*
אֲנָשִׁים חֲכָמִים מִמֶּנִּי
אָמְרוּ דְּבָרִים רְאוּיִים מִמֶּנִּי
עַל נוֹשְׂאִים מְעַנְיְנִים מִמֶּנִּי
נָגְעוּ בְּשַׂעֲרוֹת הָעֲנָנִים וְאֵין לִי
מַשֶּׁהוּ חַד וְחָלָק כְּמוֹ רַעַם
שֶׁמַּחְלִיף חִתּוּלוֹ שֶׁל סָבוֹ הַבָּרָק
וַאֲנִי רַק,
פְּקַק שַׁעַם לְכוֹסוֹ שֶׁל עֲנָק
וּכְבָר אָמַרְתִּי כָּךְ וְגַם כָּךְ
חֲכָמִים מִמֶּנִּי וַדַּאי אָמְרוּ
אַךְ יִסְלַח.
כִּי רוּחִי מֻכְרָח לִנְשֹׁב
עַל עוֹלָם
אֶשְׁנָב
וּפַח.
רועש אצלי נורא
רוֹעֵשׁ,
רוֹעֵשׁ אֶצְלִי נוֹרָא
כָּל הַיּוֹם נִסְחָבִים רָהִיטִים
נִדְלֶקֶת-כָּבָה מְנוֹרָה
וְהוֹפְכִים, וְאוֹרְזִים
וּבָאִים שׂוֹכְרֵי הַדִּירָה
וְקוֹל בֶּכִי חוֹדֵר מִתִּקְרָה
קוֹלוֹת חֲרִיקָה
רוֹעֵשׁ, רוֹעֵשׁ אֶצְלִי נוֹרָא.
וַאֲוִיר מְיַלֵּל בַּחַלּוֹן הַנִּסְדָּק
וְנוֹשֵׁב
נוֹשֵׁב הוּא חָזָק,
וְדוֹפֵק בֶּעָקֵב
וְסוֹחֵב אֶת יוֹמוֹ
הַתִּינוֹק
רוֹעֵשׁ,
רוֹעֵשׁ אֶצְלִי נוֹרָא
בְּלִבִּי הָרָחוֹק.
במותי
בְּמוֹתִי לֹא אָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבִי בְּשָׁלוֹם.
לְמַעֲשֶׂה אֶת כָּל חַיַּי אֲנִי מַקְדִּישׁ לֶאֱסֹף כֹּחוֹת וּבְדִידוּת,
אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְהֵאָחֵז בָּאֲדָמָה סְבִיבִי וְלִרְעֹד בְּעַקְשָׁנוּת,
שׁוּב וְשׁוּב לִרְעֹד, כִּמְנַסֶּה לְסַבֵּן מִמֶּנִּי אֶת הַחַיִּים
לְהִמָּלֵט מֵהָרֶחֶם
לַהֲדֹף מֵעָלַי אֶת הָרוּחַ
כְּשֶׁמַּלְאָכִים יָעִירוּ אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הָאַהֲבָה
יִטְעוּ לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי עוֹלָם.
*
רָאִיתִי הֵיטֵב אֶת רוּחַ הַסְּתָו
לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָה מְהֻדֶּרֶת
קַרְנַף בַּשָּׁמַיִם נָגַח בְּכוֹכָב
הוּא נָפַל לִפְּלָנֶטָה אַחֶרֶת
וְכָל הַיְּקוּם עִם אֵינְסוֹף אַחֲיוֹתָיו
קוֹשְׁרִים אֲגַמִּים בְּסֶרֶט
וְרוּחַ קוֹלַעַת לָעֵץ צַמּוֹתָיו
מִתַּחְתָּיו רַק אָדָם וּמַחְבֶּרֶת
שארית
הָעוֹלָם מְחֻלָּק לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים!
שֶׁמְּחֻלָּקִים גַּם הֵם לִשְׁנַיִם,
וְגַם חֶלְקֵיהֶם הַמְּחֻלָּקִים מִתְחַלְּקִים זֶה בָּזֶה פַּעַם אַחַר פַּעַם,
עַד אֵין סוֹף
בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי
לָדַעַת,
גַּם אִם סְכוּם הַסְּפָרוֹת מִתְחַלֵּק בְּשָׁלוֹשׁ,
(אִם פִּתְאוֹם אֶחָד יַהֲפֹךְ בִּשְׁגָגָה לְאַחֵר)
אִם תִּשָּׁאֵר שְׁאֵרִית
לֹא נֵדַע לְעוֹלָם
שֶׁל מִי.
הדחה
עַל הָרֶצַח שֶׁל הַשְּׁכֵנָה מִקּוֹמַת הַקַּרְקַע
שֶׁשָּׂכְרָה דִּירָה
(וְהָיְתָה שְׁחֹרָה)
אִישׁ לֹא שָׁמַע
כִּי בְּדִיּוּק הָיָה פֶּרֶק שֶׁל הָאָח הַגָּדוֹל
וְאַף אֶחָד לֹא רָצָה לְפַסְפֵס
אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לִשְׁלֹחַ מִסְרוֹן לְמִתְמוֹדֵד
שֶׁהוּא אוֹהֵב
וְגַם בַּעֲלָהּ אָהַב,
לָכֵן הָיָה כָּתוּב "רוֹמַנְטִי" עַל הַצַּו
(הַשּׁוֹפֵט יָדַע)
וְהַטֶּלֶוִיזְיָה שִׁדְּרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת
הַנְחָיוֹת בְּרוּרוֹת
לַמִּשְׁטָרָה
לָכֵן הַקַּו הָיָה תָּפוּס
מַזָּל שֶׁהִיא הִסְפִּיקָה לָקוּם
וּלְהִשְׁתַּעֵל
כְּשֶׁהִכְרִיזוּ עַל הַמְּנַצֵּחַ
אוֹ הָרוֹצֵחַ
הַפְסָקַת פִּרְסֹמֶת אַחַת
וְרַק אָז נִהְיְתָה כְּחֻלָּה
(מִסְכֵּנָה הָיְתָה חוֹלָה)
לִפְנֵי שֶׁנִּגְמַר הַפֶּרֶק,
כָּכָה הִיא מֵתָה
רַק אַחֲרֵי שֶׁהָיְתָה הַדָּחָה
כְּפוּלָה.
עברית
אָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ בְּעִבְרִית,
אֲבָל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי הֵם לֹא בְּעִבְרִית.
הֵם בִּשְׂפַת הָעֲנָנִים.
הַהֲבָרוֹת שֶׁלִּי הֵן תַּבְלִינִים,
סִימָנֵי פִּסּוּק – אֲבָנִים.
זֶה טִבְעִי לִטְעוֹת שֶׁזֹּאת עִבְרִית.
אֲבָל אִם תַּקְשִׁיבִי, אַתְּ תִּשְׁמְעִי שֶׁכָּל כֻּלָּהּ שֶׁלִּי.
כְּמוֹ אַהֲבָה – שֶׁחָצְתָה בְּאַלִּימוּת אֶת גְּבוּלוֹת הַדַּעַת
וְיָדַעְתְּ – זֹאת הִיא!
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד אָמַר לָךְ
אֵיךְ הִיא נִשְׁמַעַת.
*
מִילְיוֹן בָּבּוּנִים אוֹמְרִים לִי שֶׁהָעֵצִים
לֹא נוֹעָדִים לִי וְשֶׁעָדִיף לִי לָשֶׁבֶת עַל פּוּפִים
לִשְׁתּוֹת צוּף עִם
קַשִּׁית.
הָעִבְרִית לֹא נוֹעֲדָה לַאֲנָשִׁים כָּמוֹךָ,
דַּבֵּר רוּסִית
הַנַּעֲלַיִם נָפְלוּ בַּדֶּרֶךְ – לִכְלוּכִית
עוֹד צַעַד בַּעֲקֵבֵי זְכוּכִית
הַתִּקְרָה שְׁקוּפָה, הַבּוֹסִים מְנֻפָּחִים.
עוֹד בָּחוּר שׁוֹרֵק לְיַד פַּחִים:
הַי מַאמִי תַּעַצְרִי!
אֲנִי לֹא כָּזֶה, אֲנִי אָחִי, הֲכִי אָחִי
זֶה לַיְלָה פָּנָסִים, כָּל הַגְּבָרִים אַנָּסִים
– תֵּן לִי לְהַגִּיד אֶת זֶה שׁוּב
לֹא כָּל הַגְּבָרִים אַנָּסִים,
אֲבָל כָּל הָאַנָּסִים הֵם גְּבָרִים.
בָּרְחוֹבוֹת סַכִּינִים, מִסְכֵּנִים
כָּל לַיְלָה הוּא מִרְדָּף חַד צְדָדִי.
חַיִּים כְּמוֹ מַיִם עוֹמְדִים
אֲנַחְנוּ מְדַדִּים בֵּין מַדָּדִים
הוֹלְכִים וְנִשְׁדָּדִים, הוֹלְכִים וּמִתְבַּגְּרִים
לִמְצִיאוּת שֶׁנְּחָשִׁים מְלַמְּדִים קוֹפִים
אֵיךְ לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים.
השירים מתוך "פתיתי שלג בחמסין", ספרי עיתון 77, 2017
קישורים חיצוניים
"פתיתי שלג בחמסין" בצומת ספרים
