לו היתה בתל אביב

לוּ הָיְתָה בְּתֵל אָבִיב בְּאֵר, שֶׁפֶּרֶד אוֹ חֲמוֹר

קְשוּרֵי עֵינַיִם סוֹבְבִים

לְהַעֲלוֹת בָּהּ מַיִם מִן הָאֲדָמָה,

הָיִיתִי מְדַמֶּה עַצְמִי לְפֶרֶד אוֹ חֲמוֹר כָּזֶה,

סוֹבֵב עַל צִיר הָעִיר

שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתִּי, וּבָהּ נִפְקְחוּ

עֵינַי לָרִאשׁוֹנָה, סוֹבֵב מֵאָז

וּמַעֲלֶה מֵי יָם מֵעֹמֶק לֹא נֶחְשָׁב,

מֵי יָם מֵרֶחֶם הַחוֹלוֹת,

שְׁקוּפִים, פּוֹרֵשׂ

מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, שֶׁיַּכְחִילוּ, וּמַזְרִים

בָּרְחוֹבוֹת הָהֵם, אֲשֶׁר הוֹלִיכוּ אֶת רַגְלַי,

הָרְחוֹבוֹת הַמֻּכָּרִים לִי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

כְּמוֹ לֵב שׁוֹלֵחַ דָּם, יוֹדֵעַ

שֶׁלָּבֶטַח יַחְזֹר אֵלָיו, כָּעֵת חַיָּה.

 

 

 

סיפור על הסבתא

אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת מֶה הָיָה פֹּה פַּעַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה

לִפְנֵי הַכְּבִישׁ וְהַבָּתִּים וְאִילָנוֹת הַסְּרָק?

חוֹל הָיָה פֹּה פַּעַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, חוֹל בְּתוּלִי

וְסָבָתְךָ הָיְתָה הוֹלֶכֶת פֹּה מִתַּחַת לַשִּׁקְמָה

וְצִפֳּרִים הָיוּ תּוֹקְעוֹת מַקּוֹרֵיהֶן בַּפְּרִי הַלֹּא מוּגָן

וּמְצַיְּצוֹת מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת צִיּוּצֵי הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה מִכֹּל –

הַמִּלְחָמָה עַל שֶׁטַח הַמִּחְיָה.

וְסָבָתְךָ, עַלְמָה תַּמָּה, חָשְׁבָה לְפִי תֻּמָּהּ

כִּי אֵלּוּ הֵן סִימְפוֹנְיוֹת מֻפְלָאוֹת

לִכְבוֹד הַשַּׁחַר הַבּוֹקֵעַ מֵחָדָשׁ,

אוּלַי אֲפִלּוּ לִכְבוֹדָהּ.

וְזֶה הֵבִיא אוֹתָהּ לְהִתְיַשֵּׁב פֹּה, בַּמָּקוֹם הַזֶּה –

וְאֶת הַשְּׁאָר אַתָּה יוֹדֵעַ, בְּוַדַּאי.

 

 

 

עיר סתיו בתל אביב

בְּאוֹקְטוֹבֶּר, נוֹבֶמְבֶּר, נִרְגַּעַת הָעִיר. הַיָּם מַחְזִיר

אֶת רְצוּעַת הַחוֹל שֶׁלּוֹ אֶל שְׁפִיּוּתָהּ,

מוֹחֶה מִמֶּנָּה, כְּמוֹ בִּסְפוֹג מַרְגִּיעַ,

אֶת עִקְּבוֹת הַתַּאֲווֹת שֶׁל יוּלִי וְאוֹגוּסְט.

הַכְּבִישִׁים לוֹבְשִׁים שׁוּב אֶת הַזֶּפֶת הַקְּרִירָה וְהַקָּשָׁה

וְהָעִיר אָז מַתִּירָה לִשְׂעָרָהּ

לִצְמֹחַ בְּבָתֵּי שֶׁחְיָהּ וְעַל רַגְלֶיהָ

 

כִּמְשֻׁגַּעַת הַשְּׁכוּנָה, זוֹ שֶׁהָיְתָה

פּוֹנָה אֶל הַנְּעָרִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בַּקַּיִץ עַל הַחוֹף בְּמֶלַח חַם

קוֹרֵאת לָהֶם מִתּוֹךְ קְרָעֶיהָ, שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִרְאוּ

לָהּ מַה שֶׁלֹּא רָאוּ בַּקַּיִץ עַל הַיָּם.

 

 

 

מבקש אדם חולצה לטעמו

בְּאַלֶנְבִּי שֶׁבֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לַחַשְׁמַל

גַּם חֶנְוָנִים זְקֵנִים יוֹצְאִים

מִתּוֹךְ גְּלִילֵי הַבַּד, לִנְשֹׁם

רוּחַ סִמְטָאוֹת צְלוּלָה.

 

אָדָם הַמְּחַפֵּשׂ חֻלְצָה לְטַעֲמוֹ

רוֹאֶה פִּתְאוֹם בִּרְאִי הַיָּם אֶת עֵירֻמּוֹ,

נוֹשֵׁם אֶת יַחְמַת הוֹרָיו, כְּמוֹ אֵטוּן עָדִין,

שֶׁצִּיּוּרָיו דָּהוּ, בַּחֲדָרִים

גְּבוֹהֵי תִּקְרָה וְחַלּוֹנוֹת.

 

אָדָם הַמְּבַקֵּשׁ חֻלְצָה לְטַעֲמוֹ

עוֹמֵד לוֹ וְחוֹשֵׁב אִם יְשַׁנֶּה אֶת טַעֲמוֹ,

וּלְפֶתַע הוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סִמְטָה שֶׁל חוֹל

סְגוּרָה בֵּין בַּרְזִלֵּי גְּדֵרוֹת, כְּמוֹ מִטָּתוֹ

בַּחֲדָרִים גְּבוֹהֵי תִּקְרָה וְחַלּוֹנוֹת.

 

בְּשֶׁבַע הֵם סוֹגְרִים. אָדָם חַיָּב

לִמְצֹא אֶת טַעֲמוֹ. שֶׁאִם לֹא כֵן

יָקוּמוּ מִן הַחוֹל שְׁטוּף הַיָּרֵחַ שֶׁלְּחוֹף הַיָּם

זַבָּנִיּוֹת זְקוּפוֹת צַוָּאר, כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת

שֶׁעַל קִירוֹת הַחֲדָרִים גְּבוֹהֵי הַחַלּוֹנוֹת

וְהֵן תַּלְבֵּשְׁנָה לוֹ, לְנֶחָמַת הוֹרָיו,

חֻלְצָה שֶׁל תַּחֲרָה שְׁחֹרָה

שֶׁאֲרָגוּהָ מִשְּׂעָרָן.

 

 

 

יחזקאל

             "אחד אחד ובאין רואה"

 

יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגָּע. בְּיַלְדוּתִי, אֲנִי זוֹכֵר,

הָיָה עוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁל "הַמַּעֲבִיר",

שָׁעָה אַחֲרֵי שָׁעָה, נוֹסֵעַ וְיוֹרֵד וְשׁוּב עוֹלֶה

בְּדִיזֶנְגּוֹף, הַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְגּ' וּבֶן-יְהוּדָה, עַד הַסּוֹף

תָּמִיד דִּמִּיתִי לְעַצְמִי שֶׁהוּא מֵצִיץ בַּחַלּוֹנוֹת

רוֹאֶה כְּתָלִים צִבְעוֹנִיִּים, מִטּוֹת וַאֲרוֹנוֹת

רוֹאֶה נָשִׁים בַּחֲלוּקִים צִבְעוֹנִיִּים דּוֹפְקוֹת שְׁטִיחִים,

כְּפוּפוֹת בֵּין הַשִּׁקְמִים:

נָשִׁים כּוֹבְסוֹת בַּנְּחָלִים

חוֹשְׂפוֹת אֶת יַרְכֵיהֶן וּמַזִּילוֹת

רִיר-חֲלוֹמוֹת שֶׁרֵיחַ לוֹ

כְּרֵיחַ לֶחֶם הַהוֹלֵךְ מִתַּנּוּרֵי הָאֲפִיָּה

אֶל הָרְחוֹבוֹת וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת.

 

וּמָה אַתָּה רוֹאֶה, יְחֶזְקֵאל, אֲנִי

הִרְהַבְתִּי עֹז לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שָׁנִים,

מָה אַתָּה רוֹאֶה בָּרְחוֹבוֹת?

אֶת עַצְמִי אֲנִי רוֹאֶה בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה, אָמַר

יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגָּע, אֲנִי

נוֹסֵעַ כָּל הַיּוֹם, בּוֹדֵק

אִם יְחֶזְקֵאל עוֹד קַיָּם בֵּין הַחֻלְצוֹת

וְהַסְּפָרִים וְהַלְּחָמִים וְהַבְּשָׂרִים.

כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף אָז אֲנִי יִקְנֶה אוֹתִי

מִכָּל הַחֲנֻיּוֹת. אֲבָל יְחֶזְקֵאל, בִּשְׁבִיל מָה?

מַה תַּעֲשֶׂה בְּעַצְמְךָ?

אֲנִי יִקַּח אוֹתִי לְשׁוּק לֵוִינְסְקִי בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי

וְשָׁמָּה יִכָּנֵס בַּעֲרֵמוֹת הַגַּרְעִינִים וְהַבָּטְנִים

הַצִּמּוּקִים וְהַשְּׁקֵדִים מִתַּחַת

לַתְּאֵנִים וְהַתְּמָרִים וְהַבַּקְלָוָה

וְתִהְיֶה לִי מְתִיקוּת כָּזֹאתִ'י נִפְלָאָה

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִצְטָרֵךְ יוֹתֵר לְהִסְתּוֹבֵב.

 

מתוך המחזור "ואריאציות מקומיות על שירי ביאליק"

 

 

 

אני מוצא עצמי

שׁוּב וְשׁוּב אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי צוֹפֶה

לַיּוֹם הַהוּא, שֶׁבּוֹ אֵלֵךְ

בְּיָפוֹ לְבַדִּי, בָּרְחוֹב

שֶׁהַקְּשָׁתוֹת עָלָיו בְּנֻסָּח מִזְרָחִי יָשָׁן:

אֵצֶל מוֹכֵר סְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים

אֶמְצָא כְּתָבִים בַּעֲרָבִית, כְּמוֹ הַכְּתָבִים

אֲשֶׁר מָצָא סֶרְוַנְטֶס בְּטוֹלֶדוֹ:

קוֹרוֹתָיו שֶׁל דּוֹן קִיחוֹטֶה, מֵאֵת

סַיְד הַמֶטֶה בֶּנְאֶנְחֶלִי.

 

הַסִּפּוּר עַל קִיּוּמִי, אֲנִי בְּצִבְיוֹנִי,

כָּפוּף קִמְעָא וּמְהֻרְהָר, הוֹלֵךְ

בְּיָפוֹ, בִּרְחוֹבוֹת מְקֻשָּׁתִים, מַבִּיט בַּיָּם,

בַּשֶּׁמֶשׁ, וְסוֹפֵג אֶת הַקַּיָּמִים הָאֵלֶּה

אֶל הָרְקָמוֹת שֶׁלִּי, שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה.

 

וּבַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ זוֹנוֹת לֹא רְחוּצוֹת,

גָּלֶרְיוֹת עִם תְּמוּנוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְשֶׁל יָם,

וְשָׁם צַיֶּרֶת וְצַיָּר תּוֹפְסִים אוֹתִי הוֹלֵךְ

בְּיָפוֹ, בָּרְחוֹבוֹת, לָצוּר אוֹתִי

עַל פִּי דַּרְכָּם:

כֶּתֶם מְעֻרְבָּב צָהֹב חָזָק, אָפֹר שֶׁל צֵל, חוּם

מְטֻשְׁטָשׁ, יָרֹק דָּהוּי,

תְּכֵלֶת אֲבוּדָה, אֲנִי

מָשׁוּחַ עֲלֵי בַּד.

 

 

 

בוקר בדרום תל אביב

הַצִּפֳּרִים עַל הָעֵצִים כָּל כָּךְ עֵרָנִיּוֹת. יֵשׁ לְהָנִיחַ

כִּי הֵיטֵב יָשְׁנוּ בְּתוֹךְ

נוֹצוֹת רַכּוֹת וְחֹם נָכוֹן. וּפוֹעֲלֵי הַמּוּסַכִּים

מְרִימִים בְּאִטִּיּוּת אֶת הַתְּרִיסִים הַמִּתְקַפְּלִים.

אִם תִּשְׁאֵל לִמְחִירוֹ שֶׁל הַתִּקּוּן בַּמְּכוֹנִית

יָשִׁיבוּ בְּדִבּוּר בִּלְתִּי בָּרוּר, מָשׁוּךְ אָחוֹר

אֶל חֲלוֹמוֹת: גַּנּוֹ שֶׁל הַסּוּלְטָן

הָיִיתִי בְּגַנּוֹ שֶׁל הַסּוּלְטָן, אָחַזְתִּי בְּיָדִי שַׁרְבִיט

מָצַצְתִּי מִתּוֹכוֹ שֶׁרְבֶּט מָהוּל בְּקִנָּמוֹן.

 

גַּם הַמִּזְנוֹן עֲדַיִן לֹא נֶחְלַץ מִן הָרֵיחוֹת הַלֵּילִיִּים:

בָּשָׂר שֶׁהִתְחַמֵּם עַד שֶׁנִּשְׂרַף, וְשֶׁמֶן שֶׁנָּזַל עַד שֶׁנִּקְרַשׁ

וְהָאִשָּׁה מֵעֵבֶר לַדֶּלְפֵּק עוֹדֶנָּה מְחַכֶּכֶת בִּבְגָדֶיהָ

מְכִינָה קָפֶה לְסִינְדֶּרֶלָה הָעוֹמֶדֶת לַחְזֹר מִמַּסְלוּלֵי הַלַּיְלָה הַקְּבוּעִים:

סִינְדֶּרֶלָה שֶׁהֶחְמִיצָה שׁוּב אֶת צִלְצוּלֵי חֲצוֹת הַלַּיִל

סֻלְּקָה גַּם מִן הַהֲזָיוֹת שֶׁל אַחֲרוֹנֵי הַשּׁוּלְיוֹת –

אֵם חוֹרֶגֶת לְעַצְמָהּ, תִּשְׁתֶּה אֶת הַקָּפֶה שֶׁלָּהּ וְתַעֲלֶה עַל מִטָּתָהּ

מִבְּלִי לִפְשֹׁט מֵעַל גּוּפָהּ אֶת הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁהִיא עוֹנֶדֶת

מַחְרוֹזוֹת מַחְרוֹזוֹת, הַסַּנְדָּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ.

 

 

 

עצה קטנה ואי הבנה

כְּדַאי לְךָ לְהִכָּנֵס לְתֵל אָבִיב לִפְנֵי הַלַּחַץ הַכָּבֵד.

גַּם אִם יוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ מַתְחִיל בְּתֵשַׁע

צֵא מִבֵּיתְךָ, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ,

בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי, הַשָּׁעָה

בָּהּ הַשִּׂיחִים הַנְּמוּכִים לְאֹרֶךְ הַגְּדֵרוֹת עוֹדָם מַאֲמִינִים

כִּי צִלְלֵיהֶם גְּדוֹלִים כְּמוֹ צִלְלֵי הַבִּנְיָנִים.

 

שֵׁב לְךָ בְּבֵית קָפֶה שֶׁטֶּרֶם הִתְעוֹרֵר כָּלִיל

וְהִתְמַכֵּר לָרוּחַ הַקַּלָּה

הַהוֹלֶכֶת מִמִּזְרָח אֶל שְׂפַת הַיָּם וְאֶל בִּכְלָל

וּלְאוֹר הַבֹּקֶר הַנָּהִיר

תּוּכַל לִקְרֹא בִּבְהִירוּת אֶת הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר

וְהַמֶּלְצַר הַמְּפַהֵק יַחְזֹר אַחֲרֶיךָ וְיָשִׁיר:

מָנָה וְעוֹד מָנָה תָּקוּל, פְּרוּסִים. וּבַמִּטְבָּח

יִדָּהֲמוּ עָלָיו, שוּ הַדַא, יַא מֻחַמַּד, יַא חֲתִיכַת מַסְטוּל

מַה זֶה תָּקוּל לָנָא הַזֶּה תָּקוּל?

וְהַקּוֹל יָצָא אֶל הָרְחוֹבוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם תְּנוּעָה

אֶל כְּתֹבֶת בִּלְתִּי יְדוּעָה.

 

אֵין סָפֵק: אִי הֲבָנָה

כְּלָלִית, טוֹטָלִית, חֲלָלִית –

אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַצֵּל עוֹדֶנּוּ מְחַתֵּל אֶת הָרְחוֹבוֹת

בַּעֲדִינוּת, אוּלַי תּוּכַל עוֹד לֵהָנוֹת

מִן הַשָּׁעָה הַחוּץ-זְמַנִּית הַזֹּאת.

 

השירים מתוך הספר "על ים ועל חול, שירי תל אביב", הוצאת "קשב לשירה", 2009

 

המשורר אריה סיון בויקיפדיה

המשורר אריה סיון בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אריה סיון במקום לשירה

המשורר אריה סיון באתר שירשת

אלי הירש קורא שירה - על ספרו של אריה סיון "על ים ועל חול"

 

המשורר אריה סיון מקריא מפרי עטו "תמורות בתיירים"

 

חזרה לעמוד הראשי של סופ"ש שירה 24