*צילום: ציפי מנשה

אוּלַי
הוּא
מוּכָן לְלַטֵּף אוֹתִי
בַּצַּוָּאר
כָּכָה – קְצָת
– בַּצַּד

לֹא לְפַחֵד
לְהַכְאִיב. לְהִתְעוֹרֵר
בְּמָקוֹם אַחֵר

נְשׁוּכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה

אֲנִי מוּכָנָה
שֶׁיִּנְגֹּס בִּי.

שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתִי
שְׂרוּטָה.

תל אביב בלילה

בַּדֶּרֶךְ לַיָּם
לְמַעְלָה
רָאִיתִי יְלָדִים קְטַנִּים
שְׁחֻמִּים
זְרוּקִים לְיַד הַלֵּב

עֲרֻמִּים

יוֹשְׁבִים

עַל גִּבְעַת
כִּסְאוֹת
פְּלַסְטִיק
לְבָנִים
בְּגַגּוֹת
מְחֻמְסָנִים בְּתֵל אָבִיב לְיַד הַיָּם

מִתַּחַת לְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים מְמֻלָּאִים
כּוֹכָבִים בּוֹכִים בּוֹכִים
בּוֹכִים.

חַם.
חַם.
חַם.

חַלּוּקֵי קֶרַח
נְמַסִּים
בֵּין
הַשְּׂפָתַיִם

זוֹלְגִים.

נְשִׁימָה
קְטַנָּה.

כנפיים

כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-אָחַז-צָבַט אוֹתִי הָאִישׁ עִם הַכְּנָפַיִם
עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִצְרֹחַ וְלָעוּף
מִשָּׁם.

בּוֹעֶרֶת רַצְתִּי בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת
לַגַּג
לְהַסְפִּיק לָעוּף מִמֶּנּוּ
לִפְנֵי שֶׁיָּעוּף הוּא
וְהַכֹּל יִתְקַלְקֵל לִי.
כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-שָׁמַט-אָחַז בִּי
הָאִישׁ עִם הַכְּנָפַיִם הִרְגִּישׁ-רִגֵּשׁ אוֹתִי בַּכְּנָפַיִם לְהָעִיר אוֹתִי-לִצְרֹחַ עָלַי
מִתּוֹךְ אַהֲבָה חֲזָקָה.
כָּךְ
הוּא
אָמַר
לִי –
לוֹחֵשׁ לִי בָּאֹזֶן –
נִשְׁבַּע לִי בֵּאלֹהִים וּבָאִמָּא הַבַּת זוֹנָה שֶׁלּוֹ.
כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-שָׁמַט-דָּרַס אוֹתִי לָרִצְפָּה הִכְנִיס לִי מַכּוֹת
בָּרֹאשׁ-סָתַר לִי בְּעָצְמָה
עַד שֶׁהָרֹאשׁ

עָף לִי מֵהַגּוּף – אָהַב אוֹתִי בְּחָזְקָה כְּאִלּוּ גַּם לִי כְּנָפַיִם וַאֲנִי צִפּוֹר
קְטַנָּה מִתְבּוֹנֶנֶת
מֵעַל גֶּדֶר הָאֶבֶן הַלְּבָנָה בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים מַרְאָה אֶת הַכְּנָפַיִם
הַלְּבָנוֹת שְׂעִירוֹת עֲנָקִיּוֹת שֶׁלִּי –
וְאֵין לִי כֹּחַ
כְּנֶגֶד
כָּל הַקִּנְאָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת נֶגְדִּי
בִּגְלַל הָאִישׁ שֶׁלִּי
שֶׁתּוֹפֵס בִּי בְּעָצְמָה
בּוֹעֵט בִּי-מַפְרִיעַ לִי לָעוּף בִּלְעָדָיו.

כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-אָחַז-הִרְגִּישׁ-חָנַק אוֹתִי בְּיָדָיו-מַפִּיל עָלַי שֵׂעָר
זָהוֹב סָתוּר צוֹרֵחַ עָלַי שֶׁאָקוּם-שֶׁאֵשֵׁב-שֶׁאָקוּם-אֵשֵׁב עַל שָׁטִיחַ
הָאוֹקֶר שֶׁנִּקְנָה בְּאִיקֶאָה-צָעַק-סָטַר-מָשַׁךְ לִי בַּשֵּׂעָר-
הִכְנִיס לִי
הוֹצִיא
הָפַךְ אוֹתִי עַל הַגַּב
קָרַע אוֹתִי
הִצְלִיף בִּי
עַל הַגַּג בְּתֵל אָבִיב תַּחַת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ
עָשָׂה אוֹתִי נַרְקוֹמָנִית-מְסֻמֶּמֶת מַתְמִידָנִית-מַסְנִיפָה חֲלוּשָׁה-
עֲלוּבָה רַק
שֶׁאֶהְיֶה
שֶׁלּוֹ
בְּכָל הַחַיִּים הָעַכְשָׁוִיִּים וְהָעֲתִידִיִּים וּבְכָל עָתִיד שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל
לִצְפּוֹת מִנְּקֻדַּת הַמַּבָּט הָאֱלִילִית שֶׁלּוֹ
בְּתוֹךְ גַּן מֵאִיר
חִסֵּל אוֹתִי
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ-צְהֻבָּה-עֲנָקִית בְּצוּרַת חֲבִיתָה יְרֻקָּה לוֹחֵשׁ לִי-
נוֹשֵׁם לִי-מַצְמִיד אוֹתִי בְּכֹחַ
לָאֲדָמָה הַחוּמָה –
'מְתוּקָה שֶׁלִּי' – 'מְתוּקָה יְקָרָה שֶׁלִּי'. כִּי אֲנִי רוֹצָה לָמוּת אִם אֲנִי
לֹא שֶׁלּוֹ.

עָנֹג

אֲנִי כָּל כָּךְ
יִצְרִית.
אֵיפֹה אָשִׂים
אוֹתָהּ.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת
שֶׁיַּכּוּ
אוֹתִי.
לֹא מִסְתַּדֶּרֶת
אִתָּהּ.

כָּל כָּךְ
עָצוּב
בַּחוֹר שֶׁל
הַלֵּב,

אֲהָהּ.

כְּשֶׁאַף אֶחָד
לֹא
רוֹאֶה.

זְרִיחָה

צְמוּדִים
מַכְנִיסִים יָדַיִם
לַבִּפְנִים
מוֹשְׁכִים אֶת הַלְּבָבוֹת בַּיָּדַיִם
אֶחָד לַשֵּׁנִי
כָּך שֶׁלֹּא נוּכַל
לִסְבֹּל
אִם נַרְגִּישׁ
מְעַט
יוֹתֵר
מֵתִים מִתְּשׁוּקָה.

המשורר יחזקאל נפשי קורא משיריה של מיא שם-אור בפינת השירה ברדיו FM106

המשוררת מיא שם-אור באתר "כאוס"

המשוררת מיא שם-אור, עורכת המדור הספרותי "חיה רעה" באתר "מגפון"

הספר "שנה של סוכריות" באתר של אבן חושן

חזרה לעמוד הראשי - סופ"ש שירה מספר 13