רון דהן

      ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

"נעורים" - משיריו של רון דהן

{jumi[*15]}

קריאה: רון דהן
קלידים: עוזי חקוק
גיטרה: אוהד מצא
הפקה: אולפן 'סוניקבוקס' הרצליה
הקלטה עריכה ועיצוב מצגת: ליאת שנפ, 'סוניקבוקס' - אתר הספרים המדברים
צילום תמונת רקע: עזרא לוי – צלם פואטי

 

רון דהן, יליד 1979,  כותב שירה ופרוזה, ron neurim
אמן Spoken Word  וצמחוני אדוק.
מתגורר במושב צור משה עם אשתו טלי והתינוקת דניאלה.
ספר שיריו הראשון "הגעגוע של קין", ראה אור בהוצאת "גוונים", 2011.
ספר שיריו השני "נעורים", זכה בציון לשבח בתחרות 'פרס פסח מילין ז"ל' לשירה, מטעם איגוד כללי של סופרים בישראל, מרץ 2012, וראה אור בהוצאה עצמית

 על הספר "נעורים", ארז שוויצר, עיתון "הארץ"

           *

הַנְּעוּרִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי הֵחֵלּוּ לְאַחַר הַצָּבָא וְהִסְתַּיְּמוּ
בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.
אֲנִי חַיָּב לְדַיֵּק – בִּכְפַר מַרְכַּבֶּה.
וּבְיֶתֶר פֵּרוּט, רְצוּעָה מִזְרָחִית, בַּיִת מִסְפָּר 16.
וְעוֹד יוֹתֵר, (חֶדֶר אֲחוֹרִי הָרָהִיטִים נֶאֶסְפוּ בְּמֶרְכָּזוֹ וְכֻסּוּ בְּנַיְלוֹן)
וּמַמָּשׁ קָרוֹב – עַל סַפָּה מִבַּד בְּצֶבַע בּוֹרְדוֹ.
אֲנִי יוֹשֵׁב וְנָח מְעַט.
אֵגֶל זֵעָה מַתְחִיל אֶת מַסָּעוֹ מִמֶּרְכַּז הַקַּרְקֶפֶת, דֶּרֶךְ הָרַקָּה,
וְנִקְוֶה בְּזָוִית הַפֶּה.
זֶהו.
עוֹד רֶגַע זֶה מַתְחִיל.
הַנְּעוּרִים הִסְתַּיְּמוּ.

בַּחַלּוֹן בֻּסְתָּן פָּצוּעַ:
שִׂיחַ עַגְבָנִיּוֹת שֶׁרִי רְקוּבוֹת וְגִבְעוֹלֵי אָלוֹוֶרָה יְבֵשָׁה,
עֲרוּגַת בָּזִילִיקוּם רְמוּסָה, עַנְפֵי הַזַּעְתַּר הַמִּתְפָּרֵעַ,
יוֹרֵק אֶת רֵיחוֹ בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַוָּאדִי.
(נִיר נִכְנָס לַחֶדֶר)

 

         * 

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים
באמת.
לְפָרֵק אֶת הַתִקְרַה שֶׁל הָאַכְסַנְיָה וּלְחַפֵּשׂ לְמַעְלָה סַמִּים,
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין גַּג לְגַג.
מָצָאנוּ. מִישֶׁהוּ הָיָה מַסְפִּיק נָדִיב וְלֹא מַסְפִּיק מְסֻמָּם
כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אוֹתָם, (אֲנִי רוֹצֶה לַחְשֹׁב, בַּקַּארְמָה – לָנוּ!)
מֻחְבָּאִים כְּמוֹ נֶשֶׁק חַם.

נִיר מְלַמֵּד אוֹתִי מֶה חָשׁוּב
באמת:
אֶל.אֶס.דִי מוֹרִידִים עִם שׁוּרָה קוֹקָאִין
רְעִידוֹת שֶׁל אֶקְסְטָזִי עִם הַרְבֵּה מַסְטִיקִים
עָדִיף לִבְלֹעַ אוֹפְּיוּם מֵאֲשֶׁר לְעַשֵּׁן אוֹתוֹ
'כְּשֶׁאַתָּה גָּמוּר בֶּאֱמֶת, לֵךְ תַּשְׁתִּין בַּיַּעַר, זֶה מְאַפֵּס'.
וּמִשְׁפָּחָה. הֲכִי חָשׁוּב זֶה מִשְׁפָּחָה.

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁהַיָּרֵחַ קוֹרֵס עַל הַמִּרְפֶּסֶת
וְנִיר שׁוֹכֵב בָּעַרְסָל כְּמוֹ בְּאַמְבַּט חָלָב,
מַרְבִּיץ בִּי הֲלָכָה:
'לִפְנֵי כָּל טִיסָה תְּנַקֶּה אֶת הַמַּבְחֵנָה עִם חָלָב חַם,
אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ עִם הַמַּחְלָקָה'.

'אַף פַּעַם אַל תִּשְׁתֶּה מִבַּקְבּוּק מַיִם פָּתוּחַ.'

 

        *

וּבַיּוֹם הַהוּא חָתַכְתִּי מְלָפְפוֹןבְּמִטְבָּח שֶׁל בֵּית קָפֶה קָטָן
שֶׁנִּסָּה בְּכָל מְאוֹדוֹ לְהַשְׁקִיף לַיָּם
אַךְ דְּיוּנוֹת הַחוֹל הִסְתִּירוּ לוֹ
אֶת קַו הַחוֹף.
בְּכָל זֹאת, הוּא הָיָה שָׁם,
אֲפִלּוּ כְּאֶפְשָׁרוּת.
הַמְּלָפְפוֹן הָיָה גָּדוֹל וַעֲסִיסִי
אֲבָל הַסַּכִּין לֹא הָיְתָה חַדָּה מַסְפִּיק
וְהֶחְלִיקָה עַל הַקְּלִפָּה הַלַּחָה.
נֶאֱלַצְתִּי לַעֲבֹד בְּאִטִּיּוּת:
חָצִיתִי אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם וְאַחַר כָּךְ לְאַרְבַּע,
סוֹבַבְתִּי בְּתִשְׁעִים מַעֲלוֹת וְחָתַכְתִּי
לְקֻבִּיּוֹת קְטַנּוֹת, מֻשְׁלָמוֹת.

(הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל. זֶה לֹא הָיָה נִיר)
 

        *

וְהַזְּמַן הוּא לֹא הָעִנְיָן
כְּשֶׁנִּיר נוֹהֵג לְאַט וְהַשְּׁקִיעָה מְשַׁיֶּפֶת
אֶת הַשִּׁמְשָׁה הַקִּדְמִית שֶׁל הַוַּאן
וְכָל הַמִּדְבָּר הוֹמֶה מֶרְחָב, צָלוּל
הַזְּמַן הוּא לֹא עִנְיָן.
אֵיךְ יָדַעְנוּ לֹא לִטְמֹן יָדַיִם בַּכִּיסִים?
אֵיךְ יָדַעְנוּ לְהִכָּנַע לַדָּבָר הַזֶּה?
בָּעֲרָבִים הָיִינוּ עוֹצְרִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּמַבְעִירִים אֵשׁ
הַיַּתּוּשִׁים סָחֲרוּ בְּדָם כְּמוֹ בְּמַמְתַּקִּים
וְלֹא הָיָה לָנוּ כֶּסֶף אָז לֹא הִתְקַלַּחְנוּ.
בַּלַּיְלָה הַמַּשָּׂאִיּוֹת הִרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה עָלֶיהָ שָׁכַבְנוּ
וַעֲרָפֶל הַשַּׁחַר כִּסָּה אוֹתָנוּ כְּמוֹ שְׂמִיכַת פּוּךְ.
רָצִינוּ לְהַגִּיעַ לַנְּקֻדָּה הֲכִי צְפוֹנִית בַּיַּבֶּשֶׁת וְלָגַעַת בַּיָּם
זְמַן לֹא הָיָה עִנְיָן.
עֲיָרוֹת עֲשׂוּיוֹת אָבָק חָלְפוּ כְּמוֹ בַּחֲלוֹם,
לְעִתִּים עָצַרְנוּ לְמַלֵּא דֶּלֶק וְלִקְנוֹת סִיגַרְיוֹת וּפַעַם
כִּמְעַט דָּרַסְנוּ קֶנְגוּרוּ שֶׁהִתְפָּרֵץ לַכְּבִישׁ
זְמַן לֹא הָיָה הָעִנְיָן.
מִדֵּי כַּמָּה שָׁעוֹת עָבְרָה מוּלֵנוּ מְכוֹנִית
וְנִיר זָקַף אֶצְבַּע מֵהַהֶגֶה לְאוֹת שָׁלוֹם.
גַּם הַנַּהָג הַשֵּׁנִי עָשָׂה כָּךְ.

