חשמלית ושמה תשוקה

      ידידי, משורר קשיש, אמר:

      שירה היא מתנה –

      שאינה ניתנת לכל החיים. 

 

                            קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

daganyamcover front

מרתק למצוא את מה שלא חפשתי

במקום בו הסיכויים אינם ברורים.

 

                              

                      קראו עוד  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
pic2 

אדם מרחיב דרך
ולא דרך מרחיבה אדם                   

                         (קונפוציוס)

 

                     קראו עוד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


pic3

מאת רויטל איתןhashmalit tshuka

 אני חושבת על "חשמלית ושמה תשוקה". יש לי אינסוף מחלוקות עם הגרסה העכשווית של הבימה-קאמרי למחזה הנפלא של ט. וויליאמס. אבל דבר אחד עומד מעל לכל ההסתייגויות- יבגיניה דודינה. אישה שהיא בית ספר מהלך למשחק. עוד לא נולד הצבע בקשת הרגשות האנושיים, שזר לה. יכולת מעוררת השתאות להגיש כל רגע בימתי בדרך מפתיעה, בלתי צפויה, אחרת, ועל אף זאת- מבוססת. בלאנש שלה היא אישה אחת שהיא אינסוף אנשים- יהירה ואצילית ופתיינית וסקסית ואלגנטית וילדותית ואכזרית ומטורפת וזקנה ומעוררת חמלה ומניפולטיבית. זיקית אנושית המשתנה מרגע לרגע והכל מנומק ובנוי לתלפיות ונובע מרגע למישנהו ומהודק באדיקות למבנה הליבה של הדרמה. אם היא לא הייתה שחקנית, היתי נותנת לה לבנות את ביתי... ארכיטקטית מדופלמת של הנפש האנושית. ה"בראבו" ששאגתי מהקהל נועד לה. קודם כל לה. 'בראבו' שפלס את דרכו מבין דמעות של תודה, על רגעים שבשבילם קיים התיאטרון.

 

הזנת תוכן: 2.12.2014

חזרה לדף הראשי "התיאטרון של רויטל איתן"