כבוד אחרון

      ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

cavod-acharon

 

מאת דנילו קיש

תרגום: דינה קטן בן ציון

הדבר קרה בשנת 1923 או 1924. בהמבורג, אם אינני טועה. הימים הם ימי אסונות הבורסה וירידה מסחררת בערך הכסף: שכרו היומי של פועל נמל מגיע לשבעה עשר מיליארד מארקים, והיצאניות הטובות גובות פי שלושה עבור שירותיהן. (המלחים בנמל המבורג נושאים "כסף קטן" בקופסאות קרטון, מתחת לבתי השחי.)
באחד החדרונים הוורודים שבאזור הנמל, מתה במפתיע, מדלקת ריאות, יצאנית ושמה מָריֵטָה. בָּאנדוֹרָה, מלח ומהפכן אוקראיני, טען ש"האהבה שרפה אותה". הוא לא היה מסוגל לקשור לגופה האלוהי שום דבר בנאלי, ודלקת ריאות היא "מחלה בורגנית". "נשרפה כמו במדורת אש," אמר. אף שמאז המקרה עצמו כבר חלפו כמעט חמש שנים, נעשה קולו של באנדורה צרוד וכבוש כשדיבר עליו, כאילו הוא נחנק משיעול. זו לא הייתה רק תוצאת האלכוהול, אם כי למען האמת בעת ההיא כבר היה באנדורה חורבת אדם, מקורביו התנכרו לו והוא דמה למין אונייה ענקית חלודה שעלתה על שרטון והיא מעלה רקב במים רדודים.
"אל דאגה," מחרחר באנדורה, "שום זונה בעולם לא הספידו בכנות רבה יותר... ואף אחת לא זכתה ליותר כבוד אחרון."

להמשך הסיפור באתר "מעבורת"

 

הזנת תוכן: 15.9.2016

חזרה לדף הראשי "מעבורת - פרוייקט הסיפור הקצר"