מַשְׁאִיר אֶת הַכַּעַס לַאֲחֵרִים

וְכֻלָּם תְּמֵהִים

אֵין בְּךָ שׁוּם כַּעַס?!

וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁגַּם אִלּוּ הָיָה בִּי כַּעַס

הוּא יָצָא מִזְּמַן, הָלַךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים.

וְשָׁם זָרַע הַרְבֵּה זְרָעִים

חֶלְקָם נָבַט

וְהִצְמִיחַ קוֹצִים

וְהָיָה עוֹד חֵלֶק שֶׁלֹּא הִתְאִים

אֶת עַצְמוֹ לָאַקְלִים.

 

עַכְשָׁו אֲנִי נָח

לוֹקֵחַ לִי פֶּסֶק זְמַן עַד שֶׁהַזְּמַן

יִתְעַיֵּף וְיִקַּח לוֹ פֶּסֶק זְמַן

וְחוֹזֵר חֲלִילָה.

הַלַּיְלָה הֶחְמַצְתִּי כַּמָּה מִשְׁאָלוֹת

כּוֹכָבִים רַבִּים נָפְלוּ

וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם הַרְבֵּה

וַאֲנִי דֵּי אוֹפְּטִימִי.

אוּלַי בַּכַּעַס הַבָּא, שֶׁיִּצְטַבֵּר,

אֲנִי אֵצֵא מִמֶּנּוּ

וְהוּא יִשָּׁאֵר –

 

 

 

שוב חזרתי אל הכפר

שׁוּב חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר

הַיּוֹדֵעַ לְהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה.

בִּתְשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר

אֹמַר:

לֹא בִּגְלַל גַּעְגּוּעִים

וְלֹא בִּגְלַל דְּחִיָּתָהּ הַחוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית

שֶׁל אֲהוּבָה תּוֹבְעָנִית מֵהָעִיר.

אֲבָל נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לְגַלּוֹת

אֶת הַסּוֹד

שֶׁל חֲלֵב אֵם וּבְכִי לֵדָה

וְנוֹף כַּפְרִי.

 

אֲנִי שׁוּב מִתְיַחֵד אִתָּךְ עַלְמַת הַחֲלוֹמוֹת

אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא יְלָדִים.

וְהַמַּיִם הַגְּנוּבִים אֵינָם גְּנוּבִים יוֹתֵר,

אֵינָם מְתוּקִים וְאֵינָם יוֹתֵר מָרִים.

מַה שֶׁהָיָה חָשׁוּב נִשְׁאַר בְּעֵינֵי הַהוֹרִים

אָנוּ שְׁנֵי יְלָדִים אוֹבְדִים

אֲנִי בְּשֶׁל עֲווֹנוֹת הָאָבוֹת

וְאַתְּ בְּשֶׁל מֶרֶד הַנְּעוּרִים.

 

 

 

כפר מג'אר

אֵין מִלְּבַד עֲצֵי הַזַּיִת

שֶׁיַּזְכִּיר לִי אֶת הַגָּלִיל

שֶׁחָלַף לִפְנֵי שָׁנִים.

אִם תִּתְגַּלְגֵּל נִשְׁמָתִי

בִּפְרִי הַ"סַבְּרֶס",

אֶבְחַר אֶת הַצֶּבַע הַקּוֹצָנִי

לַחֲלוֹמוֹתַי.

כָּל-כָּךְ הִשְׁתַּנֵּיתָ, כְּפָרִי,

בַּגִּלְגּוּל אֶל הָעִדָּן הֶחָדָשׁ,

וְשָׁכַחְתָּ אֶת הַחֲשֵׁכָה לְאֹרֶךְ

בֵּית הַקְּבָרוֹת הַמִּזְרָחִי

וְאֶת נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים.

אֵין דָּבָר מִלְּבַד הַגִּבְעָה הַמִּזְרָחִית

שֶׁמַּזְכִּיר לִי אוֹתְךָ

וְאַהֲבָה שֶׁחָלְפָה לִפְנֵי שָׁנִים.

 

 

 

אבא אמא

הָאִשָּׁה הַזּוֹ בַּשִּׂמְלָה הַכְּחֻלָּה בָּרְעָלָה הַלְּבָנָה

הִיא אִמָּא שֶׁלִּי, מְשׁוֹרֵר עֲרָבִי-עִבְרִי-עִבְרִי-עֲרָבִי לְסֵרוּגִין.

הוּא לֹא בַּבַּיִת!

אוֹמֶרֶת בַּעֲרָבִית. וְהַטֶּלֶפוֹן הַשָּׁבוּר

מְצַלְצֵל כְּאוֹרְלוֹגִין.

 

הָאִישׁ הַזֶּה בָּעַבַּיָה הָאֲפֹרָה בַּכָּפִיָּה הַצְּחוֹרָה

הוּא אַבָּא שֶׁלִּי.

רָצָה שֶׁאֶלְמַד רְפוּאָה, וְאֶפְשָׁר לְהִסְתַּפֵּק בְּמִשְׁפָּטִים.

מְדַבֵּר קְצָת עִבְרִית בְּמִבְטָא מַצְחִיק.

אֶפְשָׁר לְהָבִין.

 

 

 

אשתי

כְּשֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתָךְ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתֵּךְ

לֹא יָדַעְתְּ שֶׁאֲנִי מְשׁוֹרֵר.

מֵעוֹלָם לֹא הֵבַנְתְּ אֶת סוֹד הַפַּחַד

מִפְּנֵי הַהַרְגָּשָׁה

לִהְיוֹת אִשָּׁה

שֶׁל מְשׁוֹרֵר.

וְאַתְּ חָשַׁבְתְּ בְּתוֹךְ לִבֵּךְ

וְאַתְּ הֶאֱמַנְתְּ, אוּלַי,

כִּי זֶה עוֹבֵר.

נִתְלֵית עַל בְּלִימָה

וְלֹא יָדַעְתְּ עַל מָה

הוֹלֵךְ הַפַּחַד וּמִתְגַּבֵּר.

וְעוֹד צִפִּית שֶׁאֲנִי

אֶתְבַּגֵּר

וְאֶהְיֶה לְבַעַל שֶׁאֵינוֹ כָּל-כָּךְ

מְשׁוֹרֵר.

וְכָל פַּעַם שֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתָךְ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר

לִהְיוֹת אִשָּׁה וְלִהְיוֹת אֵם

וְלִהְיוֹת מְאַהֶבֶת

אַתְּ אוֹמֶרֶת:

הַכֹּל עוֹבֵר.

 

 

 

שיר של שלום

              מוקדש למשורר יהודה עמיחי

 

הַדָּבָר הַקָּרוֹב בִּשְׁבִילִי

הוּא הַדָּבָר הַלֹּא-רָחוֹק

בִּשְׁבִילְךָ.

אַתָּה שׁוֹאֵל וַאֲנִי מֵשִׁיב שְׁאֵלוֹת

שֶׁאֵינָן בִּשְׁבִילְךָ

כִּי מִתְעַיְּפוֹת הַמִּלִּים כְּמוֹ

מָוֶת, יְרוּשָׁלַיִם וַאֲהוּבָתִי

שֶׁאֵינָהּ מֻבְחֶרֶת.

בִּשְׁנַת פרוע הַמִּלְחָמָה יָשַׁבְתִּי

לֹא עִמְּךָ

בַּלֵּילוֹת

לִכְבוֹד חַיָּה וְאָדָם וֶאֱלֹהִים

אַךְ כָּל הַמִּלִּים

שֶׁאַתָּה שָׁתַקְתָּ

כָּל אַחַת הָיְתָה אַגָּדָה בִּשְׁבִילִי

וּמַה שֶׁעָשִׂינוּ

לֹא יַחַד

הָיָה הַדָּבָר הַמְּשַׂמֵּחַ אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת

הוּא הָאוֹר הוּא הָאוֹר

הָאוֹר

וְאַתָּה יְהוּדָה, יְהוּדָה, יְהוּדָה

הֲפֹךְ אֶת כָּל הָאוֹרוֹת

שֶׁמִּתַּחַת לָאֲבָנִים

שֶׁבְּהָרֵי יְהוּדָה וְיִשְׁמָעֵאל

קָרָא לָאֵל.

שָׁם תִּמְצָא אֶת מוֹתִי

וּסְפִירָתִי

בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁיר שֶׁאֵינוֹ אַגָּדָה

וּמַה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁבִילִי

וּמַה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁבִילְךָ

בּוֹא נִכְתֹּב בִּסְפָרֵינוּ הַיָּפִים

בִּשְׁתֵּי הַשָּׂפוֹת הָאֵלֶּה

שֶׁהָאַחַת

אֵינָהּ צִלָּהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה

שֶׁהַנּוֹף שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ

יַחְדָּו

לֹא בַּחֲלוֹמוֹת

כָּל כָּךְ יָפֶה

כָּל כָּךְ מַבְרִיק

כָּל כָּךְ מֻשְׁלָם.

 

 

 

לא פוליטיקה

הַיָּמִין הַיָּשָׁן

הַשְּׂמֹאל הֶחָדָשׁ

הַשְּׂמֹאל הַיָּשָׁן

הַיָּמִין הֶחָדָשׁ

הַיָּמִין נִכְנַס

הַשְּׂמֹאל נָטַשׁ

הַשְּׂמֹאל דָּרַס

הַיָּמִין חָשַׁשׁ

 

לְהָעִיף אֶת הַכֹּל

אֶל הֶחָלָל

מִבְּלִי לְהָבִיא

לְמַטָּה שָׁלָל

 

נִהְיֶה עֲרֻמִּים

עֲרֻמִּים מֵהַכֹּל

נַעֲשֶׂה אַהֲבָה

אַהֲבָה

וַחֲדַל.

 

 

 

מבט לעבר ירושלים

אוּלַי נֶאֱסֹף

אֶת כָּל הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת

שֶׁבְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

אוּלַי נִבְנֶה

כֹּתֶל אַחֵר

מִסְגָּד אַחֵר

וּכְנֵסִיָּה אַחֶרֶת.

אוּלַי

 

נִשְׁכַּח טָעֻיּוֹת הֶעָבָר.

אוּלַי

סוֹף סוֹף נִבְנֶה

עִיר אַחֶרֶת

לֹא בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

 

נִקְרָא לָהּ יְרוּשָׁלַיִם.

 

 

המשורר נעים עריידי בויקיפדיה

המשורר נעים עריידי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

המשורר נעים עריידי במפגש מטולה ה-12 לשירה

"פיוטים" - שירו של נעים עריידי - ירשולים אהובתי - לחן: ערן צור

 

המוזה שמנגנת את המילים - נעים עריידי ואלי עמיר באוניברסיטת בר אילן

 

לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 32