התאטרון של רויטל איתן

ד"ר רויטל איתן מרצה מזה 20 שנה במכללת סמינר הקיבוצים, REVITAL-GINGIשם היא מלמדת בימוי ומשחק, תיאטרון פוליטי וחברתי, תיאטרון ומגדר, ועוסקת במחקר ובהנחיה לתואר שני. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

 

 

מאת רויטל איתן

אני חושבת על אקווריום – מיכל עם מים להחזקת ולהצגת בעלי חיים מימיים או צמחי מים בעל דפנות שקופות.אקווריום
המילה אקווריום מגיעה משורש אקווה -  שפירושו מים או תכלת.  
 

מאת רויטל איתןlunapark

אני חושבת על גלגל ענק. על קרוסלת סוסים. תפוח אדמדם מסוכר על מקל. ילדים צווחים מפחד ומגיל על מתקני עונג... לונה פארק! ילדות... שלנו... של ילדינו... המובן מאליו. אבל יש אימהות שבשבילן זה רק חלום רחוק. כמיהה בלתי מושגת... עד היום שכן.

מאת רויטל איתןTheSalesman1

אני חושבת על הסרט האירני "הסוכן"- המרמז למחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר העומד במרכזו. בחוכמה וברגישות מטפלת יצירת מופת זו, ביחסים בין תיאטרון וחיים, 

אני חושבת על "הסתכלות 1976". יצירתם המשותפת של HITAKLUTדודי מעיין ופיראס רובי המועלית בפסטיבל עכו כאחת מהצגות התחרות. מטרת כתיבתי היא קודם כל להודות לשני היוצרים הללו ולכל משתתפי ההצגה, על כך שהביעו בי אמון כצופה נאורה, על כך שיצרו עבודת תיאטרון שאתגרה אותי אינטלקטואלית ורגשית ועל כך שהאמינו בסבלנותי, בפתיחותי, וביכולתי כאדם להכיל מארג עמוק, מטלטל ומעורר הדהוד, של יצירה בימתית מורכבת. 

אני חושבת על משולש הנוגע ללב"י - לורקה-בן גוריון- ירמה. YIRMA
שלושה חולמים שהיטלטלו בין כמיהה וחזון, לחמו על עקרונותיהם בעיקשות, ונעו בתוך קונפליקט משותף לשלושתם: בקוטבו האחד מדבר, מוות וצחיחות, ובשני- פריון, צמיחה ויצירה. ובשל מה נפגשו שלושת החולמים בצומת מחשבותיי? בשל אירוע תיאטרוני יוצא דופן.

אני חושבת על כל ההצגות הטובות שראיתי. אלו שצרורות blood-marrige
בתרמיל הזיכרון, ארוזות כמצע מחייה שאני שבה אליו. מתרפקת וניזונה. מהו אותו הנטו המשתמר כחותם מהצגה טובה? מה נשאר לאחר שהכל מתפוגג?

אני חושבת על "אישה בורחת מבשורה". על הדמעות שנזלו ISHAעל פני כמעט מתחילת ההצגה ועד סופה, על השנים הרבות בהן לא הרגשתי כזו מהומת לב וטלטלת נפש בתיאטרון,

דליה שימקו ואנסמבל אספמיהsamer dream

אני חושבת על "חלום ליל קיץ" של דליה שימקו ואנסמבל אספמיה. לכל מי שמחכה לחלום מתקתק, בו מרחפות פיות אווריריות ומתרחשים רק קסמים מהאגדות- צפויה אכזבה נהדרת.

מאת רויטל איתן

אני חושבת על 4:48. שעת היקיצה. השעה בה הייתה מתעוררת ssychosisשרה קיין בעת אשפוזה בבית החולים הפסיכיאטרי, בגין דיכאון קליני עמוק. קיין מתעוררת. היא אישה. קיין היא מחזאית מחוננת. קיין היא חולה פסיכוטית. קיין מתעוררת בחדר בבית חולים. חדר סגור ונעול. כולו לבן. קירותיו זכוכית.

מופע מוזיקאלי תיאטרלי בקאמריbialik

מאת רויטל איתן

אני חושבת על ביאליק.
ש-לום רב שו-בך ציפו-רי היק-רה מארץ מרח-קים נפל-אות. המשורר הלאומי. המשורר במלעיל. המשורר בהברה אשכנזית. ביאליק המזוהה עם השחיטה, עם הפרעות, עם גיא ההריגה. או ביאליק של שירי הילדים- רוץ בן סוסי ושאר חבריו המתוקים.

מאת רויטל איתןhashmalit tshuka

אני חושבת על "חשמלית ושמה תשוקה". יש לי אינסוף מחלוקות עם הגרסה העכשווית של הבימה-קאמרי למחזה הנפלא של ט. וויליאמס. אבל דבר אחד עומד מעל לכל ההסתייגויות- יבגיניה דודינה.

 

מאת רויטל איתןadam revital eytan

אני חושבת על דבורה בארון. מאמצע שנות ה-20 ועד מותה באמצע שנות ה-50 הייתה דבורה בארון אחת הסופרות העבריות המרכזיות בארץ וכתבה עשרות סיפורים קצרים תוך שהיא עורכת כתבי עת ספרותיים חשובים. בכל אותן שנים לא יצאה מפתח ביתה ברחוב אוליפנט בתל אביב. אני אחזור על מנת להבין - בכל אותן 30 שנה לא יצאה דבורה בארון מפתח ביתה. אני אחזור על מנת להאמין – יותר מ-30 שנה דבורה בארון הסתגרה בביתה.

מאת רויטל איתןleaps revital eytan

אני חושבת על "שפתיים צמודות" וכל מה שנצמד לצמד המילים הצמוד הזה...
זהו סיפור רוסי באופיו, בתכניו ובקצבו, שנכתב בשנות ה-30 על ידי ולדימיר נבוקוב. כבן למשפחת אצולה מסנט פטרסבורג של רוסיה הצארית בתחילת המאה, גדל נבוקוב מוקף במנעמי החיים עד למהפכת 1917, אז החלו חייו להיטלטל:

מאת רויטל איתןelectra1

אני חושבת על אולה שור סלקטר. ב-2004 היה לי הכבוד להיות חלק מוועדת פרס רוזנבלום שבחרה את שחקני התיאטרון הצעירים והמבטיחים. הצבעתי בזמנו בכל עשר אצבעותיי בעבור אולה. כמה נעים להיות צודקת!

 

מאת רויטל איתןhanahcash

אני חושבת על "הנחש", מונודרמה מאת לואיג'י מלרבה בביצוע שרון אלכסנדר ובבימויה של דליה שימקו. במת תיאטרון תמונע מעוצבת במינימליזם (אלכס ברויטמן): חדר חקירות יומיומי. שולחן וכיסא, בקבוק מים מינרליים וקיר רקע ירקרק הנדמה כתחילתו של חדר אחורי נוסף.

מאת רויטל איתןtmuna

אני חושבת על "הגוף האחר" בתמונע. כשפניה מופנות ישירות אל הקהל עומדת נטלי צוקרמן, אוחזת בידיים מורמות שלט ועליו המילה "נכה". עדות עצמית. אין כחל ואין סרק. היא פושטת שמלתה ומנסה ללבוש מול עינינו מכנסי טרנינג שחורים. מנסה. ושוב. ועוד פעם. הקהל מהופנט. מובס ודומם הוא מביט בעליונותם של כוחות הגרביטציה.

מאת רויטל איתןmagentza

אני חושבת על "מגנצה", הצגתו של יוסי יזרעאלי בתמונע. בפרסומים להצגה הקהל מוזמן באופן אישי לחוות "תיאטרון מטלטל, מאתגר, מטריד ובעיקר פורץ דרך חדשה". בכניסה לאולם ממתין דף מידע צנוע ויתום קמעה, ובו כתובה רק עלילת המחזה בתמצות רב. דבר לא מעיד על העומק, הרבגוניות והמורכבות שיקרמו עור וגידים בפני הקהל בעוד רגע.

 

מאת: רויטל איתןgeula 1 2014

אני חושבת על "גאולה", מחזה של חנוך לוין. לו יכולתי, הייתי פשוט מניחה כאן את טקסט המחזה. בשקט. כפשוטו. שידבר בעצמו. בעד עצמו.

לוין - אמן מיזוג הסבל והיופי; משורר הזוועה; פייטן הצער והאכזריות; להטוטן של ייסורים ועונג. בתוך הקיום הגיהנומי, מבעד לגיחוך ולגרוטסקה, בינות ההפרשות וצחנת מדמנה - האדם של לוין מחפש משמעות. הוא נוסק לרגעי רוחניות ושירה. הוא מבטא אהבה ומשתוקק לאהבה באופן הצרוף, המזוקק והנואש ביותר.

 

 

מאת: רויטל איתן

אני חושבת על "סיפור גן החיות" של אדוארד אלבי. albi1
ספסל. פארק. שני גברים שונים – בביוגרפיה, בצורת החיים, במעמד. ועל אף הפערים כל דמות בדרכה תרה אחר קשר, משתוקקת לדו-שיח אנושי, להקשבה, למגע מנחם. בעוד לפיטר יש משפחה, פרנסה מובטחת ויציבות בורגנית, ג'רי חי בעליבות ובחוסר כל.

 

ספרה של ד"ר רויטל איתן "התיאטרון של שולמית בת-דורי" revital book2
ראה אור בספרא, בית הוצאה לאור, 2014

"אני חושבת על שולמית בת-דורי.
לפני יותר משש עשרה שנים יצאתי למסע. פגישה מקרית עם יוצרת מרתקת זו הביאה אותי להקדיש לה חלק ניכר מחיי. במשך שנים רבות חקרתי את יצירותיה וחייה, ואת עבודת הדוקטורט שלי הקדשתי לתיאטרון שלה במפגשו עם סוציולוגיה והיסטוריה ארצישראלית."

 ד"ר רויטל איתן