 

       *

עָבַרְנוּ דֶּרֶךְ הָאֵין גָּדֵר.
צָעַדְנוּ בְּטוּר כְּמוֹ דֻּגְמָנִים עַל מַסְלוּל תְּצוּגָה בְּאֵירוֹפָּה.
הַמַּצְלֵמוֹת תִּקְתְּקוּ מִכָּל עֵבֶר.
"וִי גוֹאִינְג טוּ וִין" אָמַר מִישֶׁהוּ לַמִּיקְרוֹפוֹן,
וִוי גוֹאִינְג טוּ פַאק הִיזְבַּאלְלָה,"
וּמִישֶׁהוּ אַחֵר הֵרִים אֶת הָרוֹבֶה עַד לֶחָזֶה, הִזְדַּקֵּף,
וְנָעַץ מַבָּט נֻקְשֶׁה בָּאֹפֶק.

הָיוּ חִיּוּכִים.
הָיָה חַם.

מִישֶׁהוּ נִגַּשׁ אֵלַי מֵאָחוֹר
(נִדְמֶה לִי שֶׁנִּיר אֲבָל אֲנִי לֹא בָּטוּחַ)
וְאָמַר: "בָּעֲצִירָה הָרִאשׁוֹנָה
תִּשְׁתֶּה הַרְבֵּה מַיִם וְתוֹרִיד מִמֶּנִּי מִשְׁקָל מֵהַגַּב".
הִנְהַנְתִּי לְחִיּוּב וְחִיַּכְתִּי לַצַּלָּם שֶׁנּוֹתַר מֵאָחוֹר.

 

        *

פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בָּאוֹטוֹבּוּס, בַּדֶּרֶךְ לַכְּפָרִים.
דִּבָּרְנוּ עַל הַשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי וְכַמָּה טוֹב שֶׁהוּא נִגְמַר
וּבִכְלָל, שֶׁהַמַּצָּב בָּאָרֶץ מְחֻרְבָּן לַמְרוֹת שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת מָקוֹם אַחֵר.
לֹא הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ בָּעִנְיָן הַזֶּה. יֵשׁ מָקוֹם אַחֵר.
אֱלֹהִים, חַיָּב לִהְיוֹת. אַחֶרֶת זֶה טֵרוּף.
לְבַסּוֹף לֹא טִיַּלְנוּ בַּכְּפָרִים.
נִשְׁאַרְנוּ בִּכְפָר אֶחָד שֶׁהָיָה בּוֹ חֹמֶר מְעֻלֶּה וְנוֹף
שֶׁגוּרֵֹם לְך לִבְכוֹתֹ
אוֹ לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹהִים. אוֹ גַּם וְגַם.
כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הָיִינוּ בְּיַחַד וְנִסִּינוּ לִשְׁכַּב
אֲבָל הָיִיתִי כָּל כָּךְ מַסְטוּל שֶׁלֹּא עָמַד לִי.
בִּמְקוֹם זֶה חִבַּקְתִּי אוֹתָהּ חָזָק
וְנִשַּׁקְתִּי שָׁעוֹת בְּכָל הַגּוּף עַד שֶׁלְּבַסּוֹף
הִיא אָמְרָה, דַּי, נִמְאָס לִי, וְצָחֲקָה צְחוֹק נֶהֱדָר.

חזרה לעמוד הראשי