וחושך על פָּנַי. תהוםצילום: אופיר הראל

חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי עָשׂוּי שֶׁמֶשׁ;

אַךְ בְּגוּפִי זוֹרֵם לַיְלָה, וְאֵלָיו לִבִּי קַשּׁוּב.

עַל-כֵּן כָּל יוֹם אֶנְצֹר אֶת לֵיל אֶמֶשׁ;

כִּי מִלַּיְלָה אֲנִי, וְאֶל לֵילִי אָשׁוּב.

 

זירת הפצע

שָׁנִים אֲנִי עוֹקֵב אַחַר

שְׁתִיקָתִי. עַכְשָׁו אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר.

אַבָּאִמָּא – מִלּוֹתַי הָרִאשׁוֹנוֹת; אֲבָל

אַבָּא לֹא כָּרָה לִי אָזְנוֹ, וְאִמָּא כָּרְתָה

עֲנָפִים וּבְרִיתוֹת שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי לְהַתִּיר. רָאוּ

שֶׁאֲנִי יֶלֶד אָהוּב, אַךְ

גַּם אֶת מִשְׁתֵּה הַבְּדִידוּת הָיָה קָשֶׁה לְהַסְתִּיר.

 

וּבַלֵּילוֹת – מַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים: בְּשָׂפָה חֲדָשָׁה מֵעֵבֶר

לִמְצוּלוֹת עַתִּיקוֹת דִּבַּרְתִּי עִם הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם.

הַיָּם כָּרַע-רָבַץ, וְכָל חַיּוֹת הַיַּעַר לֹא יָכְלוּ לִי.

הָיִיתִי רוֹכֵב עַל גַּב נָמֵר.

אַבָּא לֹא קָרָא לִי

סִפּוּר, אִמָּא קָרְאָה לִי

לְהִשָּׁמֵר.

 

בְּבֵית הַסֵּפֶר קָרָה סִפּוּר מוֹתוֹ שֶׁל

הַדִּבּוּר הַפְּנִימִי. הַכֹּל כְּאִלּוּ נִרְגַּע לִפְנֵי שֶׁסָּעַר;

תָּמִיד עָמַד לִבְעֹר דְּבַר-מָה, וְלֹא בָּעַר.

הָיְתָה לִי נַעֲרָה שֶׁאָהֲבָה אוֹתִי מְאֹד,

וְהָיָה לִי סוֹד,        שֶׁ

הִתְקַשֵּׁיתִי לְפַעַנְחוֹ.

הָיִיתִי מְקַלֵּל עַד אֶפֶס כֹּחוֹ.

 

בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם

הָיִיתִי מְפַתֶּה אֲדָמָה. מִבַּעַד לְכָל חַלּוֹן הִבַּטְתִּי

פְּנִימָה; מְבֹעָת אוּלַי מִלְמַלְתִּי אַבָּאִמָּא.

מוּל הַמַּרְאָה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִשְׁלֹף אֶקְדָּח

וְתָח...תָּח...תָּח. לְנַקֵּב! לְנַקֵּב.

כָּל תְּנוּעָה חֲשׁוּדָה הָיְתָה עוֹלָה לִי

בְּחַיַּי. וְהָיִיתִי שׁוֹכֵב

 

הַרְבֵּה בְּלִי אַהֲבָה. בְּשָׁפְכִי

שִׂיחִי וְגוּפִי, הַנֶּפֶשׁ לֹא נִרְטְבָה. אַחֲרֵי אֶלֶף אֲנָשִׁים

וְשֹׁד מִקְדָּשִׁים אֲנִי הָאָהוּב

הַבּוֹדֵד בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

לַוִּדּוּי הַזֶּה לֹא הָיָה תַּרְגּוּם לְמִלִּים. עַכְשָׁו

אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר. מוּזָר שֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר

בַּבֹּקֶר, וְלֹא רוֹצֶה לָמוּת. פַּעַם לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת

 

לְהַפְצִיעַ שַׁחַר.

