דלילה מסל-גורדון

תהיה נשיdalila medelצילום: עמי ורדי

תִּהְיֶה נָשִׁי
הַכֹּל יִהְיֶה כָּחֹל בֵּינֵינוּ –
מַפָּה כְּחֻלָּה,
כּוֹכָבִים.

יִהְיוּ לְךָ
פְּנֵי יָרֵחַ
דַּקִּים.

נַחְלֹק: אַתָּה
וַאֲנִי. קוּמְקוּם
עִם אֵיבַר מִין.

 

 

 

העיר הלבנה

נָסַעְתִּי לְתֵל אָבִיב.
הִתְרַכַּזְתִּי
וְנָסַעְתִּי לְתֵל אָבִיב.
הָיָה רֶמֶז מַטְרִים –
הַקָּפֶה הַגָּרוּעַ שֶׁשָּׁתִיתִי
קֹדֶם לַנְּסִיעָה לְתֵל אָבִיב.
בְּכָל זֹאת
נָסַעְתִּי לְתֵל אָבִיב.
לֹא וִתַּרְתִּי וְנָסַעְתִּי
לְתֵל אָבִיב.
עַכְשָׁו אֲנִי בְּתֵל אָבִיב
וַאֲנִי בְּדִכָּאוֹן קְלִינִי.

 

 

 

קָפֶסִיטוֹ

אֲנִי שׁוֹקֶלֶת בִּרְצִינוּת לִקְנוֹת לִי חֲלַב פָּנִים
וְסֶרוּם.
אַחַר כָּךְ לִגְרֹף יָם
כְּמוֹ בַּד שֶׁל שִׂמְלָה
וְלִלְבּשׁ אוֹתוֹ.

כְּשֶׁאֶהְיֶה חֲלָבִית וְתַמָּה לְמַרְאֶה
(הַסֶּרוּם יַעֲנִיק לִי בֹּהַק),
אִמָּא אֲדָמָה
קְטַנָּה, עַכְבְּרוֹשִית
בְּשִׂמְלַת אֲדָמָה וְשָׁרָשִׁים
יְבֵשִׁים מְאוֹד
תְּלַוֶּה אוֹתִי
לְתֵל אָבִיב.

בְּכִכַּר מָסָרִיק אֶשְׁתֶּה קָפֶה קָטָן.
אֲבָל הִיא,
בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
תֹּאמַר לִי: לֹא עַכְשָׁו.
עַכְשָׁו הוֹלְכִים.

 

 

 

ביום העצמאות

כָּל הַשַּׁיָּכִים נוֹסְעִים עַכְשָׁו לְמַנְגָלִים.
אַחַר כָּךְ בַּעֲלֵי הַכְּלָבִים
וְהָרָצִים אַחֲרֵיהֶם בְּבִגְדֵי סְפּוֹרְט.
גַּם כֶּלֶב מְלֻבָּשׁ
מְקַבֵּל נְקֻדּוֹת זְכוּת
בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת,

אֲנִי
פְּטוּרָה

 

 dalila medel book

 

*

עוֹלָה בְּדַעֲתִּי הָאֶפְשָׁרוּת
לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּרַכּוּת -
שָׁד אַחַר שָׁד.

 

 

 

פנג שואי

הַמְקָרֵר מַרְעִישׁ נוֹרָא הַבֹּקֶר,
מִתְחָרֶה בַּצִּפֳּרִים.
רוֹצָה לוֹמַר לוֹ: סְתֹם אֶת הַפֶּה כְּבָר,
כַּבֵּה אֶת הַמָּנוֹעַ,
אֲבָל מִתְאַפֶּקֶת עִם הָאִימְפּוּלְסִיבִיּוּת
כִּי אֲנִי לֹא רוֹצָה לִירֹק
לְתוֹךְ הַבְּאֵר,
לְטַנֵּף אֶת הַמּוּצָרִים בִּפְנִים.
מְנַסָּה בְּכָל זֹאת לְפַיֵּס מְהוּמָה פְּנִימִית -
שׁוֹטֶפֶת קֻפְסַת דֻּבְדְּבָנִים
(אֶת הַדֻּבְדְּבָנִים, הַכַּוָּנָה, בָּרוּר?)
מַכְנִיסָה לְקַעֲרַת סָלָט
עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ טֶבַע דּוֹמֵם בַּבַּיִת
אֲנִי מְכֻוֶּנֶת שׁוּב.

 

 

 

ה"שׁוּסוּר" על-פי חיננית

אוֹהֶבֶת לְהַפְקִיר אֶת עַצְמִי
לְחַסְדֵי מוֹכְרוֹת שֶׁל מוּצְרֵי טִפּוּחַ,
לְקַבֵּל חֶסֶד אִמָּהִי לְרֶגַע
וּנְכוֹנוּת לְהַעֲצִים
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה בְּנַעֲלֵיהֶן
קְרִי הַ"שּׁוּסוּר" עַל-פִּי חִינָּנִית
שֶׁנִּקְנוּ בְּרוּחַ הָאַרְבָּעָה בְּמֵאָה
לִבִּי נֶחְמַץ בְּקִרְבִּי בִּגְלַל שְׂכַר הַמִּינִימוּם
וְהַתְּנָאִים הַמַּחְפִּירִים.
אַךְ יֶשׁ גָּרוּע מִזֶּה.
מִי כָּמוֹנִי יוֹדַעַת –
וְלִרְאָיָה הַכַּפְכַּפִים שֶׁקָּנִיתִי לָאַחֲרוֹנָה
בִּשְׁמוֹנָה שְׁקָלִים לְזוּג
כְּלוֹמַר בְּאַרְבָּעָה לְאֶחָד

 

 

 

*

הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלָּהּ
הִתְפָּרְצָה בְּבַת אַחַת כְּשָׂפָם צָהֹב
שֶׁל צַאר רוּסִי
גֵאֶה וְקוֹלָנִי.

זֶה קָרָה לָהּ בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם.

 

 

 

חתירה

בַּת יָם
מֵהַיָּם הַשָּׁחוֹר.
כְּבָר לֹא צְעִירָה.

הַמֶּנופַּאוּזָה, גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי,
בַּדֶּרֶךְ.

אַךְ הִיא קָדִימָה
תָּמִיד
חוֹתֶרֶת.

עִם שְׁנֵי סַלִּים
לַמַּרְכּוֹל.

 

 

 

*

הֶחָתוּל שֶׁלִּי הוּא כָּרִית נוֹשֶׁמֶת
אֲנִי מַנִּיחָה עָלָיו אֶת הָרֹאשׁ וְחוֹלֶמֶת

 

 

 

על קרש הגיהוץ

מִסְתַּעֶרֶת עַל הָעוֹלָם
וּמְגַהֶצֶת אוֹתוֹ
עַל קֶרֶשׁ הַגִּהוּץ
עַל הַמֶּרְחָב הַפְּרָטִי
עַל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי –
מְיַשֶּׁרֶת אוֹתוֹ בִּתְבוּנָה –
כּוֹלֵל הַכֹּל
הַכֹּל
הַכֹּל
הַכֹּל
הַכֹּל
וּבְכָל מוּבָן –
עַכְשָׁו, הוּא מֻנָּח לְפָנַי כָּרָאוּי.

 

השירים מתוך "הלשון הגדולה של אמא"- אבן חושן 2015

 

קישורים חיצוניים

הספר "הלשון הגדולה של אמא" באתר של הוצאת אבן חושן

על השקת הספר באתר "סיפור פשוט"

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 67"