מאת יצחק מאיר

עורכת: אסתי הנדל
הוצאת כרמל

איילת השחר

בַּיִת בּוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי
לֹא עָמַד רֶגַע רֵיקָן בִּלְעָדַי.
עִיר רְחוֹקָה וּבָהּ לֹא חָיִיתִי
אֵינָהּ חֲדֵלָה לִשְׁמֹר צְעָדַי.

אֵינֶנִּי נֵכָר, לֹא זָר, אֲנִי יֶלֶד
שֶׁל מִי שֶׁאֵינֶנּוּ וְהוּא עִמָּדִי,
בְּאַשְׁמֹרֶת קוֹדֶרֶת בָּאָה אַיֶּלֶת
הַשַּׁחַר לִשְׁאֹל אוֹרוֹת בַּעֲדִי.

כל שנותיו כותב יצחק מאיר שירה בעברית, שפה שרכש עוד בנערותו. הוא כותב על יופי, אהבה וכאב, על ימיו בעולם של הסתר פנים בלתי נסלח ועל החסד של בניית עתיד. "יש אררט מתחת למים" הוא שירה של אמונה, כי גם במבול מייאש עד מוות מסתתרת, ממתינה, התקווה.

על הדום

אֵיךְ אֶזְכֹּר אִם אֶמְחֶה אֶת הַזֵּכֶר,
אֵיךְ אֶמְחֶה אִם לִזְכֹּר לֹא אֶחְדַּל,
אֵיךְ אִם הַיּוֹם אֵינוֹ סֶכֶר
וְהַתְּמוֹל אוֹמֵר 'יִתְגַּדָּל'.

אֵיךְ אֶשְׁתֹּק וּלְסַפֵּר הִשְׁבִּיעוּנִי,
אֵיךְ אֲסַפֵּר וְאֶדֹּם,
אֵיךְ אֶשְׁאַל אִם דְּמָעוֹת חֲנָקוּנִי
גַּם אִם נָשְׁרוּ עַל הֲדוֹם.

ערב יום השואה תשע"ז

במוצאי

אַל תִּשְׁאַל, בְּנִי, מָה עָשׂוּ לִי בַּבּוֹר,
שְׁאַל אֵיךְ עָלִיתִי מִשָּׁם.
הִשְׁלִיכוּ לִמְכֹּר, הִכּוּנִי לִשְׁבֹּר,
הִטְבִּיעוּ בִּיוֵן, שָׂרְפוּ בְּאִשָּׁם
הַזָּרָה אֶת חַיַּי. אֲבָל אַל תִּשְׁאַל
לֹא עַל מָה, לֹא מַדּוּעַ, עַד מֵעֵבֶר לְמוֹת,
רַק עֲמֹד עַל יָדִי, פֹּה בָּהָר וְשַׁל
נַעֲלֶיךָ וַעֲלֵה עִמִּי עַל בָּמוֹת
וַעֲשֵׂה חַג מִפְּעִימוֹת לִבִּי, פְּעִימוֹת
הַדְּמָמָה שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת.

מוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז

ביוגרפיה

יצחק מאיר נולד בשנת 1934 באנטוורפן, בלגיה. בבוקרו של ה-12 במאי, 1940, יומיים אחרי פלישת הגרמנים לבלגיה, נסו הוא ובני משפחתו ברכבת האחרונה שעזבה את הרציפים. הרכבת הופצצה, ו-18 מתוך 20 קרונותיה הושמדו. המעטים ששרדו הגיעו כשבוע לאחר מכן לדרום צרפת. הם נעצרו על ידי משטרת וישי בכפר שעל גבול צרפת-ספרד, ונאסרו במחנה הריכוז ברנס. משפחת מאיר הקטנה ברחה מהמחנה לעיר מרסיי, וחיה שם בזהות שאולה מגובה במסמכים מזוייפים, מספר שנים.

