ספוטלייט – ארז מירנץ

ארז מירנץ הוא סופר ומחזאי שמחזותיו הוצגו בין השאר erez mintzבתיאטרון צוותא, בתיאטרון הבימה ובפסטיבל ישראל. כמו כן פרסם סיפורים קצרים, שירים ומאמרים בכתבי עת ובאנתולוגיות. ההצגה "צמחים מטפסים" היא קומדיה שחורה פרי עטו המוצגת בימים אלו בצוותא.

בדומה למחזה שלך, "ריאקציה", שעוסק בדור השלישי לשואה ובגלגול נשמות, גם ב"צמחים מטפסים" בחרת לעסוק בנושאים לא קלים: אנשים במצב צמח וניסויים בבני אדם. מנין נובעת ההימשכות לנושאים האפלים ביותר? זה לא מבריח קהל?

הכתיבה הכי טובה מגיעה כשכותבים לקורא אידאלי ולא לקהל רחב. אני לא כותב בשביל לזכות בהערכה של מישהו שאני לא יכול להעריך. עם מותו של דיוויד בואי הבנתי שגם הוא תמיד עשה מה שמעניין אותו, וזה מה שהפך אותו לאמן כזה מעניין.

באופן כללי צריך לחקור את הנושאים האלה בלי פחד. אני אישית מוצא בהם גם את הצדדים הפחות נוראים. "צמחים" התחיל בתור מחזה על חוסר אונים קיומי ועם הזמן הפך לדרמה קומית. גם כשאני כותב קומדיות אני בוכה (גם אם הקהל צוחק), ולפעמים להפך.

mintz1

צילום: נטע שחק

ספר איך נולד הרעיון ל"צמחים מטפסים". מתי התחלת לכתוב אותו?

זה היה ממש מזמן. אני זוכר שפשוט ישבתי יום אחד וחשבתי איך אפשר לברוח מבית לווינשטיין. רעיון די אבסורדי, אבל למזלי לא שפטתי אותו בהיגיון. יותר מאוחר הבנתי שזה קשור למה שאני מרגיש על החיים שלי. חוץ מזה, כמה חודשים לפני תחילת הכתיבה התנדבתי בבית חולים שיקומי, וכנראה גם זה השפיע.

הדמויות במחזה סטריאוטיפיות מאוד. עמוס המשורר המיוסר, פיני הליצן עם שמחת החיים, הדוקטור המטורף. ספר קצת על תהליך הליהוק.

הדמויות מייצגות דיאלוג פנימי שלי וגם כזה שמתחולל אצל הרבה אנשים. הדיאלוג בין עמוס לפיני ויותר מאוחר גם לצוות הרפואי יוצר את המשמעות. תמיד זיהיתי בעצמי את עמוס הזועם (וגם צופים שואלים אותי אם הוא זה אני) וגם חלקים מפיני הצוחק. לפעמים האחד חזק יותר ולפעמים השני. זה בעצם להיות שפוי, כי הקצוות יכולות להוביל לפסיכוזות.

אחת הסיבות לאופטימיות היא איך שההצגה עלתה. השחקנים הגיעו בכל מיני צינורות מקובלים ולא מקובלים, והחיבור בינינו קצת מיסטי. יותר מדי צירופי מקרים קרו במהלך ההפקה כדי שלא אאמין בזה. בכלל זה סוג של נס. צנחנו למטה ועד שנחתנו הופיעה רשת ביטחון.

mintz2

אושר בית הלחמי, נועה צפריר ואיתי בלייברג בהצגה "צמחים מטפסים". צילום: נטע שחק

הנשים בהצגה, כמו שכתב הפסיכיאטר שצפה בהצגה בזמנו, מחזיקות את המפתח לגורל הצמחים. חיים או מוות ביד האישה?

אמרו שההצגה שלנו פופולרית מאוד בקהילה הפסיכיאטרית, ודי ברור למה... לגבי הנשים: כל אמן צריך את המוזה שלו. יש סופרים ודמויות גבריות שהם יוצרים שמחפשים באישה את הגאולה, וכשהיא לא מגיעה (כי האשה היא יצור אנושי – לא קדושה ולא זונה) הם מתאכזבים.

ספר על מה אתה עובד בימים אלה.

יש לי מחזה ששמו "תשלובת אבוטבול", קומדיה שעוסקת במציאות הישראלית, ויש במאי שרוצה להרים אותה. אני מקווה שזה יקרה. אמרתי לו: "תעשה עם המחזה מה שאתה רוצה. מחזאי יכול להיות גם מי שמת לפני 400 שנה".

בנוסף, אני עובד על עיבוד לבמה של סרט שראיתי בגיל 16, כזה שצילק אותי לגמרי. עוד לא יכול להגיד מה הוא. אבל יש דיבור על הפקתו. אולי בסוף ייצא ממני משהו. מצד שני, בשביל לעשות תיאטרון בישראל צריך מנטליות של מתאבד שיעי, ונגמרו לי הנשמות.

ההצגה הקרובה של "צמחים מטפסים" תתקיים ב-8.2.2016 בצוותא תל אביב.

 

הזנת תוכן: 4.2.2016

חזרה לדף הראשי "ספוטלייט"

 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل