פרעה
וְאָז יַעַזְבוּ
אִמָּא וְאַבָּא
אֶת שִׁעוּרֵי הַפְּסַנְתֵּר שֶׁלָּהֶם
אֶת מְקוֹמוֹת עֲבוֹדוֹתֵיהֶם
וַיָּבוֹאוּ
וַיִּתְחַבְּרוּ לְגוּשׁ אֶחָד
וַיּוֹלִידוּ אֶת פַּרְעֹה
הוּא פַּרְעֹה הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ עַד כּוּשׁ
שֶׁבַע וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים מְדִינָה
וַתִּוַּלֵד לִי דַּלֶּקֶת עֵינַיִם
קָשָׁה עִם דִּמּוּם
וָאֶשָּׁאֵר לְבַד
בְּלִי יְשׁוּעָה.
שעשועיה
יוֹשֵׁב חֲצִי עֵירֹם עַל כִּסֵּא
מְחַכֶּה לְשׁוֹשַׁנַּת הַמַּיִם הַיָּפָה שֶׁתָּבִיא לִי אֶת מָזוֹרי הַקָּבוּעַ
וְיוֹדֵעַ בְּעֹמֶק לִבִּי הָרָעֵב יוֹדֵעַ אַף יוֹדֵעַ
שֶׁבְּגִינִי הִיא שׁוּב לֹא תֵּלֵךְ לְעִסְקֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים
הַמְּשַׁעְשֵׁעִים אֶת נַפְשָׁהּ
עַד שֶׁאֵרָגַע וְאֶתְכַּנֵס וְאוּכַל
לָצֵאת מִן הַדֶּלֶת
וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהּ
כְּאַוַּת נָפְשָׁה
גַּם בְּחוּצוֹת הָעִיר.
מֵאַהֲבָה.
והלשון תמיד בחוץ
וְהַלָּשׁוֹן תָּמִיד בַּחוּץ.
לָמָּה? שׁוֹאֵל הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אֵת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא
יְעַשֵּׂה. הַאִם הוּא רוֹצֶה לְהִלָּחֵם בְּחֻקֵּי
הַבִּירוֹקְרַטְיָה?
וְהַלָּשׁוֹן תָּמִיד בַּחוּץ,
אוֹמֶרֶת לוֹ בְּקוֹל מְתַקְתַּק
הָאִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּהֵיכַל הַפְּקִידוּת
וּמוֹסֶרֶת לוֹ אֵת שְׁטָר הַחוֹב,
הַשְּׁטָר שֶׁיַּכְנִיס אוֹתוֹ אֵל בֵּין אֶזְרְחֵי הַמְּדִינָה
וְיִמְנַע מִמֶּנּוּ כְּנִיסָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת.
וְאָז הוּא רוֹאֶה אֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה,
אַחֶרֶת,
שֶׁאֶצְלָהּ הַלָּשׁוֹן תָּמִיד בַּחוּץ,
וּמֵבִין שֶׁהִגִּיעַ לַמְּדִינָה הַלֹּא נְכוֹנָה,
וּמְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ מִסְגֶרֶת.
וְהַלָּשׁוֹן תָּמִיד בַּחוּץ.
*
מָה נוֹתָר לִי בָּחַיִּים :
הָרָצוֹן הָאֵינְסוֹפִי לְהִתְפַּרְסֵם,
חֲתִיכַת לֶחֶם רָקוּב,
שְׁנֵי פִּלְחֵי אֲבַטִּיחַ,
מְהַדֵּק חָלוּד,
אִשָּׁה כְּרוּתַת שַׁד.
שיר סיכום של חורף קשה
חֹרֶף קָשֶׁה,
חֹרֶף קָשֶׁה
אֲבָל הִתְמוֹדַדְנוּ יָפֶה עִם הַחֹרֶף הַזֶּה,
לֹא פָּסַעְנוּ פְּסִיעוֹת מְיֻתָּרוֹת
לֹא אָכַלְנוּ חָמֵץ בְּפֶסַח
יָדַעְנוּ מָה הַכִּוּוּן הַנָּכוֹן
כְּדֵי לְהַגִּיעַ
לַמַּטָּרָה הַנְּכוֹנָה –
הַבְּרִיאוּת וְהַחֹם,
וְאָז כְּבָר הַחֹרֶף לֹא קָשֶׁה יוֹתֵר
יֵשׁ חֹם עִם הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה.
המשורר נועם שדות בלקסיקון הספרות העברית החדשה
"היופי הזה, הפשוט, של השירה", מאמר על שירת נועם שדות, עיתון "הארץ"
