הקו גם החלטי ועבה.
תנועת העיגול אופיינית למבנה מלא של האות והאזור האמצעי מפותח. האות העגולה והמלאה, יחד עם הלחץ החזק והקצב המהיר בכתב, משקפים בדרך כלל גישה ספונטנית ורגשנית לעולם. הכתב העגול במשולב עם הקו העבה משרטטים אדם בעל דמיון עשיר, שאינו מסתפק במציאות הרזה של היום-יום. המשורר דוחה בשאט נפש את הכתב התקני, הענייני והצמוק ומנפח אותו. האותיות משקפות את צעדיו של הכותב במרחב האנושי והיצירתי וגם את חשיבתו ואת תפיסת עולמו. מבחינה קוגניטיבית כל אות משקפת חלקיק ויחדיו חוברות האותיות למילה המביעה מושג מבחינה גרפולוגית.
רייך שואף לצבוע, להעשיר ולצייר את העולם שמסביבו באמצעות הדימויים, החוויות והרגשות שבו. הדגש על האזור האמצעי באותיות המעוגלות והכתב הקריא והאסתטי מעידים על כישרון דרמטי ויכולת שכנוע. ניכר שהכותב זקוק לריגוש והוא נוטה לאבד עניין בהיעדרו. חשוב לו לחדש, להטביע את חותמו ולפרוץ מסגרות.
הכתב התפוח והעגול מעיד אף על החלק האמוציונלי הדומיננטי בנפשו של רייך. במבט ראשון נראה כי הכתב מתון במהירותו, קיימת הקפדה על סימני הפיסוק והנקודות יושבות במלוא כובדן על הדף, אך עם זאת ניכרת תנועה פנימית סוערת וחיבורים מהירים בין האותיות. שני אלמנטים גרפולוגיים אלה משקפים את המורכבות המאפיינת את היוצר; מצד אחד הוא קפדן, בורר כל מילה וביקורתי מאוד. ועל כך מעידות האותיות היושבות ביסודיות על הדף, התנועה המואטת, הספירליות של הכתב. כלומר, התנועות הסיבוביות, המלטפות, מגינות מעט על החלק האמצעי של הכתב, משמע על ה"אני". מצד שני, האזור האמצעי בולט, האותיות גדולות וקיימת תנועה סוערת, וצורך להשתלט על דף הנייר. זה מעיד על רגשנות, סערת רגשות, רצון להטביע את חותמו על הסביבה, אימפולסיביות, וכחנות.
נא ללחוץ על התמונות להגדלה
שני קטבים אלו באישיותו של המשורר יוצרים ללא ספק אדם רבגוני, לא תמיד צפוי. מה שמחזק רושם זה הוא הקונוס הגדל, כלומר הכתב ההולך וגדל לקראת סוף המילה בכיוון האנכי המסמן את הזולת. כל זה מעיד על התלהבות, התמסרות לרעיון, שאיפה לשלמות והגנה על עקרונות. האות האחרונה בסוף המילה, שהיא גדולה בהרבה מקרים, אופיינית לאנשים דעתניים ששואפים להוכיח את צדקם.
שולי הימין של רייך רחבים מאוד ומעידים על התרחקותו מעברו. בטקסט השני הם רחבים פחות ואולי גם כאן ניתן לראות את יחסו הדו-ערכי לעברו.
הגישה של הכותב היא רגשית וחווייתית; הוא חש מעורב, הוא מגלה מסירות והזדהות, לעתים תוך קושי לשים גבולות. האותיות העגולות והמלאות, בצד הקמרונים הקיימים בכתב, מעידים על צורך בהגנה, בשמירה על פרטיותו.
צורת החתימה מזכירה עובר, כשהנקודה היא חבל הטבור. מעניינת העובדה שלרייך שתי חתימות: אחת, אשר רייך, שבה השם הפרטי מופיע בנפרד משם המשפחה, ושם המשפחה זוכה לכבוד ולהדגשה לעומת השם הפרטי עם דגש וניקוד.??
הכותב, עם כל התרחקותו מהעבר ושולי ימין הגדולים, מייחס חשיבות לשם המשפחה בחתימתו. החתימה משקפת פעמים רבות שאיפות לא מודעות, וכמוה כחלום, מאחר שהכותב אינו כפוף לחוקי הכתיבה כשהוא חותם, ורק מנסה להביע את חותמו האישי. ואכן, החתימה השנייה, המופיעה בצד הימני של הטקסט, היא ציורית מאוד, בצורת עובר, שבעדו ניתן לקרוא את השם אשר. אחריה, קו מפריד לאורך, משמע קו השאיפות, הסופר אגו, ומשם קו חוצה שמאלה, לעבר הזולת. העתיד. גם האות ה', לאורך הטקסט כולו, מזכירה בצורתה המתכנסת עובר.
מעניין לגלות כי כתב ידו של אשר רייך מזכיר במידת מה את כתב ידה של לאה גולדברג בתקופות מסוימות. בשני כתבי היד ארוגים זה בצד זה רגשנות וקפדנות.
מתוך ספר שיצא בקרוב "על ספת הגרפולוג 2".
נא ללחוץ על התמונות להגדלה
