מה מתחרז עם סְתָמִי?

חרוזים על צוואר של משוררת הופכים בקלות stamiלעניבת חנק בידיים לא מיומנות. שמעתי פעם בחור שניסה להסביר לבחורה עמה יצא לדייט, מה זה ספוקן וורד במילים: "זה כמו סטאנד אפ, אבל בחרוזים". במקרים (מצערים) מסויימים הוא לא טועה. במחשבה שלנו יש קישור עמוק בין שירה לחריזה, קישור שנזרע עם סיפורי גן החובה, ומתוחזק מאותו הרגע עם כל חמשיר נוראי שכותבת חדווה המזכירה לכבוד יום הולדת במשרד. והקישור הזה הופך לכבלים בידיים של משורר טרי.

נדמה שכל משורר מתנסה ומשוררת מתחילה בסצינת הספוקן אומרים לעצמם: "אם אני לא אחרוז, איך ידעו שזאת שירה?" ומחליטים להחזיק את הקהל בני ערובה לחרוזים מעייפים. יש תחושה של חוסר ודאות באמנות הזאת, תחושה של צורך באישור מחדש שזאת באמת שירה ולא סתם מונולוגים. אז כדי לוודא שכולם מבינים ישנה בריחת שורות מהירה למבנה שצועק "תדעו – אני שירה!".

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

זונת חרוזים / טל כהן מפגינה חריזה מופלאה בשירה מדוברת. באדיבות ערוץ היוטיוב של פואטרי-סלאם ישראל.

אבל חרוזים הם לא שירה, הם מצלול, טריק צורני וקולי. הם יכולים להיות קישוט נהדר או לייצר ציפיות ושבירה; הם יכולים לייצר הזדמנויות להומור, לעזור לקהל לעקוב או לעזור לנו לשמור על הקשב שלו. אבל בסוף היום חרוזים הופכים לכלי מגביל בידיים של רוב הספוקניסטים. המבנה המחורז הוא כמו אגרטל והתוכן כמו מים – מקבל את הצורה שנשארה לו. רוב המשוררים פשוט שופכים את המים פנימה לאגרטל, והתוצאה עגומה: משפטים שמתפתלים יותר ממתעמלת קרקע אולימפית ("למכולת הלכתי אני") רק כדי שיהיה חרוז. התוכן הופך להיות משני, מושתק, ולי זה בדרך כלל נשמע ילדותי ומחוספס.

אפשר גם לחרוז בצורה מופלאה, אבל לכתוב חריזה מוצלחת היא עניין מסובך ולא כל אחד יכול. ישנם ספוקניסטים מעטים, כמו טל כהן בוידאו מעל או בן סגרסקי בוידאו מתחת, שהם "פסלים מומחים" ויודעים לעצב מחדש האגרטל כדי לתת צורות חדשות למים. חרוז מדובר טוב משתלב בטבעיות בתוכן ומעצים אותו: מוסיף לו עוד מימד, עוד הקשר, פותח שדה אסוציאציות חדש, מייצר אפקט רגשי או צחוק. חרוז מדובר טוב הוא חרוז שמעניק לשיר, לא לוקח. מרבית המשוררים, ואני ביניהם, לא מסוגלים לכתוב חרוז טוב גם בתשלום.

אני חושב שאם בוחרים לחרוז בשירה מדוברת תמיד צריכה לרחף מעל השאלה: מה החרוז הזה נותן לשיר? כי אם הוא לא נותן כלום חוץ מחרוז, אולי הוא לא צריך להיות שם. היופי של שירה מדוברת הוא שאין בה חוקים, וריבוי הצורות מאפשר: ממש לא חייבים חרוזים. במקרים רבים בשירה מדוברת לוותר על החרוז רק משפר את השיר ומשחרר את הביצוע לנסוק.
אני יודע שהקול שלי צלול הרבה יותר בלעדיהם. איך הקול שלך?

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

קאזוסבלי / בן סגרסקי. דוגמא מדהימה לחריזה שמשדרגת הכל. באדיבות ערוץ היוטיוב של פואטרי-סלאם ישראל.

 

אלפי גלברד

 

הזנת תוכן: 17.3.2018

חזרה לדף הראשי "שירה בכיכר האתר עם אלפי גלברד"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل