ככלל, סשה ארגוב העדיף לכתוב מנגינות שיתאימו להן מילים.
אבל רבים משיריו הנפלאים הולחנו לשירי משוררים שכבר נכתבו. ארגוב הקפיד לומר שהמנגינה נועדה לשרת את המילים, והמוסיקאי נועם שריף כינה את סשה ארגוב "הפסיכולוג של המילה". יש למילים הנאמרות מנגינה משלהן ואת רוח המנגינה המדוברת מלביש סשה ארגוב בצלילים, מבלי לפגוע ברצף הדברים. משום כך קורה מעין פלא בלחנים – הם נשמעים פשוטים וקליטים משום שהשיר מובן, אך כשבאים לנגן או לשיר אותם מתגלה מורכבות מרתקת. הקצב יכול להשתנות בתוך השיר, צלילי הבס הולכים להם במסלול מקביל, נפרד או הפוך למנגינה, הרמוניות גאוניות מעצימות את הלחן, ובאלה – המקצב המשתנה, הולכת הבַּס וההרמוניות המפתיעות – הוא מציג קו פרשני משלו למילים.
סשה ארגוב ייחס גם משמעות בלתי מתפשרת לסולם המוסיקלי שבו נכתב השיר. כשהיו טוענים בפניו שהשיר גבוה או נמוך מן המִנְעָד של הזמרת, הוא נהג לומר – "נוּ, מה הבעיה? להחליף את הזמרת!"
וידוי – אלכסנדר פן. שירה: יהודית רביץ
אליפלט – נתן אלתרמן. שירה: "התרנגולים"
שיר משמר - נתן אלתרמן. שירה: קרן הדר
