יומן מטרנסניסטריה, זיכרונות מן הצבא הבריטי

מאת: צ'רנה ברקוביץ' ווילי ברקוביץ'
עריכה מדעית ומבוא: ד"ר גלי תיבון 

רק שבועיים עברו מאז איבדנו את אבא, וכבר אסון שני! ילדתי כבר מוטלת במיטה. מהיכן אקח את הכוח לטפל בה, אני בקושי עומדת על רגלי, ורק אלוהים יודע איך ייגמר כל זה. [...] נס הוא שלא יצאתי מדעתי. כי מי מסוגל להבין את מצבה של אם העומדת ליד מיטת חולייה של בתה, יודעת שבתה נתונה בקרב לחיים ולמוות [...] והיד קצרה מלהושיע. אפשר רק לפכור את הידיים ולהתפלל יום ולילה לאלוהים.

צֶ'רנה ברקוביץ' נשלחה עם בעלה, בתה והוריה המבוגרים ועם קהילתה מקימפּוּלוּנג שבדרום בוקובינה לגטו שַרגוֹרוֹד שבטרנסניסטריה. שנתיים וחצי חיה צֶ'רנה בצלה של סכנת חיים מוחשית ומתמדת, ואף על פי כן מצאה בקרבה את עוז הרוח לכתוב ביומנה מדי פעם בפעם. בכתיבתה המרתקת ובתיאוריה העשירים ציירה במילים את ביעותי הגירוש לארץ הגזרה והמוות טרנסניסטריה ואת החיים בגטו שַרגוֹרוֹד במלוא עליבותם, את ההתמודדות עם הרעב ועם תנאי המחיה הקשים, את המלחמה על חייהם של יקיריה שחלו בטיפוס, את האבל הכבד על מות אביה, את שרירות לבם של השלטונות הרומניים ואת העמידה העיקשת שלה למול כל המוראות האלה.

וילי, בנה של צֶ'רנה, הצליח לעלות לארץ-ישראל לפני גזרת הגירוש. כמה אגרות עוד הגיעו אליו משַרגוֹרוֹד, אבל הקשר ניתק. המחשבה שהוא חי חיים שלווים בשעה שמשפחתו סובלת הניעה אותו להתגייס לצבא הבריטי. וילי שימש נהג בפלוגת הובלה ארץ=ישראלית ונמנה עם הכוחות של בעלות הברית שנחתו בחופי איטליה. רק חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה נודע לו שמשפחתו שרדה את זוועות טרנסניסטריה ושבה בשלום לביתה. במסע רצוף תלאות וסכנות הצליח וילי לבקר בבית ילדותו ולהיווכח ששלום להוריו, לאחותו ולסבתו.

פרקים מזיכרונותיו של וילי, שירש מאמו את תשוקת הכתיבה, וכן מבחר מן המכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה, משלימים את יומנה של צֶ'רנה לכלל סיפור על משפחה אחת מקימפּוּלוּנג ששרדה את אימי השואה ברומניה.

עמירם ברקת - נכדה של צ'רנה ברקוביץ' ובנו של ווילי, מחברי הספר, יליד 1973, כתב כלכלי בכיר בגלובס. בין השנים 2007-2003 היה כתב "הארץ" לענייני העולם היהודי (זהות יהודית, יחסי ישראל-תפוצות, המאבק להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה). מוסמך במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ועסק בעריכת דין במשך כשנתיים (2003-2002). שירת בצה"ל, בסדיר ובמילואים, ביחידת דובר צה"ל. מתגורר בירושלים.

ד"ר גלי תיבון - העורכת המדעית של הספר וכותבת המבוא, יו"ר "המכון למצוינות בהומניסטיקה"-עמותה לקידום ערכים ציוניים-הומניסטיים במערכת החינוך. יו"ר וועדת החינוך של מוזיאון בית לוחמי הגטאות (עד סוף 2016).
מנחה במכללת אורות קורס שנתי למרצי המכללה: "בית מדרש לחדשנות פדגוגית".
מרצה בסדנאות למנהלי בתי-ספר ומורים במסגרת הפיתוח המקצועי, חברה בצוות ההקמה של "האקדמיה לקהילות פדגוגיות" (גוגיה) ברשת אמי"ת, יעוץ ארגוני, הנחייה ופיתוח כלים פדגוגיים ברשת אמי"ת.
במשך 4 שנים ניהלה את פעולות השטח ב"מרכז הישראלי למצוינות בחינוך" – פיתוח תרבות של מצוינות במערכת החינוך.
במשך 15 שנה עבדה ברשת "אורט ישראל" בתפקידי הוראה וניהול.
בסמסטר סתיו 2016 הרצתה באוניברסיטת קרנג' מאלון, פיטסבורג שבפנסילבניה, על "מנהיגות בעת משבר-וועדים יהודיים בגטאות בתקופת השואה"
השכלה: B.A בהסטוריה כללית ומחשבת ישראל מטעם האוניברסיטה העברית. M.A במינהל החינוך וההסטוריה של עם ישראל מטעם אוניברסיטת חיפה. Ph.D. בהיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל אביב: "ההנהגה היהודית של קהילות דרום בוקובינה בגטאות במחוז מוגילב בטרנסניסטריה והתמודדותה עם השלטון הרומני 1944-1941".
2014-2015 פוסט דוקטורט באוניברסיטת קרנגי-מאלון בפיטסבורג פנסילבניה, ארצות הברית.
פרסים ומלגות: פרס יד ושם לעבודת ה"שווה תזה" בנושא: "גילויים לשמירת המשפחה אצל נערות ונשים מקהילות בסרביה ובוקובינה בגטאות ובמחנות טרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה"; זכייה בפרס יד ושם על שם חנה העליון; זכייה במלגת גולדשטיין-גורן; זכייה במלגת יורן שניצר.

הזנת תוכן: 21.3.2017

חזרה לדף הראשי "יד ושם"