ערב לזכרו של המשורר והצייר עזריאל קאופמן

      ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

יתקיים במכללת לוינסקי ב-25 במרץ, 2014

לחץ על התמונות להגדלה

prettyphoto

 

שלושה שירי עצים, בהם תעסוק פרופ' רחל פרנקל בהרצאתה.

עֵץ

מִכְרֶה יָרֹק מֵעָל
וּמוּלוֹ פָּנָיו הַמִּתְקַלְּסִים שֶׁל מַעֲרָב
עֲיֵפוּת תּוֹלָה שָׁם הֶחְזֵרֵי כָּחֹל
וְדַקֻּיוֹת אֲפֲרְפָּרוֹת
כָּךְ זֶה יִמָּשֵׁךְ עַד בֹּא עוֹרֵב
וְהַדְּבוֹרָה תִּסְלֹל עָקֵב מָתוֹק בְּשׁוּלֵי הַחֹשֶׁךְ

          (מתוך הפיך ומרתק, 1994, הוצ' הקבוץ המאוחד)



אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּית

הָעֵץ עַל-יַד בֵּיתִי
הוּא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּית
שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם
שֶׁהִיא עַל הָעַלְוָה
שֶׁהוּא עַמּוּד הַתָּוֶךְ
וְיֵשׁ נִיחוֹחַ לוֹ
וְיֵשׁ לוֹ פְּרִי
מִדַּעְתּוֹ פְּלִיאָה סוֹבֶבֶת
וְהַמְּקוֹמוֹת הַמִּתְכַּנְּסִים – הַצֶּבַע וְהַכְּסוּת,
וְזֶה שֶׁחַם לִי בְּרַגְלַי
עַל-יַד הָעֵץ
בַּגֶּשֶׁם
זֶה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ הָרַכּוּת
כְּמוֹ עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה
שֶׁהָיוּ שׁוֹתִים אֶת קְלִפָּתוֹ
רוֹאִים יֵשׁוּת
וְטַבּוּרָם רוֹעֵד
וּנְשוֹתֵיהֶם הָרוֹת לָהֶם לַשּׁרֶשׁ

          (מתוך כבר אפשר לזוז, 1989)



אָהַבְתִּי אוֹתוֹ

אָהַבְתִּי אוֹתוֹ כִּי לֹא רָאִיתִי
כָּךְ בְּעֵץ אַחֵר
הָיָה מִי שֶׁבְּקָלּוּת רִחֵף
אוֹ תָּלָה בְּחֹם יָדַיִם עֲיֵפוֹת
בְּרוּרֵי שָׂפָה הָיוּ
עַל דֶּרֶךְ הַדִּמּוּי הַמְשֻמָּש
וְהָיְתָה גַּם צַפְצָפָה שֶׁהָפְכָה מַהֵר לְנַעֲרָה-
הוּא הָיָה עֵץ לֹא מֻחְלַף-מִלָּה
לֹא מֻרְחַב-לָשׁוֹן
לֹא נִזוֹז אֶל הַפְתָּעַת הָאֲמִירָה
לָכֵן הִנַּחְתִּי לְנַפְשִׁי לַחְפֹּר
כְּמִי שֶׁמַּאֲמִין שֶׁיֵּש לוֹ שָׁם מָקוֹם

        (מתוך הפיך ומרתק, 1994, הוצ' הקבוץ המאוחד)

 

עזריאל קאופמן - 1929-2004

עבודות משנות ה-90, צבעי הגיר בערוב אקריליק, azriel-kaufmanהיוצרים מרקם צבעוני. השרבוט חופשי-אנרגטי, מזכיר ציורי ילדים.
הרושם הילדי-הראשוני מרפרר לחוויות ילדותו של הצייר עצמו, מי שהתנסה, במהלך שנות המלחמה, במגע בלתי אמצעי עם כוחות הטבע ועוצמותיו מחד, ובאימה ובנרדפות מאידך.
ציור העץ על בד הוא ציורו האחרון של עזריאל קאופמן, צוייר כחודשים לפני פטירתו (20.2.2004).

 

 

 

prettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphotoprettyphoto
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 הזנת תוכן: 18.3.2014

חזרה לדף הראשי "מה חדש בשירה"