בינואר 1943 אביו, שהיה פעיל במחתרת, נעצר ונשלח לאושווץ. במשך חודשיים עשו בני המשפחה הנותרים, אמו ההרה של יצחק ואחיו את דרכם בדרך לא דרך לשוויץ. הם שיחדו את מי שהיה צריך לשחד ביהלומים, שהבריחו בתוך סבון, וחצו את הגבול אחרי צעדה בת שלושה לילות בשלגים של הרי היורה. אמו של יצחק לא דיברה צרפתית והשימה עצמה אילמת, ולכן יצחק התחנן בשמה ובשם אחיו, בפני החיילים שלא ששו להכניסם לשוויץ אך נעתרו לבסוף. שבועיים לאחר מכן נולד אחיו הצעיר, וארבעתם מצאו להם בית ארעי בכפר אגליזאו צפונית לציריך, שם שהו עד סוף המלחמה.
יצחק, אימו ואחיו הצעירים עלו בעליה הבלתי לגאלית, באוניה "שמפוליון" בשנת 1946. עם הגיעם ארצה הושמו במעצר על ידי הכוחות המנדטוריים במחנה המעצר שבעתלית. שם יצרו קשר עם דודה, שגרה בבני ברק, ועברו לגור עימה ועם בני ביתה בדירה אחת. יצחק למד קצת נגרות, על מנת לכלכל את עצמו, ולימים עבד כמדריך במוסד ילדים "אורה", בתמורה לאוכל ומקום ללון בו. בד בבד למד בבית הספר "צייטלין" שבתל אביב.
בשנים 1952-1956 יצחק למד ספרות וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים תוך כדי עבודה מלאה כמדריך ילדים במשק ילדים מוצא וכמורה בבית הספר חורב בירושלים. היה פעיל מרכזי באיגוד הסטודנטים הדתיים ביבנה. . ב1956 הצטרף לקיבוץ שלוחות, שבעמק בית שאן, ונישא לרבקה גורמזנו בחירת ליבו. שיימש בהוראה בבית הספר האזורי בשדה אליהו.

מחנך
בשנת 1958 יצחק ורעייתו נסעו כשליחי בני עקיבא ללונדון, משם שבו בשנת 1961 ועברו לכפר עליית הנוער ימין אורד, שעל הכרמל. יצחק ניהל את ימין אורד בגישה פרוגרסיבית, ששמה דגש על המסורות היהודיות שכל בני הנוער הביאו עימם מן התפוצות. ב-1979 סיים את תפקידו כמנהל ימין אןרד, אך ממשיך להיות בקשר רציף עם חניכיו ועם בוגרי הכפר לדורותיהם. בשנת 1980 שירת בחבר המנהל של הסוכנות היהודית כמנכ"ל החינוך התורני בתפוצות.

דיפלומט
מאיר שירת כקונסול כללי, מטעם משרד החוץ, בציריך [1979-1980], ובמונטיראול [1980-1983], והיה שגריר מדינת ישראל בבלגיה [1991-1995], ובשוויץ [1997-2000].

סופר
יצחק מאיר כתב וכותב ספרי עיון וספרי סיפורת, מחחזות, שירה, ומאמרים פובליציסטיים. ספרו "אישה אחת", העוסק בחיי פליט יהודי במלחמת העולם השניה, בצל מוראות המלחמה, זכה לתהודה ולהערכה מרובה. הספר זכה בפרס ויצ"ו 2014, ותורגם לצרפתית, אנגלית, ספרדית, וסינית.

שירות ציבורי
יצחק מאיר שירת כסגן היו"ר בועד המנהל של רשות השידור. חבר באגודת העיתונאים. חבר בועד המנהל של יד ושם. יועץ בכיר במשרד החינוך. יועץ בכיר במכללת נתניה, במרכז לדיאלוג אסטרטגי.
הקים את מכללת השח-מט ברמת אביב, בשיתוף פעולה עם אשף השחמט גארי קספרוב.
יועץ בכיר לראש עיריית קרית ים, ופעל למיצובה של העיר כבירת השח-מט בישראל.
שירת בתפקידים עלומים בשירות המדינה.

יצחק מאיר מתגורר עם רעייתו בכוכב יאיר. להם שלוש בנות ושישה נכדים ונכדות.

ספרים
אישה אחת [ספריית מעריב ו"כתר", 2010]- סיפורה של אמא שלו. זכה בפרס ויצ"ו אירופה והופיע לארבע שפות.
אל חוף מבטחים [ספריית מעריב ו"כתר" 2013] – סיפור עלייתם לארץ של מאיר ומשפחתו.
בין ערביים: ערכי יסוד על פי חז"ל ובמבחן הזמן [ספריית אלינר, 2014]
בצומת [ספריית אלינר, 1993] - אסופה של מאמרים.

מחזות
קרומניון- חמש מחזות [יד לעד, 2002] – אחד מהם, "בושש" הועלה ע"י אסתי זקהיים בתיאטרון יפו.
עד עלות השחר [משרד החינוך, 1978]
לאש הכבושה [משרד החינוך, 1977]

שירה
רעי נעורים: 20 שירים למקהלה בארבעה קולות עבור בתי ספר ותנועות נוער (מוסיקה מאת אמיל סקולץ) [ימין אורד, 1974]

הזנת תוכן: 1.5.2019

חזרה לדף הראשי "מה חדש בשירה"