ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

האתר של נילי דגן

אנה הרמן

סתיו תשס"וana-herman

הִיא מֵתָה לְבַדָּהּ בַּחֶדֶר הַסָּגוּר.
הִיא מֵתָה לְבַדָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.
כִּי לֹא הָיָה לָהּ יֶלֶד, לֹא הָיָה לָהּ גּוּר.
כִּי לֹא הָיָה לָהּ גּוּר, כִּי לֹא הָיָה לָהּ יֶלֶד.

הַסְּתָו קָרַב. מִחוּץ לַחֶדֶר הַסָּגוּר
הַסְּתָו כָּתַב תָּוִים שֶׁל אֹפֶל וְשֶׁל דֶּלֶף.
וְלֹא הָיָה לָהּ יֶלֶד, לֹא הָיָה לָהּ גּוּר.
הִיא מֵתָה לְבַדָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

בִּטְנָהּ הָיְתָה רֵיקָה. הָיָה לָהּ קַר בָּרֶחֶם.
הִיא לֹא מָרְחָה מִשְׁחַת לַחוּת עַל כַּף יָדָהּ.
הִיא לֹא מָרְחָה חֶמְאָה וּדְבַשׁ עַל פַּת הַלֶּחֶם.

וְלֹא הָיָה לָהּ יֶלֶד, לֹא הָיְתָה יַלְדָּה.
הִיא מֵתָה לְבַדָּהּ, כִּי הַיָּמִים חָלְפוּ.
הִיא מֵתָה לְבַדָּהּ בַּחֶדֶר הַקָּפוּא.

 

 

 

הבריכה

        "לְבַדָּהּ תַּחֲלֹם לָהּ
         חֲלוֹם עוֹלָם הָפוּךְ"

                      ח"נ ביאליק

מָחָר אֵלֵךְ לִשְׂחוֹת לִי בַּבְּרֵכָה שֶׁבָּהּ שָׂחִית.
כְּשֶׁאֶכָּנֵס לַמַּיִם אֲנַפֵּץ אֶת הַזְּכוּכִית
שֶׁנִּקְרְשָׁה סְבִיבִי בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים. שׂוֹחָה
אֶהְיֶה בָּעַיִן הַתְּכֻלָּה שֶׁלָּךְ, כִּי הַבְּרֵכָה
תִּהְיֶה אוֹתָהּ הָעַיִן הַתְּכֻלָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי,
תִּהְיֶה עֵינָהּ הַמְּתוּקָה וְהַתְּכֻלָּה שֶׁל טַלִּי.

מָחָר אֵלֵךְ לִשְׂחוֹת לִי בַּבְּרֵכָה שֶׁבָּהּ שָׂחִית.
בָּעַיִן הַתְּכֻלָּה שֶׁלָּךְ אֶהְיֶה הַלַּחְלוּחִית
הָאֲדֻמָּה שֶׁיּוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֵיךְ הֵנֵצָּה
בְּתוֹךְ עֵינַיִךְ הַדּוֹמְעוֹת, רָאִיתִי אֶת הַפֶּצַע.
וְכָל מַה שֶּׁרָצִיתִי וּבְאֹפֶן כֹּה טוֹטָאלִי
הָיָה לִבְכּוֹת מִתּוֹךְ עֵינָהּ הַמְּתוּקָה שֶׁל טַלִּי.

מָחָר אֵלֵךְ לִשְׂחוֹת לִי בַּבְּרֵכָה שֶׁבָּהּ שָׂחִית.
אֶנְעַץ סִכָּה בְּבֶטֶן הַבָּלוֹן, בְּשַׁלְפּוּחִית
שְׁקוּפָה הִקַּפְתִּי אֶת עַצְמִי וְהַשָּׁנִים חָלְפוּ
וְאַף אֲנִי עַל פְּנֵי כַּדּוּר־הָאָרֶץ הַקָּפוּא
הָלַכְתִּי וְדָהִיתִי לִי וְקַו חַיַּי נִקְטַע לִי
עַד שֶׁהָפַכְתִּי אֶת רֹאשִׁי אֶל תְּכוֹל עֵינָהּ שֶׁל טַלִּי.