 

זהות

יְהוּדִית אֲנִי צָרִיךְ אוֹתָךְ. כְּלוֹמַר: רוֹצֶה. כְּלוֹמַר:

אוֹהֵב. נָגְעָה הָרָעָה עַד נַפְשִׁי בִּמְלוֹן אוֹרְחִים. לֹא הָיָה בְּכֹחִי

לִמְנֹעַ אוֹתָךְ וְלֹא הָיָה בְּרוּחִי לְהִמָּנַע. כִּי מַה

מֵּנִיעַ רוּחַ יְהוּדִית? כַּוָּנָה. אַתְּ כִּסּוּפִים, כָּל מַשְׂאַת-נַפְשִׁי; לִפְעָמִים

אֲנִי מֻפְתָּע: אַתְּ מְשׂוֹשׂ הִתְעַלּוּת לִי וְסִבָּתָהּ. אַתְּ מַשְׁגִּיחָה בִּי

יְהוּדִית,

וַאֲנִי מַשְׁגִּיחַ גַּם. יֵשׁ לָךְ אֲמִתּוֹת: אִם תִּזְכְּרִי אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת,

נוּכַל לְהִשָּׁבַע. הֲרֵי פַּעַם הָיְתָה הַשָּׁעָה קְרוֹבָה

לְהִקָּרְעוּת. אַךְ הַזֶּהוּת

הִיא כֹּחַ כְּבִידָה. אֵיבָר יָחִיד שֶׁהַגּוּף לֹא מַכִּיר לוֹ

אֲבֵדָה.

 

שִׁמְעִי, יִשְׂרָאֵל;

פַּעַם עָלִיתִי בְּסֻלָּם, וְלֹא הָיָה

סֻלָּם לְרַגְלַי. אֲבָל הָיְתָה לִי אֲלֻמָּה.

רְחוֹקָה שְׁנוֹת אוֹר מֵרֹאשִׁי, וּמִנַּפְשִׁי –

כְּדֵי אַמָּה. וְקָרָאתִי לָהּ עִם שַׁחַר

קְרִיאַת שְׁמָהּ

יְהוּדִית

 

 

אני צריך חיבוק

בִּנְעוּרַי אָמְרָה לִי סַבְתָּא מִקִּרְיַת

בְּיָאלִיק: "אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם.

מִי יֹאהַב אוֹתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה?

(סַבָּא מֵת עָלֶיהָ,

וְעָבַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי)

 

בְּבַגְרוּתִי הָפְכָה שְׂפָתִי זָרָה לָהּ; לֹא כְּמוֹ אָז

כְּשֶׁשָּׁמְרָה עָלַי, וְדִבְּרָה אֵלַי בִּלְשׁוֹן פִּקְפּוּק-צִקְצוּק:

"מִי בָּא לְסַפְתָּא? מִי צָרִיךְ חִבּוּק?

 

סַבְתָּא הִנִּיחָה

אַחֲרֶיהָ

נֶכֶד וְאַזְהָרָה: הַנְּעוּרִים חוֹלְפִים, הַכּוֹכָבִים מְרַמִּים.

וּמֵאָז כָּל הֵלֶךְ בָּרְחוֹב מַחְנִיק עֶלְבּוֹן בְּקִפְלֵי בְּשָׂרוֹ

מִזְדַּעֵק בְּאִפּוּק: אֲנִי צָרִיךְ חִבּוּק.

 

הַמַּפָּלָה מִתְפַּשֶּׁטֶת מִכְּתֵפַי מַטָּה, סַבְתָּא. וְאֵין

פָּקִיד אוֹ רוֹפֵא לִשְׁטֹחַ טַעֲנוֹתַי. הַאִם

נִתָּן לִפְקֹד רוֹפֵא עִם טְעָנוֹת מֵעֵין אֵלּוּ?:

אֵיזֶה עוֹלָם דָּפוּק.

