"עד שאלמד לעוף" - תגובות קוראים

תגובות קוראים על הספרfly-cover

 

פרופ' אבנר הולצמן חוקר ספרות

שלום נילי,
תודה רבה על ספרך. השירים יפים להפליא. באמצעי ביטוי מינימליסטיים הכלת עולם ומלואו: מורכבות של אינטימיות זוגית בת שנים רבות, מסעות גיאוגרפיים שהם גם מסעות נפשיים, התבוננות מדויקת ועשירה במראות נוף ובהדהודיהם הפנימיים, רגעים של יופי ומשמעות הנדחסים בכמוסות מילוליות דמויות הייקו, ועוד.
ספר בוגר ובשל, חכם ועדין. נהניתי לקרוא.
בהוקרה
אבנר הולצמן

 

יוסף כהן אלרן – סופר ומשורר
"אני כאן להעביר את הזמן, עד שאלמד לעוף", כך מצהירה נילי דגן במוטו לספר שיריה החדש והצנוע, ומספרת לנו על כי "הצפרים כבר מחליפות נוצותיהן, / העלים משנים את צבעם, / פרצי רוח שורקים מתחת לעננים, / אפלו היבשות נעות." והיא סובבת בארצות רחוקות, בנופים אחרים, נושמת וכותבת אותם, ואומרת, "כבר לא נאחזת בשארית חלומותי, / אין בי טיפת אמץ להשתנות./" אבל כל זאת, אולי כי, "יצר ההרפקנות שלי קבור / בספר שירה." אני מאמין לה, היא כותבת מבלי להצטעצע במילים מיותרות. אולי עד שתלמד לעוף.

 

משה אוחיון – משורר ומוזיקאי
"איזה יופי של ספר יש לנילי דגן. שמו "עד שאלמד לעוף" (הוצאת פרדס 2018).הספר מכיל שירים עשירים ומיוחדים שמצליחים לדייק בתיאור הרגש, נעים אט, אט בתוך מניפה מרתקת של מצבים נפשיים, שבכל רגע נפתח אשנב חדש אל אוצרות רוח. שפע תמונות נוף, אירועים וניסיונות חיים עומדים לרשותו של הקורא. כדאי להתעכב, להיות עם הציורים הלשוניים, להעמיק עם הכנות היצוקה בליבת הדברים. המעוף משתלם."

 

עמוס לויתן, משורר עורך מבקר
על שירי "רוחות מיסטרל" מתוך "עד שאלמד לעוף"

"רוחות מיסטרל" הם שירים שנכתבו בדרום צרפת, על רקע חדשות קודרות ממבצע 'צוק איתן' מצד אחד, והפגנות מקומיות מאיימות מצד שני.
רוח המיסטרל הצחיחה, היבשה, המסכסכת, הנושבת לחופי דרום צרפת וגולשת מעמק הרון אל הים התיכון, מעוררת קונפליקטים רדומים בנבכי נפש היחיד וקונפליקטים אלימים בנבכי הנפש הקולקטיביים.
"חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּעָיוֹת פּוֹתְרִים תּוֹךְ כְּדֵי הַפְלָגָה/ אֲבָל כְּכָל שֶׁהִתְרַחַקְנוּ דָּאַגְנוּ יוֹתֵר/ אֵיךְ זֶה שֶׁדְּגָלִים יְרֻקִּים נֶחְפָּזִים גַּם כָּאן בָּרוּחַ/ אֵיךְ זֶה שֶׁגַּם כָּאן שׁוֹעֵט הָמוֹן בִּקְרִיאוֹת קְצוּבוֹת/ אַלְלָה אַכְּבַּר!"

השווקים, השוטרים, הקריאות הקצובות, דנדון הפעמונים. נסיעה לא שקטה, חסרת אירועים לכאורה, אך דחוסה איומים. "גַּם אִם נַחְמֹק מֵהַלַּיְלָה הַזֶּה/ לַיְלָה אַחֵר יִמְצָא אוֹתָנוּ". המבט מפוכח ושקול: "הַחַיִּים כְּבָר לֹא נִרְאִים מְלֵאֵי אֶפְשָׁרֻיּוֹת/ כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ מַה לְּאַבֵּד". זו הליריקה האופיינית לשירת נילי דגן: מאופקת כביכול, מעמידה פנים, עד אשר "פִּסְלֵי הָאֶבֶן מִתְעוֹרְרִים לְחַיִּים" ופתע "מֵי הַנָּהָר שׁוֹטְפִים שׁוֹצְפִים מִתְנַגְּחִים כִּשְׁוָרִים פְּצוּעִים", והשאלה נלחשת על פני המים: "לְאָן מַמְשִׁיכִים?"

 

המשוררת סמדר שרת
סיפרה החדש של נילי דגן "עד שאלמד לעוף" הוא פנינה אמיתית. הטון שבו כתוב הספר הוא חסכוני, אמיץ ומדויק. אין בו טיפת מרירות. המשוררת מקבלת את המציאות המורכבת בפיכחון מלא. גם כשהיא מתמודדת עם רגעים קשים, הראייה הרחבה שלה מצילה אותה מעצמה. היא מתבוננת מהצד ומביטה בפרספקטיבה במתרחש.
שלושים ושישה מבטים היא סידרת הייקו בהשראת סידרת הדפסי עץ של אמן יפני מאמצע המאה ה-19, המתארת את הר פוג'י בעונות שונות של השנה.
זוהי סידרה נפלאה המזקקת רגעים מורכבים ועשירים, מלאים סתירות, תהייות ותובנות של אדם כותב. למשל מבט מס. 13:"רצית שניסע למקום רחוק./ יצר ההרפתקנות שלי קבור/ בספר שירה."
ניכרת בספר טביעת אצבעו הבולטת של העורך המוערך אמיר אור שהצליח לשאוב מנילי דגן את המיטב ותרם לניקיון הפואטי של הספר.

 

ריבי רונן-וינשטיין עורכת תוכן ולשון
"עד שאלמד לעוף" מאת נילי דגן הוא ספר שמענג את קוראיו. המילים בו מדויקות, מדודות, מוצאות את הדרך הנכונה להביע רגש, מחשבה, מקום, התרחשות, וביניהן עובר תמיד קו דק של הומור. למשל, שיר 12 מתוך "שלושים ושישה מבטים" שנכתבו בהשראת סדרת הדפסי עץ של האמן היפני קצושיקה הוקוסאי מתחילת המאה ה-19: "קבקבי עץ נוקשים על המדרכה / גיישות יוצאות לבית התה / אני מציעה לך את המיטה". או שיר 14: "מתבונן בשלווה בודהה של אבן: / צבאים אוכלים קרקרים / מכף ידי".
בשירי "רוחות מיסטרל" נושבת רוח אחרת, רחוקה, ועם זאת קשה לנתק אותה מהפוליטיקה המקומית: "חשבתי שבעיות פותרים תוך כדי הפלגה / אבל ככל שהתרחקנו דאגנו יותר. / איך זה שדגלים ירוקים נחפזים גם כאן ברוח? / איך זה שגם כאן שועט המון בקריאות קצובות / אללה אכבר?"
ובראייה כוללת, בכל אחד מהשירים אפשר למצוא את הכמיהה הצובטת למשהו אחר, אולי אל הלא-נודע: "אני כאן להעביר את הזמן / עד שאלמד לעוף" (מתוך השיר "נדידה").