מָחָר אֵלֵךְ לִשְׂחוֹת לִי בַּבְּרֵכָה שֶׁבָּהּ שָׂחִית.
אֲנִי אַשְׁתִּין בַּמַּיִם לְזִכְרָהּ שֶׁל שַׁלְפּוּחִית
הַשֶּׁתֶן הַמֻּדְלֶקֶת, וְאֶפְרֹק אֶת הַיַּלְקוּט
שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלִּמְּדַנִי מַהִי הִתְאַפְּקוּת.
וּבְלִי מִלִּים אֵדַע אָז בְּדִיּוּק כֵּיצַד חָלְתָה לִי
הַשַּׁלְפּוּחִית בְּתוֹךְ עֵינָהּ הַמְּתוּקָה שֶׁל טַלִּי.

מָחָר אֵלֵךְ לִשְׂחוֹת לִי בַּבְּרֵכָה שֶׁבָּהּ שָׂחִית,
בַּמַּיִם שֶׁבִּתֵּךְ לָמְדָה לִשְׂחוֹת בָּהֶם, אַנְחִית
עַצְמִי אֶל כּוּר שֶׁל כְלוֹר חָמִים וְלֹא אֶל קֹר חוֹתֵךְ
וְאַתְּ תִּהְיִי הָאִמָּא וַאֲנִי אֶהְיֶה בִּתֵּךְ.
וּפְנֵי הַמַּיִם יִמָּתְחוּ כְּקַו חַיִּים פָטָאלִי
שֶׁלְּאָרְכּוֹ אֲנִי אֵלֵךְ אֶל תּוֹךְ עֵינַיִךְ, טַלִּי.

 

 

 

דלקת בשן

זֶה לֹא חַיְדַּק וְלֹא כְּמוֹ חַבּוּרָה בַּבֶּרֶךְ
מַה שֶּׁחָדַר לִי דֶּרֶךְ שֵׁן שְׁבוּרָה בַּפֶּה
הוּא גַּל שֶׁל חֲרָדָה: מַה שֶּׁחָדַר לִי דֶּרֶךְ
הַשֶּׁבֶר שֶׁבַּשֵּׁן. לַפַּחַד אֵין מַרְפֵּא.
זֶה לֹא חַיְדַּק וְלֹא כְּמוֹ חַבּוּרָה בַּבֶּרֶךְ.

טַלִּי, אַל תֵּלְכִי עַכְשָׁו. אֲנִי פּוֹחֶדֶת
לְהִשָּׁאֵר לְבַד בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ.
בַּחֹשֶךְ הַנּוֹדֵד בְּמֶרְחֲבֵי הַחֶדֶר
הַמְּנוֹרָה כְּבוּיָה וְהַוִּילוֹן מָשׁוּךְ.
טַלִּי, אַל תֵּלְכִי עַכְשָׁו. אֲנִי פּוֹחֶדֶת.

טַלִּי, אַתְּ הֶרְאֵית לִי כַּמָּה נְסוּגוֹתִי.
זָחַלְתִּי חֲזָרָה לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן.
זָחַלְתִּי חֲזָרָה לְרֶחֶם קַר וְגוֹתִי
וְאַתְּ רָאִית שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֵיךְ לִישֹׁן.
טַלִּי, אַתְּ הֶרְאֵית לִי כַּמָּה נְסוּגוֹתִי.

הַנִּיחִי לִי אֶת חֹם גּוּפֵךְ לִטְעֹם כְּמוֹ לֶחֶם.
חַיַּי הֵם בַּמִּדְבָּר וְאַתְּ פְּתוֹתֵי הַמָּן.
אַל תִּפְתְּחִי לִי אֶת הַדֶּלֶת וְלָלֶכֶת
הַחוּצָה תִּשְׁלְחִינִי כִּי עָבַר הַזְּמַן.
הַנִּיחִי לִי אֶת חֹם גּוּפֵךְ לִטְעֹם כְּמוֹ לֶחֶם.

אֲנִי עֻבָּר עִוֵּר וְאַתְּ חֶשְׁכַת הָרֶחֶם.
זֶה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לַחֹלִי אֵין דְּרִיסַת
כַּף רֶגֶל. זוֹ חֶלְקָה שֶׁל חֹשֶךְ מִתְאָרֵךְ, אֵין
דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, אֵין צֹהַר, אֵין וִילוֹן מוּסָט.
אֲנִי עֻבָּר עִוֵּר וְאַתְּ חֶשְׁכַת הָרֶחֶם.

 

 

 ana-herman-book

שישה שבועות אחרי הלידה

שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת אַחֲרֵי הַלֵּדָה
יָשַׁנְתִּי שֵׁנָה הִשָּׂרְדוּתִית
יָשַׁנְתִּי תַּחְתֶּיהָ וְלֹא לְיָדָהּ
(כַּמָּה קָסוּם גּוּפָהּ עַל בִּטְנִי
חֻמָּהּ עַל בִּטְנִי)
הִיא שָׁכְבָה עַל בִּטְנִי וְהָיִיתִי הַטִּיט
שֶׁל אִמָּהוּתָהּ שֶׁל בֵּיתֵנוּ הַקָּט
וְהָיִיתִי מֶלֶט הַהַמְלָטָה
וְהִיא הַגּוּרָה
הַסְּגוּרָה בְּבֵיתָהּ
כְּמוֹ צָב בְּשִׁרְיוֹן
כְּמוֹ חִלָּזוֹן בְּשַׁבְּלוּל
לְעוֹלָם לֹא אַנִּיחַ אוֹתָהּ
בְּתוֹךְ שׁוּם לוּל.

 

 

 

אבן, נייר ומספריים

אֲנִי רוֹצָה עַכְשָׁו לִקְרֹעַ אֶת הַדַּף.
אֲנִי רוֹצָה עַכְשָׁו לְהִתְחַזֵּק כְּאֶבֶן.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת לָךְ אִמָּא, לֹא עָלֶה נִדָּף.
שֶׁלֹּא תֵּדְעִי אַף פַּעַם אֵיךְ אֲנִי כּוֹאֶבֶת.

שֶׁלֹּא תֵּדְעִי אַף פַּעַם אֵיךְ רֹאשִׁי נִרְדָּף.
שֶׁלֹּא תִּרְאִי אַף פַּעַם אֵיךְ אֲנִי נִרְדֶּפֶת.
אֲנִי רוֹצָה עַכְשָׁו לִקְרֹעַ אֶת הַדַּף
וְלִהְיוֹת לְאֶבֶן בִּלְתִּי־מְטַפְטֶפֶת.

שֶׁלֹּא תִּרְאִי אוֹתִי כְּאִמָּא־יוֹנָתָן.
לָתֵת לָךְ לְשַׂחֵק מִבְּלִי לָשֵׂאת אֶת אִמָּא.
לָשֶׁבֶת מִן הַצַּד כַּסֶּלַע הָאֵיתָן.

לָתֵת לָךְ לְשַׂחֵק בְּאֶבֶן וּנְיָר
וּמִסְפָּרַיִם עִם כָּל מִי שֶׁרַק יַתְאִים לָךְ.
לָתֵת לָךְ לְשַׂחֵק בְּכָל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר.

 

 

 

פרשת דרכים

זֶה שׁוּב חֲדַר לֵדָה, זֶה שׁוּב חֲדַר נִתּוּחַ.
הֵם שׁוּב קוֹרְעִים אוֹתָהּ מִתּוֹךְ רַחְמִי בְּלִי שׁוּם
שְׁהוּת. (גַּם אִם עַכְשָׁו הַשֶּׁלֶג הַגָּשׁוּם
שֶׁל לֵדָתָהּ לֹא בָּא בַּקַּיִץ הָרָתוּחַ).

זוֹ שׁוּב חֲצַר בֵּית־סֵפֶר, שׁוּב חָצֵר שֶׁל גַּן,
זֶה שׁוּב אוֹתוֹ מָקוֹם כָּל־כָּךְ בִּלְתִּי־בָּטוּחַ.
(הַגֶּשֶׁם לֹא יוֹרֵד בַּקַּיִץ הָרָתוּחַ).
זֶה שׁוּב אוֹתוֹ מָקוֹם כָּל־כָּךְ בִּלְתִּי־מוּגָן.

זֶה קֵיסָרִי חֵרוּם בִּמְקוֹם לֵדָה בַּבַּיִת.
זֶה בַּבָּשָׂר הַחַי בִּמְקוֹם פְּרִידָה כַּזַּיִת.

זֶה קֵיסָרִי חֵרוּם בִּמְקוֹם לֵדָה בַּמַּיִם.
מֵאֲחוֹרַי נִנְעָל הַשַּׁעַר פַּעֲמַיִם.

מִתַּחַת לְצִוְחַת הָאוֹר הַמְסַנְוֵר
סַכִּין עוֹבֶרֶת עַל כְּאֵב שֶׁלֹּא עוֹבֵר.

 

 

 

 

הנשיקה

נִשַּׁקְתְּ אוֹתִי. לָקַחְתְּ אוֹתִי מִתַּחַת
לַמַּיִם, לַכָּחֹל הַמְנֻיְלָן,
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמַּתִּי בּוֹ מִפַּחַד,
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַמָּוֶת לָן.

אֲבָל כְּשֶׁאַתְּ נִשַּׁקְתְּ אוֹתִי, הַפַּחַד
הָלַךְ, הַחֲרָדוֹת הָלְכוּ כֻּלָּן.
הָיִית אִתִּי. הָיִינוּ שָׁם בְּיַחַד.
כִּי שָׁם בַּמְּצוּלוֹת שֶׁאֵין מָשְׁלָן

הָיָה הַפַּחַד כְּמוֹ אֵיבָר בַּגּוּף.
נָתַתִּי לָךְ לָגַעַת בּוֹ, לִפְתֹּחַ.
וְאַתְּ נִשַּׁקְתְּ כִּמְעַט עַד לְהָמִית,

מַמָּשׁ עַד אֲפִיסַת אֲוִיר וְכֹחַ.
הָיִינוּ בַּמָּקוֹם הֲכִי שָׁקוּף.
עָמֹק מְאֹד בַּתְּכֵלֶת הַמֵּימִית.

 

 

 

שיר זה כל כך מעט לעומת חלב אהבה

1
בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת צָרִיךְ לְהִתְאַבֵּד.

2
לְעוֹלָם לֹא אֲשַׁקֵּר לָךְ,
שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ לְקֶרַח
מַעֲיַן הֶחָלָב שֶׁנָּבַע
מִשָּׁדַיִךְ מֵרֹב אַהֲבָה.

לְעוֹלָם לֹא אֲשַׁקֵּר לָךְ
כִּי אִם יוֹם אֶחָד אֲשַׁקֵּר לָךְ
יַהֲפֹךְ הֶחָלָב לְקֶרַח.

3
אַתְּ יָדַעְתְּ בְּדִיּוּק מַה הָיִיתִי צְרִיכָה
לָכֵן פָּשְׁטָה וְהָלְכָה
רְטִיבוּת עַל פְּנֵי הֶחָזִיָּה שֶׁלָּךְ
וְנָהָר שֶׁל חָלָב
הָלַךְ וְקָלַח.

4
אֲנִי נָתַתִּי לָךְ סֵפֶר
וְאַתְּ נָתַתְּ לִי חָלָב.
חָצִינוּ אֶת קַו הַתֶּפֶר
שֶׁנְּמָלִים הוֹלְכוֹת עָלָיו.

5
מַה יֵּשׁ שָׁם מֵעֵבֶר לַנְּמָלִים?
הַנְּמָלִים עוֹקְצוֹת.
מַה יֵּשׁ שָׁם מֵעֵבֶר לַמָּקוֹם הָרָדוּם?

6
אֵינֶנִּי מְסֻגֶּלֶת לְדַבֵּר
כִּי מַה שֶּׁקּוֹרֶה לָנוּ קוֹרֶה
מִתַּחַת לַמַּיִם.

7
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ לְהַחְזִיק לִי אֶת הָרֹאשׁ מִתַּחַת לַמַּיִם
כַּמָּה שֶׁתִּרְצִי.

 

השירים מתוך  "התאומה הנראית - שירים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, ריתמוס סדרה לשירה, 2016

 

קישורים חיצוניים

אנה הרמן בויקיפדיה

אנה הרמן בספרית הפועלים הקיבוץ המאוחד

בעיתון הארץ – מאת נוית בראל

התאומה הנעלמת - אלי הירש

 

אנה הרמן מקבלת את פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה לשנת 2014

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 81" 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل