כתב העת שבו 25
כתב העת שבו, מבית הוצאת אבן חושן ובעריכת עוזי אגסי יוצא בגליון עשיר ומגוון. 50 כותבים המתפרשים על פני 180 עמודים של שירה, פרוזה, תרגומים ומסות. הקורא בכתב העת ינדוד בין שירה אירופאית קלאסית לישראלית עכשווית, בין תל אביב לבגדאד, בין אמילי דיקנסון לאשר רייך. כיאה להוצאת אבן חושן, הגיליון, כמו האבן שבו, מעוצב לעילא והקריאה בו מספקת חוויה וויזואלית לא פחות מאשר חוויה ספרותית.
* ים המאירי – מחוך
* דפנה שחורי – כשהפין היה מהבהב בפנים
* יובל פז – סוף היום
* מאיה הובני שטיימן – כריעת שמע
* עמיחי חסון – מסכת עדויות
===============
ים המאירי
מָחוֹךְ
סָרַגְתָּ שָׁמַיִם כָּל כָּךְ צְפוּפִים, רַק
בְּקֹשִי נֶחְלַצְתִּי:
הִצְלַבְתָּ קִשּׁוּרִים מְפֻקְּקֵי נְשִׁימָה
מְהַפְּכִים גַּלְגַּלֵּי עֵינַי לִרְאוֹת עֲלָטָה,
שֶׁאֵין בָּהּ תְּכֵלֶת, וְאֵין בָּהּ חִלּוּפִים וְאֵין בָּהּ אֲנָחָה.
לֹא הִגַּשְׁתָּ לִי מִלְחֵי הֲרָחָה.
צָנַחְתִּי חֲזָרָה לְתוֹךְ הַחֲלוֹם,
אֶצְבָּעוֹת אֶצְבָּעוֹת מִשְּׁשׁוּ אֶת עוֹרִי
"הַגּוּף שֶׁלְּךָ קַר," אָמְרָה הָרוֹפְאָה בְּקוֹל נְזִיפָה,
"הַגּוּף שֶׁלְּךָ קַר."
דפנה שחורי
כְּשֶׁהַפִּין הָיָה מְהַבְהֵב בִּפְנִים
אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַדְנוּ
הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בְּחַיַּי וְצִלְצַלְתִּי לְ-HOT
"אַתְּ אוֹהֶבֶת שִׁירָה בְּצִבּוּר?" שָׁאַל הָאַחֲרַאי בְּטוֹן חָבִיב אַחֲרֵי
שֶׁהֶאֱשַׁמְתִּי אוֹתָם בְּנִתּוּקִים חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים
מְאַיֶּמֶת לְהִתְנַתֵּק מֵחֲבִילַת הַטְּרִיפְּל.
הוּא תֵּאֵם בִּזְרִיזוּת טֶכְנַאי בָּכִיר כְּבָר לְהַיּוֹם
וְעַכְשָׁו אֲנִי מַמְתִּינָה לוֹ
שֶׁיָּבוֹא לִבְדֹּק אֶת הַחִבּוּרִים
כִּי אוּלַי יַצְלִיחַ בְּכָל זֹאת לְחַבֵּר בַּחֲזָרָה אֶת הַפִּין לַפֹּת
כְּמוֹ בַּיָּמִים הַיָּפִים כְּשֶׁהַפִּין הָיָה מְהַבְהֵב בִּפְנִים
חוֹדֵר בְּעָצְמָה מְסֻכֶּנֶת
וַעֲדַיִן הָיִינוּ עַל ONLINE
בְּאוֹתָם יָמִים לֹא נִזְקַקְתִּי לְטֶכְנַאי זָר שֶׁהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּנִסִּים
וְאָמַר "תָּצִיצִי" דּוֹחֵף לִי לַפָּנִים גֻּמַּת מַתֶּכֶת שֶׁמַּגָּעֶיהָ רוֹפְפִים
יובל פז
סוֹף הַיּוֹם
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁאָדָם עָיֵף נִכְבֶּה בַּלַּיְלָה
כְּמוֹ טֶלֶוִיזְיָה בְּסוֹף יוֹם שִׁדּוּרִים אָרֹךְ.
אֲבָל הַיּוֹם אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְשַׁדֵּר
גַּם אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם נִרְדְּמוּ.
בַּבֹּקֶר יוֹרֵד עָלַי הַחֹשֶךְ,
הָעֵינַיִם מְרַצְּדוֹת
עַד שֶׁהַלֵּב מִתְכַּסֶּה שֶׁלֶג.
