שיר אשפיז, ציירת. בגיל 12 חלתה בווירוס אלים שגרם לשיתוק בעמוד השדרה, ולאחר שנה של שיקום החלה לבנות את חייה מחדש באמצעות הציור. ציוריה הופיעו לאחרונה בתערוכה משותפת עם הצייר המוערך מיכאל חזין שלקח אותה תחת חסותו.

הסיפור שלך בהחלט יוצא דופן. נכות מפתיעה בגיל 12 בלבד. האם ציירת גם לפני כן? כיצד זה השפיע על האמנות שלך?

מאז ומעולם אהבתי לצייר לצד תחביבים אחרים כמו ריקוד שהיה מבחינתי במקום הראשון. סבי היה מצייר להנאתו ולפעמים הייתי מצטרפת אליו ומציירת משהו. ציירתי בשביל הכיף. אחרי שחליתי והמצב הפיזי השתנה מקצה לקצה וריקוד לא היה אופציה מבחינתי, התקרבתי לציור – וליצירה באופן כללי – והתעמקתי בכך יותר. שיש דברים שאני כבר לא יכולה לעשות, או יכולה אבל לא כמו שהייתי רוצה, ולכן כשאני יוצרת או מציירת היום אני מרגישה צורך לעשות את הדברים עד שלמות מבחינתי, כי אני מרגישה שזה מה שאני הכי טובה בו. ועד שזה לא כמו שאני רואה את זה בעיני רוחי, אני לא מסיימת את העבודה. כנראה סוג של פיצוי. כשאני מקבלת פידבקים חיוביים על משהו שאני עשיתי והוא לגמרי שלי, מעודד אותי עוד יותר להמשיך לעסוק בזה.

קראתי שלנכות אין ביטוי ישיר בציורים שלך. עם זאת, ראיתי שאת מציירת טבע, פרחים, משתמשת בצבעים עליזים מאוד. האם יש פה אמירה שקשורה בעקיפין בנכות?

אני באמת מתחברת לציורים עם הרבה צבעים, לנופים רחבים. ציורים שנותנים תחושה של חופש עם הרבה אור. אני מציירת מה שאני רואה, מה שתופס לי את העין ואת הלב. יכול להיות איזשהו מומנטום: נוף יפה, תמונה שראיתי איפשהו או שמישהו הראה לי, שאני ישר רואה אותה בתור ציור.

בדיעבד, כשאני מתעמקת יותר בציור ובפרטים שלו ומסתכלת על התוצאה, אני יכולה לזהות כל מיני רגשות ואפיונים ביחס לנכות שאולי לא ראיתי או חשבתי עליהם קודם. כנראה משהו בתת מודע.

ראיתי שהצגת בתערוכה עם המורה שלך, מיכאל חזין, אמן מוערך בארץ ובחו"ל. ספרי על החיבור הזה.

מיכאל ואני הכרנו דרך משפחה. הוא שמע עליי ועל הסיפור שלי, שאני מאוד אוהבת לצייר, והציע לי ללמוד ציור אצלו. התרגשתי מאוד מההצעה. זה לא מובן מאליו בכלל. מובן שנעניתי בחיוב ולקחתי את זה בשתי ידיים. זה לא משהו שאפשר לסרב לו.

במשך שנתיים וחצי הייתי נוסעת אליו הביתה לנתניה, פעם בשבועיים, לשעתיים ומשהו של לימודי ציור. לא יכולתי להגיע לסטודיו שלו משום שהוא במרתף ויורדים אליו בהרבה מדרגות, אז הוא היה מסדר לי פינה בסלון ביתו, עם כן ציור, פלטת צבעי שמן, מכחולים וכל מה שצריך, הכול חיכה לי מוכן שרק אגיע ואתחיל לצייר. הוא באמת תמך מאוד והשקיע בי, גם עכשיו בתערוכה המשותפת שהצגנו.

ספרי על אופן העבודה שלך. מתי בדרך כלל את מציירת? יש זמנים או מקומות שמעוררים בך השראה במיוחד?

אני משתדלת לצייר בכל זמן פנוי שיש לי, לרוב בשעות אחר הצהריים והערב. זה גם תלוי בחשק. יש ימים שלא בא לי ללכת לצייר, אבל כשאני אוספת את עצמי ובכל זאת ניגשת, ואני רואה את ההתקדמות ואיך הציור נבנה לאט לאט – נוצר בי חשק עז לצייר ולהתקדם בציור כמה שיותר עד שאסיים אותו. כי כשאני נכנסת ל"מוד" ומתעמקת במה שאני עושה, אני מרגישה שזו לגמרי תרפיה עבורי.

יש ציורים שמהרגע הראשון מעוררים בי השראה, וקשה לי לחכות עד שאסיים אותם. אני יכולה לצייר שעות והדבר היחיד שעוצר אותי הוא ההמתנה עד שהצבע יתייבש. זה גוזל זמן לא מבוטל כשמדובר בצבעי שמן.

איפה את רוצה לראות את עצמך בתור יוצרת בשנים הבאות?

הייתי רוצה לפתח את עצמי בתור יוצרת, להרחיב את הידע והיכולת בתחום הציור בפרט והיצירה בכלל. להציג בתערוכות. הייתי שמחה להגיע למצב שאוכל לעסוק בזה למחייתי ובעיקר להמשיך ליצור.

לדף של שיר אשפיז במדור "מה חדש באמנות"

הזנת תוכן: 19.3.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"