מָדוֹר לְחִפּוּשׂצילום: שרון ברקת

חַיָּל חָטוּף שָׁלוֹשׁ שָׁנִים הָיִיתִי

בְּשֵׁרוּת הַמְּדִינָה.

מַה יָדַעְתִּי?

רָצִיתִי לְהַגְשִׁים צָבָא כְּמוֹ בַּשִּׁיר עִם הַצַּמָּה.

אֲבָל חֲלוֹמוֹתַי הָרְטֻבִּים הוּסְטוּ

לַאֲדָמָה צְמֵאָה מְאוֹד

לְהִתְאַדּוֹת לִזְכוּת מִדְבָּר גָּדוֹל.

הֶחְלִיטוּ אַכְזָבִים עָלַי. בְּדִלּוּגִים וּבְפָּזַצְטָאוֹת

רָץ הָיִיתִי כִּמְחַכֶּה

בְּסַבְלָנוּת מַסְלוּל הַנַּחַל הַנִּפְתָּל.

יוֹם אֶחָד, בִּשְׁבוּעַ

נֹפֶשׁ, רְאִיתִיכֶן.

סְלָעִים לַחִים אָמְרוּ "עֲזֹב אוֹתְךָ

עִם הַזַּיִת הֶחָלוּל שֶׁלְּךָ" וְ-

"בַּמִּדְבָּר כֹּל קוֹץ נִרְאֶה כְּמוֹ פֶּרַח". אֲבָל אֶצְלִי

נִדְרַךְ הַנֶּשֶׁק כְּבָר. אֲנִי,

שֶׁהִפְסַקְתִּי לִסְפֹּר קוֹצִים בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם,

פִּתְאוֹם חָזִיתִי בְּשָׂדֶה שֶׁל גְּלַדְיוֹלוֹת לְבָנוֹת

וְנִזְכַּרְתִּי לָמָּה יִתָּכֵן יוֹצְאִים לְמִלְחָמָה

וְלָמָּה אוֹחֲזִים תִּקְוָה לַחְזֹר מִמֶּנָּה.

אֲבָל הֻקְפַּצְתִּי לְחֶבְרוֹן וְקַצְתֶּן.

עוֹדֶנִּי מְחַפֵּשׂ אֶתְכֶן

בְּמָדוֹר לְחִפּוּשׂ רְחוֹקִים. וְלֹא מוֹצֵא.

הַסָּעַת נִשּׂוּאִין

לֹא נָהַגְתִּי מֵעוֹלָם

בְּחֹפֶשׁ פִּיּוּטִי מֻפְרָז,

לְהֵאָחֵז בִּשְׁתֵּי יָדַיִךְ

כְּמוֹ הֶגֶה מְחֹרָז.

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב

וְאַתְּ כָּל כָּךְ נוֹסַעַת

שֶׁבִּנְתִיבִים רֵיקִים נַחְבֹּר

אֲנִי לָךְ, וְלִי אַתְּ.

לְהִתְלַטֵּף תָּמִיד בַּדֶּרֶךְ

תַּחַת כַּפּוֹתַיִךְ

לִסְפֹּג בְּחֹם אֶת כֹּל

מַה שֶׁנָּגַעְתְּ בְּשִׁגְרוֹתַיִךְ.

לִפְנֵי פָּנַיִךְ כְּמוֹ מַרְאָה

אֶחֱזֶה בָּךְ, בְּחִנֵּךְ.

וּלְפִהוּק עָיֵף שֶׁלָּךְ

אֶצְפֹּר כְּמָגִנֵּךְ.

אִמְרִי לְאָן, נַוְּטִי אוֹתִי,

עֲשִׂי בִּי כִּוּוּנִים,

וַאֲנַתֵּב אוֹתָךְ

עָגֹל, יַצִּיב וּבְלִי תְּנָאִים.

וְאִם תִּטְעִי, הַדֶּרֶךְ לֹא

תְּהֵא לְכֶשֶׁל יַעַד:

הֶחְזַקְתְּ אוֹתִי, אֲנִי אוֹתָךְ,

טַבַּעַת בְּטַבַּעַת.

אָז קְחִי אוֹתִי עַל כֹּל פְּרָחַי,

לַדֶּרֶךְ אָנָּא צְאִי.

תַּנְהִיגִי בִּי

וְאֶקָּחֵךְ

לְאָן שֶׁלֹּא תִּרְצִי.

דִּרְדּוּר אֶמְצָעִים

"מַתְחִיל אֵרוּעַ" אוֹמֵר הַמֵּם-פֵּא;

"אַתֶּם מְנַהֲלִים דִּרְדּוּר אֶמְצָעִים:

קֹדֶם רִמּוֹן הֶלֶם. לְהַפְחִיד וּלְפַזֵּר.

אִם לֹא עוֹזֵר – רִמּוֹן גָּז. לְפַזֵּר.

אִם גַּם זֶה לֹא עוֹזֵר - כַּדּוּר גּוּמִי."

עַל הֶמְשֵׁךְ הַדִּרְדּוּר אֲנִי מוּכָן לְדַבֵּר:

אִם כָּל מַה שֶׁצָּרִיךְ לֹא עוֹזֵר, וַעֲדַיִן

זוֹרְקִים אֲבָנִים – אַתָּה חַיָּב לְהַמְשִׁיךְ לְדַרְדֵּר

אֶת לִבְּךָ לְמוֹרְדוֹת תַּחְתּוֹנִים, לְשַׁקְשֵׁק

בַּנֶּשֶׁק שִׁשִּׁים מַעֲלוֹת, וּבְאֵין בְּרֵרָה גַּם יְרֵה

כַּדּוּר חַי אֶחָד, בָּאֲוִיר בִּלְבַד, וְאִם זֶה לֹא עוֹזֵר

אָז תֵּן צְרוֹרוֹת בְּרִקּוּדֵי רִיצָה לְכָל עֵבֶר רוֹקֵן מַחְסָנִית.

וְאִם גַּם זֶה לֹא עוֹזֵר – תְּפֹס מַחֲסֶה לִשְׁמֹר עַל חַיֶּיךָ וְעַל צַהֲ"לִיוּת

וְהַמְשֵׁךְ לְהַפְעִיל שִׁקּוּל דַּעַת בָּרִיא, דַּרְדֵּר גֻּלָּה בְּמוֹרְדוֹת גְּרוֹגֶרֶת וְיַצֵּר עוֹד אֵשׁ.  וְהָיָה וְאַתָּה בְּסַכָּנַת חַיִּים מִיָּדִית לֹא תֵּדַע בְּדִיּוּק. כָּל אֶבֶן הַמְּיֻדָּה

לְעֹמֶק מְעִידָה שֶׁאֵין תַּחְתִּית בְּרוּרָה לַדַּרְדֶּרֶת, עַל כָּל אֶבֶן הֲכִי קְטַנָּה אַתָּה רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ בְּדִרְדּוּר  הָאֵזוֹר כֻּלוֹ, וְכָל הַכַּדּוּרִים חַיִּים כְּנֶגֶד הַבַּלְתָּ"ם, הַתְעֵה

אוֹתָם לְמֶרְכְּזֵי הַמָּסָה בּוּל בַּבֶּטֶן עַד  שֶׁתִּתְפַּזֵּר הַהַפְגָּנָה וְיִתְפַּזֵּר עָשָׂן וְאֵיבָרִים מְפֻזָּרִים לֹא יִתְלַבְּטוּ עוֹד, וְיֵרָגְעוּ דָּמִים מְאֻלְחֲשִׁים כְּמוֹ שִׁרְיוֹן בְּרֶכֶב הַבַּרְזֶל

שֶׁמּוּכָן וּמְזֻוָּד לְהַגִּיעַ לְעוֹלָם שֶׁל נְקָמָה שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

שִׁקּוּם

כְּמוֹ שֶׁסּוֹגְרִים שְׁמוּרַת טֶבַע

לְהַנִּיחַ לְנַפְשָׁהּ כְּדֵי לִצְמֹחַ, כָּךְ אֲנִי

מַנִּיחַ לַזִּיפִים שֶׁעַל פָּנַי, לְהַדְשִׁיא דֶּשֶׁא.

מַזְנִיחַ שְׂעָרִי, לִפְרֹעַ.

וְלֹא מַתְאִים בְּגָדִים. וּמְשַׁלֵּחַ שׁוּב

אֶת הֶרְגֵּלַי הַנִּכְחָדִים לְהִתְרַבּוֹת בַּר:

שׁוֹתֶה מֵהַפֶּה. לֹא מוֹרִיד אֶת קֶרֶשׁ הָאַסְלָה.

מִתְחַיְבֵּר.

אֵינִי חַיָּב לְאִישׁ.

עָלְבוּ בִּי וְקָטְפוּ בִּי וְשָׂרְפוּ בִּי וְהָרְגוּ בִּי,

וְעַכְשָׁו נָא לֹא לִדְרֹךְ עוֹד עָלַי.

נָא לֹא לָשֶׁבֶת עַל צְבָעַי הַטְּרִיִּים.

נָא לְהִתְרַחֵק, כָּאן בּוֹנִים.

לְעֹמֶק הַחַיִּים

                     למשפחת גל

לְעִתִּים צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְצוּק

הֵיכָן שֶׁמִּצְנְחֵי רְחִיפָה

דּוֹבְרִים אֶל הַתְּהוֹם, לְהַסְכִּים

בְּשִׂיחָה תַּרְבּוּתִית עַל פְּרֵדָה.

לֹא לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת. לְהָנִיחַ

לַגּוּף הַיָּקָר לְתָאֵם נְפִילָתוֹ

כַּנִּרְאֶה לוֹ.

לֹא לְהִתְקוֹמֵם, לֹא לִכְעֹס

לֹא לִדְחֹק בּוֹ לְקוֹקְטֵיל

בַּמְּסִבָּה שֶׁל הַחַיִּים. לָתֵת לוֹ לְהָקִיא

עַצְמוֹ כְּמוֹ לִוְיָתָן אֶל חוֹף, לִפְרֹשׁ

כְּמוֹ חַיָּה אֶל הַשִּׂיחִים

בָּעֲרֹב הַיּוֹם, לְהִתְבַּזְבֵּז

כְּמוֹ קוֹמְפּוֹסְט

בַּאֲדָמָה חֲרֵבָה.

לִקְפֹּץ לְעֹמֶק הַחַיִּים מֵהַמָּצוּק הַזֶּה.

וּלְהָבִיא לִגְבוּרָה כְּשֵׁרָה.

מתוך שירים שזכו לציון לשבח בתחרות פרס מילין 2012

עמית מאוטנר קורא משיריו ב"מטר על מטר"

"הכי קרוב" - מילים: עמית מאוטנר; לחן ושירה: זיו שליט