עירית קינן

*irit keinan

הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל יָדִית שֶׁל דֶּלֶת.
אֲפֹרָה הָיְתָה, וּמוּצָקָה,
מֻטְמֶנֶת בִּירִיעַת נַיְלוֹן מְרֻפָּט מִיֹּשֶׁן.
הַכֹּל בָּהּ -
קִמּוּרִים לִנְגִיעָה, בְּרָגִים לְחַבֵּר, אֻמִּים לְהַדֵּק.
וּבְכָל זֹאת גְּדוּמָה הָיְתָה. אֶחָד לְאֶחָד מִשַּׁשְׁתִּי אֶת חֲלָקֶיהָ -
מַה נֶּעֱדַר מִמֶּנָּה לְיַשֵּׁר מַהֲמוֹרוֹת בֵּינְךָ לְבֵין הָעוֹלָם,
לְהַכְנִיעַ אֶת כִּשּׁוּף הַמַּרְאָה הַמְּרֻשָּׁע,
שֶׁלֹּא יִבְגֹּד בְּךָ הַיְּקוּם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם,
שֶׁלֹּא יִרְדֹּף, יִתְכַּחֵשׁ, יִגְזֹל.
בַּחֲבִילָה מְמֻרְטֶטֶת כִּדְבָרִים רָפִים,
אֵי מִי הוֹשִׁיט לִי יָדִית שֶׁל דֶּלֶת,
לְהָעִירֵנִי מֵאָזְלַת רוּחִי,
לִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי אֵלֶיךָ.

 

 

 

בני, חייל

הַבֹּקֶר הִגִּישׁ לִי פְּרוּסוֹת שֶׁל תּוּגָה:
בְּנִי הַיּוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת, הָרוֹבֶה עַל כְּתֵפוֹ,
וְחִיּוּכוֹ תּוֹלֶה בִּי
גַּעְגּוּעִים

דִּבְרֵי חִבָּה בִּשְׂפָתָיו,
וּבְעֵינָיו מִלִּים שֶׁל נֹחַם,
וַאֲנִי -
גּוּשׁ סָמִיךְ שֶׁל אַהֲבָה,
רַגְלַי רָפוֹת,
חִיל וּרְעָדָה -

 

 

 

*

אַתְּ מַנִּיחָה אֶת הַמִּלִּים כַּאֲבָנִים
לַחֲצוֹת נָהָר,
אָמַרְתָּ.
נָהָר שֶׁל בְּדִידוּת, אָמַרְתִּי.
יוֹשֶׁבֶת בֵּין דַּבְּשׁוֹת גְּמַלִּים, צַעַר
מִכָּאן וּמִכָּאן,
הַשֶּׁקַע בֵּינֵיהֶן מְעַרְסֵל אוֹתִי לְרֶגַע
כְּמוֹ קִרְבַת יָדֶיךָ בֵּין שָׁדַי,

אַחַר כָּךְ קוֹלְךָ נָפוֹץ
כְּחוֹל נִבְהָל מִפְּנֵי רוּחַ

 

 

 

שִׂמְחָה מוּתֶרֶת

מוּתָר, מוּתָר כְּפִי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם.

כָּל לַיְלָה גּוּפִי שָׁב וְנִמְשָׁח בְּאֵימָה, הַחֲלוֹמוֹת מִתְאַסְּפִים
וּמַכִּים, הֵד הַלֶּחֶם וְהַדָּם נִשְׁמַע מֵרָחוֹק,
וּכְתֵפַי רוֹעֲדוֹת בְּתוֹךְ כְּתֹנֶת שַׁנִּי,
נִמְלֶטֶת מִפְּנֵי הַשִּׁכְחָה.

וּבְכָל זֹאת, מוּתָר. מוּתָר,
כִּי בָּאתָ אֵלַי, לְעַסּוֹת אֶת רַגְלַי הַיְּחֵפוֹת,
לְצַיֵּר אוֹר בַּחֲדָרִים, לִפְתֹּחַ חַלּוֹן אֶל הָרוּחַ,
פַּשְׁטוּת מוּתֶרֶת שֶׁל יֹפִי.

 

 

 

*

לְרֶגַע אֶחָד חָלַפְתָּ
בְּתוֹךְ חַיַּי.
גּוּפֵינוּ בָּעֲרוּ כְּמוֹ פְּרִי שֶׁנִּסְדַּק מִתְּשׁוּקָה,
וּצְבָעִים פְּרוּעִים שֶׁל קַיִץ
שִׂחֲקוּ כִּמְהַתְּלִים
בְּלִבֵּנוּ.

לְרֶגַע אֶחָד
לֹא הָיִינוּ אֶלָּא עֶרְגָּה מִתְמַסֶּרֶת,
רוּחַ בְּרוּחַ,
שִׂמְחָה פְּשׁוּטָה מִלְּאָה הַכֹּל,

וְהָאֲוִיר נָטַף שִׁירָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.

 

 

 

*

בָּרֶגַע הַזֶּה לֹא נְדַבֵּר. אִישׁ בִּיגוֹנוֹ.
גּוּפֵינוּ שְׁקֵטִים עַכְשָׁו מֵאַהֲבָה.
אַחַר כָּךְ נִפְנָה לַקָּפֶה -
רֵיחוֹ מְחַלְחֵל כִּמְשַׁכֵּךְ כְּאֵבִים, וְהַכּוֹסוֹת מִתְמַלְּאוֹת
כְּשִׁכְחָה,
מִקְלַט הַדְּבָרִים שֶׁכָּבְדוּ מְהֵאָמֵר.

וּבְטֶרֶם הִתְפּוֹגֵג לַחַשׁ עוֹר בְּעוֹר,
אִישׁ וּמַשָּׂאוֹ,
נַעֲמִיס אֶת צֵידַת הַמֶּרְחָק,
כְּתַרְמִיל

 

קישורים חיצוניים

על הספר "כאילו היא פצע נסתר" באתר "טקסט"

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 55"

 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل