ספוטלייט – אמיר זלוטר

אמיר זלוטר, בן 23, מחזאי ומפיק. amir-zloter
הפיק וכתב את המחזמר "המלך שאול" שרץ בצוותא כשנה. לומד תיאטרון ופסיכולוגיה במסלול הדו-חוגי באוניברסיטת תל אביב.


הסיפור של שאול תמיד מוזכר כטרגדיה; המלך שהומלך בניגוד לרצונו, המשברים, הדיכאון, תסביכי הרדיפה, הקנאה. ובכל זאת, המחזמר גם מלא במצבים קומיים והומור. האם תכננת לכתוב את זה כך או שההומור מצא את דרכו אליך?

גם וגם. סוג היצירות שאני אוהב במיוחד תמיד יודעות למצוא את האיזון הנכון בין קומדיה לטרגדיה. היה לי ברור שהיצירה שלי תהיה חייבת להכיל גם מזה וגם מזה. עם זאת, בהסתכלות לאחור, לא זכורה לי מחשבה מנחה כזו או אחרת לאורך העבודה על המחזמר, שהורתה לי שאני צריך להיות מצחיק או שאני צריך להיות דרמטי. נתתי לרגעים שהצחיקו אותי להצחיק, וברגעים שהסעירו אותי וריתקו אותי טיפלתי בהרבה רצינות, עדינות וכבוד. באופן כללי אני מאמין שאחת הדרכים הכי יעילות להעביר נקודה היא להצחיק, ולכן הבחירה להשתמש בהומור ביצירה, שמתבססת בעיקרה על פרשנות ועל דברים שרציתי להגיד דרך הסיפור המקראי, נראתה לי הכי טבעית. בנוסף חשוב לי להדגיש שהרבה מההומור בהצגה נולד בתהליך החזרות ומגיע מהשחקנים עצמם ומהפרשנות של הבמאים (תום, גילי ועומר) לטקסט שלי. אחד הקווים המנחים שלפיהם עבדנו בתהליך החזרות היה: "לא לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות". אני חושב שהגישה הזו היא מה שמקנה להצגה שלנו וייב כל כך חופשי וזורם, מה שעושה את הרגעים הדרמטיים בה להרבה יותר עוצמתיים ומה שמאפשר לכל מה שאנחנו מנסים להגיד להיות יותר אפקטיבי.

אתם קוראים לו מחזמר אקטואלי, אבל התחושה היא לא בהכרח של מסר פוליטי מתריס. מה כן היה לך חשוב להעביר?

כשניגשתי לעבוד על הסיפור של המלך שאול (אי אז בכיתה ט'), אני מודה שהפוליטיקה שמשתקפת בו כל כך יפה לא עברה בראשי. רציתי לספר את הסיפור על שאול, דמות טראגית שכלואה בתוך סיפור שנועד לעשות לה עוול ולהשמיץ אותה לדיראון עולם. הסיפור מספר שמואל א' ריתק אותי עוד מימי כיתה ד' העליזים. כבר אז אני זוכר איך שאול קרץ לי מבין הפסוקים, וכמה חמלה והזדהות חשתי כלפיו, על אף המסגרת המאוד לא מחמיאה שבתוכה הוא הוצג בפניי: כמלך משוגע, כנבל.
במקביל, במשך שנים של התבוננות במערכת הפוליטית המושחתת והצינית שאנחנו רגילים לחיות בה התפתחה אצלי השאלה: האם מנהיג שיתעקש להישאר ישר בכל הג'ונגל הפוליטי הארסי הזה יצליח לשרוד?
במהלך העבודה הדרמטורגית שעשינו אני, תום ווליניץ, ואושר זיזמסקי (מלחין המחזמר והמנהל המוזיקלי) נעשה החיבור. הבנו ששאול הוא בעצם המנהיג התם וישר הדרך שנשאב למערכת פוליטית קרה וסבוכה. ומה היה בסופו? אובדן שפיות, מוות והיסטוריה ששוכתבה כדי להציג אותו באור השלילי ביותר שמתאפשר לה. כך ענה התנ"ך על השאלה שלי. את השאלה הזו, והתשובה שהתנ"ך מספק לה, היה לנו חשוב להעביר. עצם העיסוק בנושא הזה דרך הסיפור המקראי נותן לכל העניין מסגרת שהיא מרגיזה ומנחמת בו-זמנית: גם אם חולפות אלפי שנים, טבע האדם והפוליטיקות שלו לא משתנים.

