אורה ניזר

הַכֹּל בְּסֵדֶר ora nizar

וְגַם אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר

וְכָרָגִיל הַחַיִּים מִסְתַּדְּרִים מֵעַצְמָם

אֲפִלּוּ לְעַצְמִי לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁבְּפִנַּת

הַסָּלוֹן אֲנִי מְדַוֶּשֶׁת בֵּין קוּרֵי

הָעַכְבִישָׁה שֶׁנִּהְיֵיתִי, וְרוֹצָה לִצְעֹק

כְּמוֹ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁצָּוַחְתִּי

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ זָר נָעַץ אֶת כַּף יָדוֹ בִּבְשָׂרִי

וְהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה וְלֹא דִּבַּרְתִּי

מֵהַפַּחַד שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לִדְחֹס אֲפִלּוּ קוּר אֶחָד

לְשַׂקִּית שׁוֹאֵב הָאָבָק בְּרֹאשִׁי. אָז אֲנִי אוֹמֶרֶת.

אֵלֶּה מִלִּים שֶׁקַל יּוֹתֵר לְהוֹצִיא מֵהָרֵיאוֹת.

מִתְאַמֶּצֶת לִמְתֹּחַ

אַתָּה אוֹמֵר לִי דַּבְּרִי, תַּגִּידִי, מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת

נַנִּיחַ עַל הַשִּׁיר, מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה,

תַּגִּידִי כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ אַהֲבָה.

וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת. הַקּוֹל אֵינוֹ

יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְמִטַּת סְדוֹם שֶׁל הַמִּשְׁפָּט.

מִתְאַמֶּצֶת לִמְתֹּחַ אֶת הַמֵּיתָר

לִירִיַּת הַחֵץ הָאֶחָד שֶׁאֵינֶנּוּ

שְׂרוּטָה

לֹא הִתְכּוֹפַפְתִּי מַסְפִּיק,

מִתַּחַת לְגֶדֶר הַתַּיִל נִתְפַּסְתִּי

רֶגֶל אַחַת בְּגִנַּת הַבַּיִת לְיַד שִׂיחַ גֶּרַנְיוּם אָדֹם

הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁבִיל הַמּוֹבִיל לִשְֹדוֹת הַבַּר

וְהַלֶּחִי בַּגָּדֵר

עַד הַיּוֹם יֵשׁ בַּגָּדֵר הַזּוֹ טְבִיעָה

חַסְרַת שֵׁם אוֹ צוּרָה

וְהַצַּלֶּקֶת - גָּדֵר סְמוּיָה מִן הָעַיִן

אֶל הַצְּעָקָה

רֵיחַ הַיֹּפִי

שְׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת וְעֵץ עָרוּם.

אֶת הַתְּמוּנָה

תְּמַסְגֵּר וְתִתְלֶה עַל הַקִּיר.

הָרֵיחַ יִוָּתֵר בַּשָּׂדֶה

עִם הַתֻּרְמוּסִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שָׁכַבְתִּי

מְדַמָּה עַצְמִי לְבֶּלָה שֶׁל שָׁגָּאל,

עָפָה מֵעַל שִׁגְרַת הַבָּתִּים.

אַחַר כָּךְ אֶסְתּוֹבֵב עַל צִדִּי

מְרִיחָה זְמַן אַחֵר, מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ

וּמְכַבָּה אֶת הָאוֹר.

השירים מתוך הספר "משחקים בחצר הפנימית" בהוצאת "הליקון" 2010

המשוררת אורה ניזר קוראת את שירה "זהות"