שמוליק קראוס הוא דבר והיפוכו על כל המשתמע מכך.
היחידה בעולם שהשתלטה עליו היתה המשוררת מרים ילן שטקליס. "אצלה אני ילד קטן, ממושמע וחסר אונים..." האיש שעשה לו שם בניפוץ כל דבר, גם אם לא עמד בדרכו – הלחין את "הבובה זהבה". העדנה והרוך שכנו באין מפריע בתוך פרץ האלימות המתמשך עד בלי די והולידו נעימות מופלאות המתנגנות עד היום הזה. הלחנים נוצרו בין כוסית לכוסית כמו בין אשפוז לאשפוז ובין התקוטטות לתגרה.

שמוליק קראוס והיפוכו חיו להם בכפיפה אחת באחווה ושלום ורעוּת. מחוץ לדלת דירתו ברחוב טרומפלדור בתל-אביב עמד לו פסנתר שמנענעיו נעקרו ממקומם. רמז לקרואים המבקרים. הוא לוקח גיטרה, מנגן שיר חדש וכל מאזין מחמיא למנגינה כשהוא משותק מפחד. רק כשיוצאים משם ונושמים לרווחה מתברר שהמנגינה לא מניחה לנפש והיא מתנגנת מאליה... והיא פשוט נפלאה... ורכה... ועדינה... וזכה כל-כך. אין ספק! זהו טוהר הבריון.

קישורים חיצוניים

ויקיפדיה

זמר נוגה – רחל;  שירה:  החלונות הגבוהים

הבובה זהבה – מרים ילן שטקליס; שירה: החלונות הגבוהים

בת הרב ואִמָּהּ – שאול טשרניחובסקי;  שירה: ג'וזי כץ

הזנת תוכן: 22.10.2014

חזרה לדף הראשי "מלחיני משוררים ישראלים"