יעל עומר

נְבוֹyael-omer

אֲהָבוֹת כַּחֲמֵשֶׁת חֻמְשֵׁי הַתּוֹרָה.
רֵאשִׁית סִפּוּר בְּרִיאָתֵנוּ,
וְיָם סוּף הַנִּבְקָע
הַדֶּרֶךְ נִפְקַחַת בְּלִי מֵשִׂים
לְפָרָשׁוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל חֻקִּים,
הַמִּדְבָּר וְהַהֵלֶּךְ,
הַמַּיִם, הַבְּאֵר וְהָאֲדָמָה הַנִּפְעֶרֶת.
נְבוֹ.

 

 

 

זִכְרוֹנוֹת

הַשָּׁד יִזְכֹּר אֶת הַיָּד, חוֹפֶנֶת נִצַּת פְּרִיחָתוֹ,
שִׂפְתֵי תִּינֹקֶת וְרֻדּוֹת,
סַכִּין מְנַתְּחִים פּוֹרְרָה שְׁלֵמוּתוֹ לְחֶלְקִיקִים,
אֶת הָעֶדְנָה הַנֶּחְמֶסֶת.

 

 

 

לֹא כָּךְ דִּמְּיַנְתִּי

הֶאָטָה בַּתְּנוּעָה, הָעֹמֶס כָּבֵד מִדַּי, זְמַן לְשַׁחְזֵר אֶת שֶׁלֹּא
הֵעַזְתִּי לִכְתֹּב. אֶת שֶׁנִּרְאֶה אָסוּר וּמְבֻיָּשׁ, וְהָרַדְיוֹ לֹא חוֹמֵל,
כָּל מִלָּה מְכֻוֶּנֶת לְהִזָּכְרוּת, לַבּוֹרוֹת שֶׁכָּרִינוּ בְּלֹא דַעַת. לִסְגֹּר,
לְהַעֲבִיר תַּחֲנָה, לָשִׂים דִּיסְק. לֹא. אֵין בְּרֵרָה.

לֹא כָּךְ דִּמְּיַנְתִּי
כְּשֶׁהִגַּעְתְּ בְּתַלְתַּלִים שְׁחֹרִים,
עִם חִיּוּךְ שֶׁרָאָה יוֹתֵר מִדַּי
וַעֲדַיִן חִיַּכְתְּ
וְקָפַצְתְּ,
וְהִתְרַפַּקְתְּ עָלַי בַּיָּם
וּמִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

לֹא כָּךְ דִּמְּיַנְתִּי
זָכַרְתִּי אֵיךְ חָזַרְנוּ יַחַד אֶל דַּפֵּי גֵיא אוֹנִי,
וְיָדַעְתִּי גַּם אָז נְדִירוּת
וְיָדַעְתִּי אֶת הָאֶבֶן.

וְהוֹסַפְתְּ לִשְׁמֵךְ הַצָּרוּב אֶת שֶׁלָּנוּ שֶׁהָיָה לְשֶׁלָּךְ
בֵּין שַׂקִּיּוֹת אֲטוּמוֹת בְּמַחְלֶקֶת נָשִׁים בְּמִטְפַּחַת צִבְעוֹנִית
נִרְכַּנְתְּ, וְהָיִית לְמִלִּים וְחָזַרְתְּ וְסָעַרְתְּ.

כָּתַבְתְּ לִי אִמָּא, כִּי לוֹמַר לֹא יָכֹלְתְּ.

כִּמְעַט הִגַּעְנוּ

 

 

 

הֲפוּגָה

              הזמן משליך סופות אחרי גוו ("מקבת", שייקספיר)

הוּא יָדַע בְּתַשְׁלִיךְ יוֹמְיוֹמִי לְנַעֵר מְעִילוֹ
אֶל מִקְוֵה מַיִם קָרוֹב.

כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר יִקָּוּוּ הַמַּיִם
הוּא קִוָּה שֶׁתִּהְיֶה שָׁם יַבָּשָׁה,
שֶׁיּוּכַל לִפְסֹעַ עָלֶיהָ קַלִּיל.

הוּא יָדַע מִדֵּי עֶרֶב לְקַפֵּל כְּתָמִים לְפֶרַח אוּרִיגָמִי קָטָן,
לְהָנִיחַ עַל מַדָּף מְאֻבָּק,
הַרְחֵק מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה,
כִּי גַּם הַזְּמַן צָרִיךְ לִפְעָמִים לִישׁוֹן.

 

 

 

וְעוֹד תְּפִלָּה

שֶׁלֹּא יִגָּמֵר בִּי הַדַּחַף
לְהִתְרַסֵּק אֶל הַנּוֹף
שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה לְשׁוֹנִי מְבֹאֶרֶת מִדַּי,
מְגַהֶצֶת קִמְטֵי יְשִׁיבָה אֲרֻכָּה בְּצֵל תְּאֵנָה
מְדֻמָּה, נִצְמֶדֶת לְפִטְמַת אַלְמָוֶת
כְּאִלּוּ הָיְתָה מְזוֹן מְלָכִים.
שֶׁלֹּא יִגָּמְרוּ בִּי רְעִידוֹת הַמִּשְׁנֶה
שֶׁאֲחַרֵי הָאֲדָמָה הַגְּדוֹלָה.

 

 

הִתְבּוֹנְנוּת בָּאֶבֶן –yael-ome-book

זוֹ לֹא הַבַּזֶּלֶת הַפִּתְאוֹמִית שֶׁמְכַסָּה וְקוֹבֶרֶת.
זֶה הַזְּמָן שֶׁהִתְאַבֵּן לְאַט בִּמְחָאָה
וְהוֹתִיר אַחֲרָיו מֶלַח דָּמוּעַ
אוֹ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁתֶן שֶׁיָּבַשׁ.
זֶה הַזְּמַן שֶׁהִתְעַצֵּב כְּשׁוֹפָר
עָיֵף מִסִּתּוּת,
מֵהַצֹּרֶךְ לְהַבְדִּיל.

 

 

 

אפילוג

        לזך אהובי

בַּעֲלַת הָאוֹב

כְּשֶׁאַתָּה חוֹלֵם עָלַי
בַּעֲלַת הָאוֹב יְכוֹלָה לָנוּח קְצָת,
אֲפִלּוּ הִתְקַמְּטֻיּוֹת מַעֲגָלִיּוֹת מַצְלִיחוֹת לְהִתְגַהֵץ תַּחַת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ.
הַרְבֵּה לִפְנֵי פְרוֹיד נֶאֶסְרוּ הָאוֹבוֹת וְהַיִּדְעוֹנִים,
שְׁאֵרִיּוֹת חֲלוֹם נִמְעֲכוּ,
יָדַיִם נִקְשְׁרוּ לְתִיק עֲבוֹדָה אוֹ נִדְחֲסוּ לְשִׂמְלָה יִצּוּגִית
שֶׁלֹּא יִשָּׁלְחוּ בִּתְמִיהָה אֶל הַלַּיְלָה,
מֻצְמָּדוֹת לַשֻּׁלְחָן, בּוֹרְרוֹת אֹרֶז אוֹ עֲדָשִׁים
שֶׁלֹּא יְבָרְרוּ אֵיזוֹ שְׁאֵלָה חוֹזֶרֶת,
שֶׁלֹּא יְרַחֲפוּ בְּמִקְרֶה מֵעַל כַּדּוּר בְּדֹלַח,
בְּחִפּוּשׂ שָׁוְא אַחַר הַצָּלוּל.

 

השירים מתוך "טיוטה לאימון עצמי", עיתון 77, 2018.

 

קישורים חיצוניים

"טיוטה לאימון עצמי" באתר של 'עיתון 77'

"טיוטה לאימון עצמי" באתר של סטימצקי

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 95"

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل