אצבעות

אֲנִי מְבַקֵּשׁ בְּכָל כֹּחַ לְחַלֵּץ אֶת אוֹתָם יָמִים:

נָסַעְנוּ דֶּרֶךְ רַמְאַלְלָה, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר –

בַּבְּקָרִים הַמֻּקְדָּמִים הָיְתָה הָעִיר

עֲסוּקָה בְּהִתְאַרְגְּנוּת – חֲנֻיּוֹת רַק נִפְתְּחוּ,

אֵדֵי קָפֶה עָלוּ בַּעֲדִינוּת.

פָּנֵינוּ נִצְמְדוּ לַחַלּוֹן, הָאֶצְבָּעוֹת חָמְדוּ,

בְּתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, אֶת הַצְּבָעִים הָעַזִּים.

לֹא פַּחַד הָיָה שָׁם וְלֹא רְתִיעָה:

מַנְגְּנוֹנִים שֶׁהַיַּלְדוּת דּוֹחָה עַד לַנְּעוּרִים,

אֶלָּא הִשְׁתּוֹמְמוּת.

סַקְרָנוּת כֵּנָה, נְטוּלַת הֶסְבֵּרִים

אֶל עֵבֶר אוֹתָהּ הִתְנַהֲלוּת מְדוּדָה יוֹתֵר,

מְאֻבֶּקֶת, אֲפֹרָה. לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ הָלְכוּ

בְּנֵי נֹעַר, עֲגָלוֹת נָשְׂאוּ בָּצֵק חַם,

הָעֵשֶׂב הָיָה פָּרוּעַ, מֵגִיחַ מִכָּל מָקוֹם

חַשְׁנוּ כִּי אוֹתוֹ חֹפֶשׁ תְּנוּעָה שֶׁל הַטֶּבַע

מְקוֹרוֹ בְּגִישָׁה אַחֶרֶת, קַפְּדָנִית פָּחוֹת.

בַּלֵּילוֹת קוֹל הַחֲתֻנָּה חָדַר אֶת הַחַלּוֹנוֹת.

הַמּוּזִיקָה, שֶׁהִיא מְסִירַת הָעֵדוּת הַמְּהֵימָנָה בְּיוֹתֵר

סִפְּרָה עַל קֶצֶב מָהִיר יוֹתֵר

אֲבָל בְּתוֹכוֹ הִסְתַּתְּרוּ רְגָעִים שֶׁל הִתְאַבְּכוּת:

שֶׁטַח הֶפְקֵר קָצָר שֶׁל נוֹאָשׁוּת וְגַעְגּוּעַ.

נִדְמֶה הָיָה שֶׁהֵם נִזְכָּרִים מִפַּעַם לְפַעַם

בַּבַּיִת הַיָּשָׁן, בַּגִּנָּה הָאֲבוּדָה.

לֹא נִרְדַּמְנוּ, הָאֶצְבָּעוֹת נָקְשׁוּ לְעַצְמָם

אֶת הַקֶּצֶב הָאַחֵר, הַמְּשֻׁחְרָר,

הַפָּרוּעַ יוֹתֵר.

יִהְיֶה זֶה שֶׁקֶר אִם אַגִּיד שֶׁלֹּא הָיְתָה גַּם

הִתְקָרְבוּת אִטִּית אֲבָל עַקְשָׁנִית

שֶׁל בּוּז וַחֲשָׁשׁ

אֲבָל הֵם הֵגִיחוּ מִתּוֹךְ הַסְּבִיבָה

וּלְעוֹלָם לֹא מִתּוֹכֵנוּ, שֶׁנּוֹתַרְנוּ לִנְקֹשׁ

בְּאֶצְבָּעוֹת מְבֻלְבָּלוֹת.

 

 

 

 

היסטוריה

                      הטוב הוא על זמני *

 

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר. הָרְחוֹב רֵיק, הָרוּחַ

מְשַׂחֶקֶת. הַדְּבָרִים הָהֵם הִתְרַחֲשׁוּ לִפְנֵי זְמַן כֹּה רַב.

אֵם וּבִתָּהּ יוֹצְאוֹת מִבַּיִת שָׁכֵן,

בְּיָדָם מָנוֹת עֲטוּפוֹת בִּנְיַר כֶּסֶף,

הַזָּקֵן, בְּקֹשִׁי רַב, הוֹלֵךְ

לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָרוּחַ נִרְגַּעַת

הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים מִתְרַחֲשִׁים בְּזֶה הָרֶגַע:

מַחֲסֶה, גִּלּוּי, רַעַשׁ צְרוֹר הַיֶּרִי.

בַּצָּהֳרַיִם הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת עַל הַבֶּטוֹן,

הָרוּחַ חוֹזֶרֶת וְהָעֲנָפִים מְשַׂחֲקִים.

הַדְּבָרִים, אָכֵן, גַּם הֵם מְשַׂחֲקִים

בְּגַג הַבַּיִת הֶעָשׂוּי קַשׁ, בֶּחָצֵר הַמְּגֻבֶּבֶת

גַּם שָׁם סוּג שֶׁל שֶׁמֶשׁ: אֵשׁ.

בָּעֶרֶב, מְעַט לִפְנֵי הַחֲשֵׁכָה, אֲנִי יוֹצֵא

לַיָּם, הַמַּיִם מְאַבְּדִים אֶת עַצְמָם לְתוֹךְ הָאֹפֶק

אוֹרוֹת הַסְּפִינָה צוֹלְחִים אֶת הַזְּמַן.

הַזְּמַן, הוּא מְחַבֵּק אֶת הַדְּבָרִים הָהֵם – אִימְפֶּרְיוֹת וּמִצְעָדִים –

שׁוֹקֵעַ לְתוֹכָם, חָשׁ אֶת שְׁעָתוֹ.

לֹא, לֹא, זֶהוּ רַק הָרֶקַע, הַנּוֹף, מְטֻשְׁטָשׁ וְרִגְעִי

לַהֲלִיכָה הַשְּׁקֵטָה בָּרְחוֹבוֹת הָאֲרֻכִּים שֶׁל הָאֲנִי.

 

*ו. ה. אודן (תרגום דוד וינפלד)

 

 

 

ממלכת הדובדבן

בַּבֹּקֶר, עִם הִסּוּס הָאֲוִיר הַנֶּאֱבָק

בְּתַרְמִית הַבְּהִירוּת שֶׁל הַיּוֹם

עָמַדְתִּי וְנָגַעְתִּי בְּכָל הִתְרוֹמְמוּת וְרֻדָּה

עַל מְשׁוֹטֵי הָעֲנָפִים.

הָעֵצִים נָעוּ עֲדַיִן בְּמֵי הָאֲגַם, עֲשׂוּיִים אֲפֵלָה, לְאַט

הֵם הִגִּיעוּ, בְּזֶה אַחַר זֶה, לִגְדַת הָאוֹר.

הַמַּיִם נָעוּ לְאַט בְּמוֹרַד הַטֶּרָסוֹת, נֶעֱלָמִים

אֶל תּוֹךְ פֶּצַע הַגֶּזַע:

עוֹלָם שָׁלֵם שֶׁל תְּעָלוֹת אֲרֻכּוֹת הִתְרַחֵשׁ שָׁם

מִזְמוֹרֵי הֶעָסִיס נָעוּ בִּמְהִירוּת

הוֹפְכִים לִפְרָחִים, מִתְאַמְּנִים יוֹם אַחַר יוֹם

בְּהִתְעַגְּלוּת.

 

אִם יֵשׁ בְּכִיסַי הוֹכָחָה לָאֱלֹהוּת

הֲרֵי שֶׁהִיא אוֹתוֹ יוֹם – הַנְּדוּדִים הָפְכוּ בְּרֶגַע

לְמוֹלֶדֶת: מוֹפַע הַזִּקּוּקִים

שֶׁל הַפֵּרוֹת פָּרַץ עַל אַלְפֵי הָעֲנָפִים,

לֹא מִזְמוֹרִים יוֹתֵר, תְּפִלּוֹת שְׁלֵמוֹת

שֶׁל אָדֹם רַךְ.

 

 

 

אחיי

יָשַׁבְתִּי עִם אַחַי לְשֻׁלְחַן יוֹם הֻלֶּדֶת.

שְׁלָשְׁתָּם חֲזָקִים בְּאֹפֶן שֶׁאֲנִי יָכוֹל רַק לְשַׁעֵר,

לִשְׁלָשְׁתָּם אֶת אוֹתוֹ סִימַן דְּאָגָה

בָּעֵינַיִם, סִימָן שֶׁנּוֹלַד עִם הֱיוֹתְךָ אָב.

פִּתְאוֹם, מִבְּלִי שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ

כְּאֵבֵי הַגּוּף הָפְכוּ נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה,

וְהַצַּעַר עַל מַה שֶׁהַהוֹרִים

כְּבָר לֹא יַשִּׂיגוּ.

אֲנִי מְנַסֶּה לְהַעֲנִיק לָהֶם מַשֶּׁהוּ

מִקּוֹלָהּ הַכָּחֹל, הַחֲגִיגִי, הַמָּלֵא

בְּתַקִּיפוּת שֶׁל הַשִּׁירָה, לָרֹב אֲנִי נִכְשָׁל.

אֲנַחְנוּ מַרְבִּים לִלְעֹג זֶה לָזֶה

אֲבָל הַלַּעַג הַזֶּה מַסְתִּיר בְּתוֹכוֹ

נְפִילָה עַל הַצַּוָּאר.

הֵם רוֹכְנִים אֵלַי מִבְּלִי לָזוּז וְאוֹמְרִים מַשֶּׁהוּ

עַל הַבְּדִידוּת שֶׁהָעִיר

מַעֲנִיקָה, עַל גִּיל שְׁלוֹשִׁים, עַל הַצֹּרֶךְ

בְּאִשָּׁה, הֵם לֹא מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמִלִּים.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים כָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, הָאֹכֶל מַשְׁכִּיחַ

מֵאִתָּנוּ אֶת הַזְּמַן, הָאַלְכּוֹהוֹל מְחַדֵּד

אֶת עֹנֶג הָאֲכִילָה, לְרֶגַע קָצָר יֵשׁ סָבִיב לַשֻּׁלְחָן

הֲנָאָה פְּשׁוּטָה, רָעָב חַם וּמְחֻיָּךְ,

זֶה מַזְכִּיר לָנוּ מַשֶּׁהוּ מֵהַגְּבָעוֹת,

מֵהַשִּׁיטוּט, מֵרֵיחַ הַתְּאֵנָה

שֶׁהָפַךְ עָמֹק וּמָתוֹק יוֹתֵר עִם

הַטִּפּוּס עַל הָעֵץ, בְּזֵעַת הַצָּהֳרַיִם הַבּוֹעֲרִים.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם לַמְרוֹת שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לָתֵת לָהֶם דָּבָר

מִצּוּרַת הַפְּנִיָּה שֶׁלִּי לָעוֹלָם:

רַגְשָׁנִית מִדַּי, מְשִׁיחִית בְּדַרְכָּהּ.

הַחִבּוּק שֶׁלָּנוּ תָּמִיד מְבֻלְבָּל וּמְבֻיָּשׁ.

 

 

 

אהבה

                   לישע, על הריצות הנפלאות.

 

הָעֶרֶב הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ הָרַכָּה עַל כִּתְפֵי

הַגְּבָעוֹת, הֵן רָעֲדוּ לְרֶגַע בְּבֶהָלָה וְאָז הִתְמַסְּרוּ.

הַכֶּלֶב שׁוֹטֵט דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת וְאָז שָׁב

לָנוּחַ לְרַגְלַי, מִתְנַשֵּׁף, מַמְתִּין שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִצְהֹל.

בַּיָּמִים הָהֵם יָשַׁנְתִּי עַל מִטּוֹת בַּרְזֶל

וְהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי מַסָּעוֹת אֲרֻכִּים,

עַשְׂרוֹת נְעָרִים יָשְׁנוּ לְצִדִּי, קְמֵלִים לְאַט

בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַחַם שֶׁל הָאֹהֶל.

הוּא חָשׁ כֵּיצַד מֵגִיחַ בְּתוֹכִי יֵאוּשׁ, דּוֹמֶה לַסִּירָה הַקּוֹצָנִית –

עַקְשָׁן וּמִתְקַדֵּם לְכָל עֵבֶר.

הוּא הִתְרוֹמֵם וְהִתְקָרֵב מְעַט, מֵנִיחַ

לַנְּשִׁימוֹת הַכְּבֵדוֹת שֶׁלּוֹ לַהֲפֹךְ לִידִידוֹת,

מַזְכִּיר לִי כֵּיצַד בַּבַּיִת הַיָּשָׁן

נֶאֱבַקְנוּ עַל הַדֶּשֶׁא, גּוּפוֹ הַזָּעִיר הָיָה טָעוּן שׁוֹבְבוּת,

גָּדַלְנוּ יַחַד.

הַחֹשֶׁךְ הִסִּיעַ קֹר מֵהַסְּלָעִים,

מֵהַבָּתִּים עָלְתָה לַהֶבֶת הַחַשְׁמַל.

הוּא הִתְרוֹמֵם, שׁוֹמֵעַ אֶת תְּנוּעַת הַשְּׁפַנִּים,

אֲבָל הוּא וִתֵּר, מוֹחֵץ אֶת הָאִינְסְטִינְקְט

בִּכְדֵי לִתְחֹב אֶת אַפּוֹ אֶל יָדַי הַפְּתוּחוֹת,

מֵנִיעַ אוֹתָן לְאַט, מְשַׁדֵּל אוֹתִי לְהִתְרוֹמֵם.

בְּלִבּוֹ הַכַּלְבִּי הֶעָצוּם הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי חַיָּב לַחְזֹר מָחָר לַצָּבָא

לָכֵן הֵרִים זְרָדִים, אֲבָנִים זְעִירוֹת

וְהֵחֵל מְשַׂחֵק.

אֲנִי נִזְכָּר בְּעֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת בַּחֹשֶׁךְ, הוּא הָיָה בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת

אֲבָל הוּא רִמָּה אֶת הַזְּמַן, אֶת גּוּפוֹ הָאִטִּי

וְזִנֵּק עָלַי בַּשּׁוֹבְבוּת הַהִיא,

 

וְיוֹתֵר מִכֹּל, אֲנִי מַמְתִּין לְהַמְשִׁיךְ בַּמִּשְׂחָק

מֵעֵבֶר לַשְּׁתִיקָה הָאֲרֻכָּה שֶׁבָּנִינוּ.

 

 

 

טגנגה*

הַבְּעִירָה הַשְּׁקֵטָה וְהַקְּבוּעָה שֶׁל הָאֲוִיר הַקָּרִיבִּי.

הַדָּג בְּשׁוּם לְאַחַר הַשְּׂחִיָּה,

הַגִּיטָרָה עוֹבֶרֶת אֶת הַמַּיִם בְּדַרְכָּהּ

לַיָּרֵחַ. הַקּוֹקָאִין עַל הַשֻּׁלְחָן

הַקּוֹל שֶׁל גִּ'ים מוֹרִיסוֹן.

בַּמִּרְפָּסוֹת הַלְּבָנוֹת רוֹקֵד הָאוֹר,

הוּא מַכְחִיל, הוֹפֵךְ לִצְחוֹק.

הַמִּלִּים נָשְׁרוּ לְאַט, נוֹתַרְנוּ רַק עִם

הַסִּיבוּב הַתְּמִידִי שֶׁל הַגּוּף,

מַקִּיף אֶת הַלֵּב –

בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם הַזֶּה אֶפְשָׁר הָיָה

לְבַקֵּר בַּחֲדָרִים הַלָּלוּ:

הָאֲדָמָה עוֹטֶפֶת שָׁם מִישֶׁהוּ, אָדָם אַחֵר

צוֹעֵק אֶת דַּרְכּוֹ בָּרְחוֹב הָאָרֹךְ שֶׁל הַמַּעֲרָב הֶהָרוּס.

 

* כפר בקולומביה, ליד גבול ונצואלה

 

 

 

ספינת נייר

אֲנִי רוֹאֶה אֶת שׁוּרַת הַדְּקָלִים בַּכְּנִיסָה

אֶל אֵיזֶה מָקוֹם, לָבָן כֻּלּוֹ.

מִישֶׁהוּ מַסִּיעַ אֶת חָמְרֵי הַחֲצוֹת

אֶל עֵבֶר הַגַּת הַמְּאֻחֶרֶת, הַמְּאֹהֶבֶת בִּדְעִיכַת הַנֵּרוֹת.

הָאֵשׁ נוֹגַעַת בַּמַּיִם וּמִתְגַּבֶּרֶת

בִּכְדֵי לְהָצִיף אֶת הַמְּעָרָה בְּכִנּוּיֵי הַחִבָּה

שֶׁל הַיֶּלֶד, הַגַּעְגּוּעַ שֶׁלּוֹ לְחָלָב תָּם

הוּא מְפַלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ לְשַׁחַר שֶׁל טְעָנוֹת הֲפוּכוֹת.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְפֶתַע לְהַכְרִיעַ לְתוֹךְ

עוֹנָה שֶׁאֵין בָּהּ אַקְלִים אֶלָּא רַק זְמַן?

בְּמוֹ יָדֵינוּ אָנוּ מַנִּיחִים אֶת סְפִינַת הַנְּיָר בַּמַּיִם

בִּדְחִיפָה קַלָּה הִיא מִתְאַהֶבֶת

בַּיָּרֵחַ הַמְּרַצֵּד, מְפַלֶּסֶת אֶת דַּרְכָּהּ לַקַּרְחוֹנִים הָעֲצוּמִים

דְּמוּתָם כִּדְמוּת הוֹרֵינוּ.

הַמִּגְדַּלּוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּשִׁימָה

מְכַבֶּה אֶת נוּרַת הַפְּעִימָה שֶׁלּוֹ,

הַסְּלָעִים הַמְּתוּקִים.

 

 

 

 קישורים חיצוניים

יונתן ברג בויקיפדיה

יונתן ברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה

יונתן ברג וארבעה שירים - רשימה מאת חן ישראל קליינמן מעריב nrg

יונתן ברג, שירים ב-ynet

יונתן ברג - מאמרים, ynet

ספרים של יונתן ברג לרכישה באינדיבוק 

 

חזרה לדף הראשי של סופ"ש שירה מספר 31