במהלך העבודה על ההצגה הלכה והתחדדה האמירה על הפוליטיקה של היום: הכול קרקס אחד גדול. ראשי ממשלה, ספינים פוליטיים, הבטחות, הצהרות, כותרות – הכול הוא לא יותר משואו פוליטי מהוקצע, חליפות ריקות מתוכן (מה שמתכתב עם מוטיב הבגד בהצגה) שנועדו להסתיר את המושכים בחוטים, אלה שמשנים באמת: בהצגה שלנו – אלוהים, בחיים שלנו – בעלי ההון.

amir-zloter2

"במהלך העבודה על ההצגה הלכה והתחדדה האמירה על הפוליטיקה של היום: הכול קרקס אחד גדול".

 

יש במחזמר מרכיבים שיכולים לעורר הרבה התנגדות. למשל, הדמות של אלוהים המופעלת בעצם על ידי שחקן, לבושה לבן וחלולה.

אין לי ספק שהמחזמר עלול לעורר התנגדות. עצם העיסוק בסיפור מקראי הוא כשלעצמו משהו שלא כולם בחברה שלנו בנויים לקבל. ספציפית, למרבה ההפתעה, דווקא על ייצוגו של אלוהים לא קיבלנו ולו תלונה אחת. היו כמה צופים דתיים שחשו אי נוחות לנוכח הפרשנות שלנו לדמות של שמואל הנביא, שבעיניים מאמינות הוא נביא ה', ומכאן נציג הצדק והאמת, ואילו בהצגה שלנו הוא נחש פוליטי חלקלק, ערמומי ומושחת. היו גם דתיים שנפגעו מהיומרה לחדש להם משהו על הסיפור, אבל באופן מפתיע, לא חווינו מצדם התנגדות לייצוג של אלוהים בהצגה ואפילו לא לסצנת הנשיקה בין דוד ליונתן. מצחיק שהמקרים היחידים שבהם שמענו התנגדות לקטעים האלה היו בקרב צופים חילונים שחששו מתגובת חבריהם הדתיים.

המלך שאול - מחזמר תנ"כי אקטואלי

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

ספר קצת על תהליך הבימוי של המחזמר והעבודה שלך עם הבמאי תום ווליניץ.

תהליך העבודה על המחזמר החל עם אושר זיזמסקי, המלחין. במשך שנה שלמה שקדנו אושר ואני על הלחנת השירים למחזמר. כשתום הצטרף לתהליך, התחלנו שלושתנו בתהליך דרמטורגי שבו התגבשה והתחדדה האמירה הפוליטית של המחזה, לצד השחזה ושיפוץ המחזה באופן כללי והכנתו לבמה. בהמשך הצטרפו לתהליך עומר שמר וגילי בית הלחמי – הבמאים השותפים, ומאי ברנע המעצבת. יחד איתם, ועם קבוצת השחקנים המוכשרים שאספנו, יצאנו למסע של שלושה חודשים שהיו לשלושת החודשים המרגשים, המרתקים, הפרודוקטיביים והמדהימים ביותר בחיי. אין זה הכרח שהמחזאי יהיה נוכח בכל החזרות בדרך כלל. לפעמים הנוכחות שלו בחדר החזרות אפילו מעיקה על הבמאי. במקרה שלי, לא שאלתי אף אחד. לא הייתי מוכן להפסיד רגע אחד בחדר החזרות בעד שום הון שבעולם. לראות את המילים שלי רוקמות עור וגידים היה חוויה חסרת תקדים. מומלץ!
האווירה בחדר החזרות הייתה מיוחדת מאוד. היא הייתה פתוחה ומתירנית. לא היה בוס אחד שהכתיב מה צריך להיעשות. כולם: אני, אושר, הבמאים, השחקנים, הפסנתרן והמעצבת היו בגדר יוצרים שבראו ביחד את ההצגה. הלהט של כולנו והאהבה שלנו ליצירה (ואחד לשני) – הם הסיבה המרכזית לחגיגה על הבמה.

על מה אתה כמחזאי עובד בימים אלה?

כיום אני עובד ביחד עם תום על מחזה לבתי ספר תיכון שהזמינו מאיתנו מפיקים שצפו ב"מלך שאול" והתלהבו. בנוסף התחלתי לימודי תאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.


לאתר האינטרנט של המחזמר

 

הזנת תוכן: 5.11.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט" 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل