חני שטרנברג

 *hani shternberg

אִם אֲנִי לֹא טוֹעָה

הַשָּׁנָה הָיְתָה 2007

כְּשֶׁיָּצָאתִי לַדֶּרֶךְ

וּמִכָּאן שֶׁחָלְפוּ

כְּחָמֵשׁ שָׁנִים

זְמַן הַמְּאַפְשֵׁר

עֲצִירָה

לְצוֹרֶךְ הִתְבּוֹנְנוּת

לְצוֹרֶךְ הִתְכּוֹפְפוּת

לְצוֹרֶךְ אִסּוּף

הֶאָרוֹת הַפָּנִים

שֶׁהָיוּ בַּהַתְחָלָה

רַבּוֹת יַחֲסִית

אֲבָל עִם הַזְּמַן

הָלְכוּ וְהִתְמַעֲטוּ

עַד שֶׁכִּמְעַט

נֶעֶלְמוּ לְגַמְרֵי.

כִּי הָאַרְמוֹן הִתְמַלֵּא שָׂרִים חֵרְשִׁים

שֶׁחָשְׁבוּ בְּעִקָּר עַל עַצְמָם וְעַל קִידוּמָם

וְעַל מְקוֹרָבֵיהֶם

וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְדָמִיתִי לָהֶם

עַד שֶׁפִּתְאֹם נִזְכַּרְתִּי

בַּהַצָּגָה בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי

שֶׁבָּהּ הָיִיתִי נַעֲרָת הַמִּטְבָּח הָאֲמִתִּית

הַיְּחִידָה מִבֵּין אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן

שֶׁזִּהֲתָה אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַזָּמִיר הָאֲמִתִּי

שֶׁרַק בִּזְכוּתוֹ הַמֶּלֶךְ הִבְרִיא

 

 

 

בעקבות 7 הסלילים של יונה וולך

כָּל כָּךְ לֹא רָצִיתִי לִדְמוֹת לְיוֹנָה ווֹלָךְ כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה,

כִּי הִיא נִרְאֲתָה לִי מְשֻׁגַּעַת מִדִַּי, מוּפְרַעַת מִדַּי,

כִּי רָצִיתִי לִהְיוֹת נוֹרְמָלִית

כִּי רָצִיתִי שֶׁיִּהְיוּ לִי מִשְׁפָּחָה וַעֲבוֹדָה

וְהָיוּ לִי

אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה נִדְמֶה לִי

שֶׁבְּכָל זֹאת אֲנִי נַעֲשֵׂית קְצָת דּוֹמָה לָהּ

וְלוּ לְאֵיךְ שֶׁהָיְתָה בַּסּוֹף כְּשֶׁאָמְרָה

עַכְשָׁו אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין מָה זֹאת אָהֲבָה,

אוּלַי רַק עַכְשָׁו אֲנִי מַתְחִילָה

 

 

 

*

בַּשָּׁנָה שֶׁבָּה יוֹנָה ווֹלָךְ נִפְטְרָה

יָלַדְתִּי אֶת בִּתִּי הַבְּכוֹרָה.

זֶה קָרָה שָׁבוּעַ לִפְנֵי פֶּסַח

וְלָכֵן שַׁרְתִּי לָהּ בְּבֵית הַחוֹלִים

דּוּמָם שָׁטָה תֵּבָה קְטַנְטַנָּה

עַל הַיְּאוֹר הַזַּךְ

בִּזְּמַן שֶׁנִּעֲנַעְתִּי אוֹתָהּ

כְּשֶׁהָאַהֲבָה פָּרְצָה מִמֶּנִּי

כְּמוֹ הֶחָלָב שֶׁמַּמָּשׁ נִשְׁפַּךְ מִשָּׁדַיי.

 

מִמּוֹתָהּ שֶׁל יוֹנָה ווֹלָךְ, לְמַעַן הָאֱמֶת,

לֹא הָיָה כָּל כָּךְ אִכְפָּת לִי אָז,

סָפֵק אִם יָדַעְתִּי בִּכְלָל שֶׁנִּפְטְרָה,

סָפֵק אִם הִכַּרְתִי אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּהּ.

הִכַּרְתִי בְּעִקָּר אֶת הַשַּׁעֲרוּרִיּוֹת שֶׁלָּהּ,

עִם הַתְּפִלִּין.

עוֹד לֹא הִכַּרְתִי אֶת הַקִּרְבָה

שֶׁחָשָׁה לֶאֱלֹהִים,

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי

אֵיךְ שָׁמְעָה אוֹתוֹ

קוֹרֵא לָהּ בְּיַלְדּוּתָהּ

יוֹנָה, יוֹנָה,

מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁקָּרָא

לִשְׁמוּאֵל לְפָנֶיהָ

 

כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֶצְלָּם זֶה הַהֵיפֶך

בִּמְקוֹם שֶׁיִּקְרְאוּ לֶאֱלֹהִים

הוּא קוֹרֵא לָהֶם

וְהֵם מְשׂוֹחֲחִים אִתּוֹ מִקָּרוֹב מְאֹד

כְּמוֹ עִם חָבֵר

צָרִיךְ רַק לְהוֹשִׁיט יָד

וְלַגַּעַת

וּבְכָל זֹאת

לֹא נוֹגְעִים

 

 

 

אמי, כמו חנה סנש

אִמִּי, כְּמוֹ חַנָּה סֶנֶש,

הָיְתָה צַנְחָנִית.

אֲבָל בִּמְקוֹם לִצְנֹחַ

בְּאֵירוֹפָּה

צָנְחָה בָּאָרֶץ

אַחֲרֵי אֵירוֹפָּה

וְשׁוּב וְשׁוּב וְשׁוּב

שָׁכְחָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַצְנֵחַ.

מִשֶּׁנִּזְכְּרָה

שָׁבָה וְהִמְרִיאָה

רַק כְּדֵי לָשּׁוּב וְלִנְחֹת.

בְּעֵינֵי הָרֹב

הִיא לֹא נֶחְשְׁבָה

לְגִבּוֹרָה גְּדוֹלָה.

אֲבָל אֲנִי,

שֶׁרָאִיתִי מִקָּרוֹב

אֶת מַאֲבָקֶיהָ

אֶת יִסּוּרֶיהָ

אֶת נִיצְחוֹנוֹתֶיהָ

יָדַעְתִּי שֶׁהִיא כֵּן.

וְגַם אָמַרְתִּי לָהּ אֶת זֶה

רֶגַע לִפְנֵי הַהַמְרָאָה הָאַחֲרוֹנָה

בְּבֵית הַחוֹלִים

כְּשֶׁשָּׁכְבָה בַּמִּטָּה הַלְּבָנָה

עֲטוּרַת צִנּוֹרוֹת

 

 

 

*

הָיָה הַזְּמַן הַהוּא

שֶׁבּוֹ אָהֲבְתִּי אוֹתְךָ

כְּמוֹ שֶׁמִּצְרִים קַדְמוֹנִים

אָהַבוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

הָיָה הַזְּמַן הַהוּא

שֶׁבּוֹ חַגְתִּי סְבִיבְךָ

כְּמוֹ פַּרְפַּר

שֶׁטָּעָה בַּכִּוּוּן

וְלָכֵן הוּא עָתִיד

לְהִשָּׂרֵף בִַּמְּנוֹרָה

כְּעֹנֶשׁ.

הָיָה הַזְּמַן הַהוּא

שֶׁבּוֹ נִשְׂרַפְתִּי

וְנָפַלְתִּי.

מִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עַכְשָׁו מוּלְךָ

הִיא מִי שֶׁכְּבָר קָמָה

מִתּוֹךְ הָאֵפֶר

 

 

 

*

בֹּקֶר פְּרוֹזָאִי

שֶׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן

שְׁנֵינוּ מַרְגִּישִׁים לְבַד

הָאַהֲבָה פָּרְחָה מִכָּאן

כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁנִּכְנְסָה בְּטָעוּת לַחֶדֶר

בְּעוֹדֶנּוּ יוֹשְׁבִים

חַסְרֵי יַעַד, חַסְרֵי כִּוּוּן

כִּי יְלָדֵינוּ נָסְעוּ מֵעָלֵינוּ,

זֶה עַתָּה נִפְנַפְנוּ לָהֶם לְשָׁלוֹם

הִתְפַּלַּלְנוּ שֶׁדַּרְכָּם תִצְלָח,

וְנוֹתַרְנוּ לְבַדֵּנוּ

בַּתַּחֲנָה הָרֵיקָה

עִם עִיתוֹנֵי סוֹף הַשָּׁבוּעַ

מֵהֵם נִיבֶּטֶת בְּדִידוּתֵנוּ

עַד שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים

לִשְׁנֵי כּוֹכָבִים

שֶׁנִּתְּקוּ מִמַּסְלוּלָם.

הַאִם לֹא מְאֻחָר מִדַּי

לָשׁוּב וְלֶאֱחֹז

בְּחוּטֵי הַחֲלוֹם

שֶׁנָּמוֹג עִם יְקִיצָה?

 

 

 

*

    למ.

 

אַתְּ מַצִּיעָה שֶׁאֶבְדֹּק

מִמָּתַיי קַיָּם בִּי

הַצֹּרֶךְ הַזֶּה

לָקוּם וְלִבְרֹחַ

כְּמוֹ מֵעִיר שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת, נֶהֱרֶסֶת

בְּלִי לִרְצוֹת

לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה

אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה,

וּבְכֵן...

אֲנִי נִזְכֶּרֶת...

כֵּן...

הָיוּ לֹא מְעַט

סִבּוֹת טוֹבוֹת

לִבְרִיחָה כָּזֹאת, לְרִיצָה

עַד קַצְוֵי הָעוֹלָם

שֶׁלֹּא עַל מְנַת לָשׁוּב אַף פַּעַם

כְּמוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב

שֶׁכּוֹבֵשׁ, שֶׁמַּגְלֶּה,

אֲבָל הָיוּ גַּם

הַשִּׁיבוֹת

מִשֶּׁחָלְפָה

הַסַּכָּנָה

מִשֶּׁחָלַף

הַפַּחַד

כְּמוֹ הַשִּׁיבָה הַזֹּאת

שֶׁאֲנִי שָׁבָה הַיּוֹם

מְפוּכַּחַת מֵאֵי פַּעַם,

מְבִינָה, שֶׁזֶּה אוֹמֵר

סוֹלַחַת

לְנַפְשָׁם שֶׁל דְּמֻיּוֹת

הַטְּרָגִי קוֹמֶדְיָה

שֶׁנִּכְפְּתָה עָלִינוּ

בְּעַל כָּרְחֵנוּ

כִּי גַּם צָחַקְנוּ לֹא פַּעַם

מִבַּעַד לִַדְּמָעוֹת

 

 

 

*

הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָהּ זְקוּקָה לְהַכָּרָה
בְּנוֹנְשַׁלַנְטִיּוּת הִיא שׁוֹלַחַת
אֶת קַרְנֵי הַזָּהָב שֶׁלָּהּ לְתוֹךְ הַיָּם,
שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לְיַחֲסֵי צִבּוּר.

נַסִּי לְבוֹדֵד גַּל וְלֹא תַּצְלִיחִי,
נַסִּי לִלְכֹּד קֶרֶן שֶׁמֶשׁ
וְהִיא תִּבְרַח,

רַק הָאֲנָשִׁים מַצְלִיחִים
לִהְיוֹת בּוֹדְדִים כָּל כָּךְ
לְכוּדִים כָּל כָּךְ
זְקוּקִים כָּל כָּךְ

 

 

קישורים חיצוניים

המשוררת חני שטרנברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אתר רשימות של חני שטרנברג

הבלוג של חני שטרנברג באתר "בננות"

"יוצאת לאור" - בלוג של שיריה של חני שטרנברג 

ספריה של חני שטרנברג לרכישה באינדיבוק

 

חני שטרנברג קוראת משיריה בהשקת כתב העת "מקף"

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לעמוד הראשי - סופ"ש שירה 24

 

Share
صندلی مدیریتی صندلی اداری میز اداری آموزش زبان انگلیسی مارکت اندروید تور محسن چاوشی مسیح و آرش پروتز سینه پروتز باسن پروتز لب میز تلویزیون ساعت مچی فروشگاه فایل