מאיה הוּבֵּני שטיינמן
כְּרִיעַת שְׁמַע
חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי יוֹלֶדֶת אוֹתָךְ בְּאוֹרְגַזְמָה
זֶה נִרְאָה לִי יוֹתֵר קַל
שֶׁתִּהְיִי לְרֹאשׁ
בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִפְתַּחַת
וְאַתְּ עוֹבֶרֶת לָךְ
בַּמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹבִיל
אֶל הַחַיִּים
מִתַּחַת.
כִּתַּת יוֹרִים יוֹצֵאת מֵאַיָּלוֹן דָּרוֹם
שׁוֹטֶפֶת אוֹתִי הוֹרְמוֹנִים בַּכְּנִיסָה לָעִיר
אֲנִי בּוֹכָה וְאַתְּ מִבִּפְנִים
יוֹם אֶחָד אַתְּ תִּסְלְחִי לִי שֶׁהוֹצֵאתִי אוֹתָךְ וְתָבִינִי
זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אִמָּא בְּהֵרָיוֹן
וְעוֹשָׂה אִתּוֹ מַשֶּׁהוּ נִפְלָא
כְּלוֹמַר: לֹא הַפָּלָה
כְּלוֹמַר: שֶׁמַּשֶּׁהוּ יוֹצֵא
לַדֶּרֶךְ קָדִימָה
אַתְּ תִּמְצְאִי אוֹתָהּ יַחַד
עִם אִמָּא.
חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי יוֹלֶדֶת אוֹתָךְ
בְּאוֹרְגַזְמָה זֶה הָיָה בְּלִי כְּאֵבִים
אַךְ הַפְּגִישָׁה בֵּינֵינוּ הָיְתָה לְאֵין קֵץ
הַגּוּף חָשׂוּף כְּמוֹ נְחִיתָה
עַל יָרֵחַ וּקְרִינָה
לֹא הָיִיתִי מוּכָנָה,
מַגָּע כָּזֶה עוֹד לֹא נוֹדַע
וְהֶחְלַפְתִּי גַּלְגַּל
וְגִלִּיתִי נְזִילָה
מֵעֵינַי עָלוּ רֵיחוֹת פַּסְטֶל וְחָלָב שֶׁל אִמָּא טְרִיָּה
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֶטְעַם אֶת הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ
רֶגַע לִפְנֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם
וּתְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת
וּקְרִיעַת הַגּוּף
אוֹ אָבְדַן סִיר מַטְעַמֵּי הַזָּהָב
וְעַבְדוּת לְחֵרוּת מְתַקְתֶּקֶת.
עמיחי חסון
מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת
[כתב יד הופמן, אוסף דולריס 557]
ו, א
וְהוּא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:
שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִכְרַכֵּי הַיָּם דֶּרֶךְ בּוֹר קָטָן בִּכְפַר עֵין כֶּרֶם
וְשֶׁאֵין פַּחַד הַשְּׁתִיקָה יָכוֹל לִשְׁתֹּק מוּל הָאֶבְיוֹנִים
וְשֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתוֹ קָטָן לִרְאוֹת מָשִׁיחַ בְּפִתְחָהּ שֶׁל אַמְסְטֶרְדַם
[כתב יד קאופמן 556: שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִים מֹהַר הַבְּתוּלוֹת
בְּמַמְלֶכֶת הַנַּבָּטִים]
שֶׁאָדָם עֲרִירִי מְחַבֵּק אוֹתְךָ כִּמְעַט חוֹנֵק מִכְּמִיהַת הַמַּגָּע לְבָשָׂר לֹא שֶׁלּוֹ
וְעַל בְּקָרִים שֶׁל חֹרֶף וְאֹשֶר כִּמְעַט מְטַהֵר.
ו, א
וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּבָּא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:
שֶׁמְּמָאֲנִין אֶת הַקְּטַנּוֹת
וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד
וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ
וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ
וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
ג, יא
אַף הוּא אָמַר (אֲבָל רַק בְּמַבַּט עֵינַיִם) שְׁלֹשָה דְּבָרִים לְהָקֵל:
מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת (וְגַם תָּבוֹא בַּשַּׁרְווּל אֶל הַקֹּדֶשׁ, רַק תָּבוֹא)
וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב (וּמֻתָּר לְהַתְחִיל לִרְקֹד כְּדֶרְוִישִׁים)
וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְּסָחִים (וְחָשַׁב שֶׁזֶּה בִּכְלָל הַחֹפֶשׁ)
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
על גיליון שבו מספר 25 באתר של אבן חושן
============