מִי יִהְיֶה לִי חֵיק וּמִקְלַט רֹאשׁ,

סַבְתָּא, אֲנִי צָרִיךְ

חִבּוּק

 

השירים מתוך הספר "תולדות העתיד" הוצאת אבן חושן, תש"ע 2010

 

 

 

מוחמד אלבועזיזי, محمد البوعزيزي

                      בעקבות יצחק צרפתי ונתן אלתרמן

אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
וְעַל אַף שֶׁמַּתִּי
וְחָיִיתִי בְּתוּנִיסְיָה, שֶׁבָּהּ נִרְמַסְתִּי לְרַגְלֵי עָרִיצִים,
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁתּוּנִיסְיָה הִיא אֶרֶץ שֶׁאֶפְשָׁר לְהָרִים בָּהּ ראשׁ
אִם רוֹצִים.

גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי: כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר וְיוֹתֵר עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים
זֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת יָכוֹל לִהְיוֹת.

אֵיזֶה טִפְּשִׁים הָיִינוּ. דּוֹר שֶׁהִשְׂכִּיל בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְלֹא הִשְׂכִּיל
לְהָרִים רֹאשׁ בַּזְּמַן. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
חֵרוּת נִצֶּתֶת מֵהַקִּמּוּר הַמֻּצְנָע וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַלֵּב,
מִמָּה שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרֵנוּ.
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אִם נְשַׁנֶּה אֶת הֶעָתִיד, נְשַׁנֶּה גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ
שֶׁבָּהּ יִשָּׁפֵט עֲבָרֵנוּ.

הִתְנַעֲרוּ, אַחִים, מִתּוּנִיסְיָה וְלוּב וְעַד סוּרְיָה וּמִצְרַיִם;
אַל פַּחַד מִן הַסָּמוּךְ כְּעָפָר וּמֵמִית כְּאֵשׁ כִּירַיִם.
הַקְשִׁיבוּ

אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
אֲנִי מֵת, וְחַי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּכֶם,
שֶׁנִּרְמָס לְרַגְלֵי עָרִיצִים;
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֶרֶץ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְקֹף בָּהּ קוֹמָה
אִם רוֹצִים.

 

 

 

בשעה שאינה

בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה וְחוֹלֶמֶת,
הוּא קָם שָׁדוּד וְנוֹדֵד לְנַמְנֵם אֶת
דַּאֲגָתוֹ.
הוּא כְּגַלְגַּל שֶׁלֹּא בִּמְסִלָּתוֹ
אוֹמֵר לָהּ: נוּמִי
אוֹמֶרֶת לוֹ: לֹא
אוֹמֵר: אַל תָּקוּמִי
אוֹמֶרֶת: הוֹ-הוֹ!
הוּא: אֲרוֹצֵץ אֶת רֹאשֵׁךְ בַּבַּרְזֶל
וְהִיא: נֵלֵךְ יַחַד לַעֲזָאזֵל.
נָס עַל נַפְשׁוֹ, וְהִיא - בְּנַפְשׁוֹ
מְקַשְׁקְשׁוֹת: אֲהָהּ וְאוֹהוֹ

 

 

 

מארב

זֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם
אִישׁ לֹא צִלְצֵל
וְאִישׁ לֹא קָרָא בִּשְׁמִי.
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בַּמַּאֲרָב
וְצֵל הָלַךְ וְקָרַב
וְ הִ תְ אָ רֵ ךְ
זֶה נִמְשַׁךְ כָּל הַחֹרֶף
וּבָאָבִיב
הִמְשִׁיךְ לְהִתְמַשֵּׁךְ

 

 

 

הקריין

כָּל יִשְׂרָאֵל מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם רַב.
הַשָּׁעָה מִתְאַחֶרֶת, וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת:
חֵיל הָאֲוִיר הִפְצִיץ בְּשֶׁטַח הָאוֹיֵב שְׁלֹשָׁה יְלָדִים.

סְלִיחָה. יְעָדִים.

שַׂר הַבִּטָּחוֹן אָמַר שֶׁזְּרוֹעוֹ הָאֲרֻכָּה שֶׁל זְוַע הַהֲגָנָה
סְלִיחָה. צְבָא.
הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל תַּגִּיעַ לְכָל מָקוֹם

בְּהַר הַמְּנוּחוֹת

חַיַּל צַהַ"ל, בֶּן 20, יִתְאַמֵּן מָחָר.
סְלִיחָה, הוֹדָה מְפַקֵּד הָאֻגְדָּה
לְמִשְׁפַּחְתּוֹ מִקֶּבֶר-לֵב.

וְכָעֵת לְדִוּוּחֵי תְּנוּעָה:

לְעוֹלָם יִשָּׂא אָדָם אֶת יָפְיָהּ שֶׁל אַרְצוֹ.
עַד מָתַי נִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם
כְּעוּרִים?

 

 

 

דדלוס

אַבָּא נְכֵה
מִלְחָמָה.

("שֵׁשֶׁת הַיָּמִים". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
נָכִים).

כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּר, הוּא מְמַהֵר
לִשְׁאֹל אִם אֲנִי
רוֹצֶה חֲבִיתָה [הַפַּעַם נַמְרִיא נָכוֹן: פֹּה
לֹא תִּשָּׁמַע חֲבָטָה]. "מָה עִם קָפֶה? רוֹצֶה עִם סֻכָּר?"
מִתְעַקֵּשׁ שֶׁאֹכַל יְרָקוֹת. בִּצְעָקוֹת:
"לָמָּה לֹא?" כּוֹאֵב לוֹ
שֶׁיָּרַדְתִּי בְּרָמַת הַשָּׂכָר.
"הֲרֵי הַמַּצָּב בַּחוּץ לֹא טוֹב. אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה?"
(שׁוּב הוּא בּוֹעֵר)
"לְאָן אַתָּה מְמַהֵר? לָקַחְתָּ מַפְתְּחוֹת?
מַיִם. אַל תִּשְׁכַּח מַיִם. חַם נוֹרָא.
תִּשְׁתֶּה. לְפָחוֹת."
מִכָּאן הַשָּׂפָה מִתְקַשָּׁה, הַמִּלִּים חֲרוּכוֹת.

אַחֲרֵי הַחֲבָטָה, אֲנִי שׁוֹלֶה אֶת עַצְמִי:

אֲבָל, אַבָּא, מָה עִם הַשְּׁאֵלוֹת הַחֲשׁוּבוֹת,
אֵיךְ יוֹצְאִים מֵהַמָּבוֹךְ,
הַמַּפְתֵּחַ. אֵיפֹה הַמַּפְתֵּחַ
מָה עִם הַסֻּכָּר שֶׁאֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת רוֹצִים,
מָה עִם כָּל מָה שֶׁלֹּא מִתְלַקֵּחַ,
הַאִם תִּהְיֶה הִתְחַמְּמוּת, אַבָּא, אוֹ עוֹד עִדַּן
קֶרַח?

 

השירים מתוך "מי בעניין שלנו", הוצאת עם עובד, תשע"ד

 

קישורים חיצוניים 

המשורר שחר-מריו מרדכי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

על ספרו של המשורר "תולדות העתיד", ארז שוויצר, "הארץ"

על הזכיה בתחרות "שירה על הדרך", וואלה תרבות

על שירתו של המשורר שחר-מריו מרדכי, אלי הירש, ביקורת שירה, "ידיעות אחרונות"

ספריו של שחר-מריו מרדכי לרכישה באינדיבוק

 

שירו של שחר-מריו מרדכי "זירת הפצע"

 

שירו של שחר-מריו מרדכי "התפשטה במיטתי"

 

חזרה לדף הראשי "סופ"ש שירה 6"