עמית מאוטנר

      ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

 

עמית מאוטנר קורא משיריו

 

 

עמית מאוטנר

מורה לתיאטרון ומדריך מורים לתיאטרון amit mautner
מטעם משרד החינוך, משורר, מנחה סדנאות "שורה חדשה" לכתיבה יוצרת לנוער ומבוגרים.
עורך מדור "נדודי שירה" במגזין של האוניברסיטה הפתוחה. מתגורר בחצב.

שיריו של עמית מאוטנר זכו בציון לשבח בתחרות "פרס פסח מילין"   לשירה מטעם איגוד כללי של סופרים בישראל, מרץ 2012.

 

הפקה: אולפני "סוניקביקוס" הרצליה.
קריאה: עמית מאוטנר
מוסיקה מקורית: רמי שולר, זוכה פרס היצירה למלחינים מטעם ראש הממשלה, 2012
הקלטה, עריכה ועיצוב מצגת: ליאת שנפ, "סוניקבוקס - אתר הספרים המדברים"
באדיבות נילי דגן, יזום והפקות למען שירה צעירה

 

לָמָּה מְשׁוֹרֵר

אִמָּא מְסַפֶּרֶת שֶׁצִּיַּרְתִּי לָהּ עַל קִיר הַבֶּטֶן נְחָשִׁים וְרֻדִּים

וּבִגְלַל זֶה צִיַּרְתִּי לְיָמִים בַּחוּג בַּמּוּזֵאוֹן.

וּמְסַפֶּרֶת שֶׁעָשִׂיתִי גִּלְגּוּלִים בְּתוֹךְ הָרֶחֶם

כִּי נִחַשְׁתִּי שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם אָכֵן אֶהֱיֶה לְמִתְעַמֵּל בְּוִינְגֵיט.

וְשֶׁשְּׁלוֹשָׁה רוֹפְאִים הִתְיַעֲצוּ בְּכֹבֶד

רֹאשׁ אֵיךְ לְהוֹצִיא אוֹתִי

כִּי לֹא לֵדַת עַכּוּז וְלֹא נִתּוּחַ קֵיסָרִי, וְזוֹ אוּלַי עִלָּה

לְכָךְ שֶׁאֲשַׂחֵק בִּבְּרִידְג'.

 

אֵינִי שׁוֹעֶה לִנְבוּאוֹת תְּפֵלוֹת (הִרְפֵּיתִי מֵהָאָמָּנוּת, עָזַבְתִּי

אֶת הַמַּכְשִׁירִים וְהַקַּרְקַע, גַּם לֹא נִרְאֶה שֶׁאֶתְעַנְיֵן

פִּתְאוֹם בְּמִשְׂחֲקֵי קְלָפִים), אֲבָל כְּשֶׁהִזְכִּירָה אִמָּא

שֶׁכִּמְעַט הָלַכְתִּי פַיְפֶן, שֶׁחָנַקְתִּי אֶת עַצְמִי עִם חֶבֶל הַטַּבּוּר,

פִּתְאוֹם אוּלַי הֵבַנְתִּי לָמָּה מְשׁוֹרֵר.

 

 

אַרְבַּע הִתְקָרְבֻיּוֹת

 

*

רֶמֶז צַוָּארֵךְ גִּלָּה לִי

לְגַדֵּל פְּרָחִים וְלִהְיוֹת בַּשָּׂם עוֹבֵר

בָּעִיר שֶׁלָּךְ עִם מֶרְקַחְתִי, לָבוֹא

בְּמַגָּע עִם סוֹחֲרִים, לְהִתְפַּזֵּר

בַּדּוּכָנִים וּלְחַכּוֹת לַהַזְלָפָה שֶׁלָּךְ הַגּוֹרָלִית

הַמְּדַיֶּקֶת לַנִּיחוֹחַ שֶׁל עוֹרֵךְ.

 

*

אֲנִי מִתְקָרֵב אֵלַיִךְ כְּמוֹ רוֹכֵל הַבֵּיְגָּלֶה,

שְׁלוֹשָׁה בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְסוֹד

מִטְבָּח שֶׁל זַעְתַּר לִימוֹנִי מֻמְלָח עִם סוּמְסוּם

מַתָּנָה. אוּלַי הַיּוֹם תֵּצְאִי מִסֶּרֶט

מְצֻבְרַחַת רְעֵבָה וְתִבְחֲרִי בִּי.

 

*

אֲנִי מִתְקָרֵב אֵלַיִךְ

בַּחֲלִיצָה אִטִּית וּזְהִירָה שֶׁל

פְּקַק שַׁעַם מֵרֹאשֵׁךְ, אוֹמֵר לָךְ דְּבָרִים

שֶׁל יַיִן מְשֻׁבָּח.

 

*

בְּתוֹאֲנַת לְשׁוֹן כַּף הָעֵץ הַמְּקֻמַּחַת

אֲנִי מִתְקָרֵב וְנִכְנָס לְקִרְבֵּךְ

לְחַטֵּט בְּחֹם הָאֲפִיָּה שֶׁלָּךְ.

 

 

 

הַסָּעַת נִשּׂוּאִין

לֹא נָהַגְתִּי מֵעוֹלָם

בְּחֹפֶשׁ פִּיּוּטִי מֻפְרָז,

לְהֵאָחֵז בִּשְׁתֵּי יָדַיִךְ

כְּמוֹ הֶגֶה מְחֹרָז.

 

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב

וְאַתְּ כָּל כָּךְ נוֹסַעַת

שֶׁבִּנְתִיבִים רֵיקִים נַחְבֹּר

אֲנִי לָךְ, וְלִי אַתְּ.

 

לְהִתְלַטֵּף תָּמִיד בַּדֶּרֶךְ

תַּחַת כַּפּוֹתַיִךְ

לִסְפֹּג בְּחֹם אֶת כֹּל

מַה שֶׁנָּגַעְתְּ בְּשִׁגְרוֹתַיִךְ.

 

לִפְנֵי פָּנַיִךְ כְּמוֹ מַרְאָה

אֶחֱזֶה בָּךְ, בְּחִנֵּךְ.

וּלְפִהוּק עָיֵף שֶׁלָּךְ

אֶצְפֹּר כְּמָגִנֵּךְ.

 

אִמְרִי לְאָן, נַוְּטִי אוֹתִי,

עֲשִׂי בִּי כִּוּוּנִים,

וַאֲנַתֵּב אוֹתָךְ

עָגֹל, יַצִּיב וּבְלִי תְּנָאִים.

 

וְאִם תִּטְעִי, הַדֶּרֶךְ לֹא

תְּהֵא לְכֶשֶׁל יַעַד:

הֶחְזַקְתְּ אוֹתִי, אֲנִי אוֹתָךְ,

טַבַּעַת בְּטַבַּעַת.

 

אָז קְחִי אוֹתִי עַל כֹּל פְּרָחַי,

לַדֶּרֶךְ אָנָּא צְאִי.

תַּנְהִיגִי בִּי

וְאֶקָּחֵךְ

לְאָן שֶׁלֹּא תִּרְצִי.