אלחנן ניר

הנשים מספר שמואלelchanan nir_

מֵחַלּוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלָּנוּ
אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים לַיְלָה לַיְלָה
אֶת הַנָּשִׁים מִסֵּפֶר שְׁמוּאֵל צוֹרְחוֹת.
עֵין-כֶּרֶם פְּרוּשָׂה מִתַּחַת וְתָמָר, מִיכַל וּבַת-שֶׁבַע
חוֹצוֹת אֶת תַּחֲנַת הַדֶּלֶק שֶׁל 'פָּז'
הוֹלְכוֹת מִתַּחַת לַכְּפָר הַשְּׁוֶדִי וּמַשְׁפִּילוֹת מַבָּט.
מְכוֹנִיּוֹת שְׁחֹרוֹת צוֹפְרוֹת לָהֶן בְּרֹעַ
לִבָּן שֶׁלָּהֶן קָרוּעַ
יְפִי אַדְמָתָן רָמוּס תַּחַת הַלְמוּת הַנָּחָשׁ אַמְנוֹן
וּבֶכִי כָּבוּשׁ עוֹטֵף אֶת הַיְּלָלוֹת
שֶׁרַק אִשָּׁה יוֹדַעַת בְּלֵילוֹת יְרוּשָׁלַיִם

בַּיְּשִׁיבָה לְיָד לוֹמְדִים בְּקוֹל:
כָּל הָאוֹמֵר גֶּבֶר חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה
ט וֹ עֶ ה
וַאֲנַחְנוּ לֹא נִרְדָּמִים, מַשְׁאִירִים אֶת הַיְּלָדִים רֶגַע לְבַד
וְרָצִים אַחֲרֵיהֶן. תָּמָר פֶּתַע מַבִּיטָה לַאֲחוֹרֶיהָ
מְצַמְצֶמֶת מַבָּט,
רוֹשֶׁפֶת יִסּוּרִים שֶׁאֵין מֵהֶם מְחִילָה,
וְאוֹמֶרֶת לָנוּ:
גַּם אַתֶּם
מֵהָרָעִים
וּמַצְבִּיעָה עַל יָדֵינוּ שֶׁלֹּא שָׁפְכוּ

עַכְשָׁו הֵן מַמְשִׁיכוֹת אֶל הַמַּעְיָן

 

פלטי מחכה למיכל שלו

א

כָּל עֶרֶב כִּפּוּר פַּלְטִי מְחַכֶּה לְמִיכַל שֶׁלּוֹ.
מִיכַל שֶׁלּוֹ עָבְרָה לְאַרְמוֹן יְרוּשָׁלַיִם
לְיַד מֶלֶךְ תְּהִלִּים הַגָּדוֹל
שֶׁלֹּא מָצָא לָהּ בְּכָל מַרְתְּפָיו וְלוּ מִלַּת שִׁיר אַחַת.
אֲפִלּוּ לֹא אֶצְבַּע קְטַנָּה לְהַלֵּךְ אֵלֶיהָ

 

ב

מֵהַבֹּקֶר, רֶגַע אַחַר הַתָּרַת הַנְּדָרִים, פַּלְטִי אוֹמֵר לְעַצְמוֹ:
נָכוֹן, גַּם אֲנִי לֹא נָגַעְתִּי בְּמִיכַל
וְגַם בְּגַן עֵדֶן קָטָן שֶׁלָּנוּ הָלְכָה הַחֶרֶב
אֲבָל אֵיךְ יִהְיוּ לָךְ יְלָדִים, מִיכַל יֹפִי-עָצוּר-שֶׁלִּי,
אִם אַף אֶחָד לֹא נָגַע בָּךְ

 

ג

פַּלְטִי הוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם עַל הַגַּג בְּגַלִּים
הוּא מְדַלֵּג עַל הַרְרֵי הָאֹכֶל שֶׁל סְעוּדָה-מַפְסֶקֶת
הִנֵּה עַכְשָׁו הִיא בָּאָה
עַכְשָׁו הִיא בָּאָה
וַתִּפֹּל מֵרֹאשׁ הַגָּמָל וַתַּגִּיד לוֹ
אֵיךְ שֶׁהִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ
וְשֶׁנִּהְיֶה רַק אֲנַחְנוּ
וּנְכַבֶּה אֶת הַפֶּלֶאפוֹנִים
וּבְלִי כָּל הָאַרְמוֹנוֹת וְהַחֲרָבוֹת הָאֵלֶּה בֵּינֵינוּ,
וְהִיא אֲפִלּוּ תִּצְחַק וְהַמַּנְעוּל הַשָּׁחֹר-קָשֶׁה שֶׁלָּהּ יִשְׁתַּחְרֵר לְרֶגַע.
אֲבָל מִיכַל לֹא בָּאָה
וּפַלְטִי מוֹרִיד דִּמְעָה בִּתְוַאי הַשְּׁתִיקָה שֶׁלּוֹ
וְהַדִּמְעָה לֹא מוֹצֵאת אֶת נֶפֶשׁ מִיכַל בַּת שָׁאוּל
וְאֵין לוֹ מְנוּחָה

 

ילדה קטנה בשונם 

וְכַמָּה שֶׁהָיִיתָ בּוֹדֵד
כְּשֶׁאַבְשָׁלוֹם רָץ עִם הַסּוּסִים עַד חֶבְרוֹן
מוֹדֵד צְעָדִים בְּכָל תַּחֲנוֹת הַסּוֹד שֶׁלְּךָ
זוֹנֶה תַּחְתֶּיךָ בַּמַּעְיָנוֹת הַחֲתוּמִים.
הָיִיתִי אָז יַלְדָּה קְטַנָּה בְּשׁוּנֵם
אֲבָל גַּלֵּה לִי מֶה הָלַךְ אָז
עַל הָעוֹר הַדַּק־דַּק שֶׁלְּךָ
כְּשֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָאתָ אַף לֹא זוּג אֶחָד שֶׁל יְדֵי-חִבּוּק
וְאֵיךְ הִמְשַׁכְתָּ לִזְחֹל בְּתוֹךְ כָּל הַכִּסּוּיִים
מֶלֶךְ מְעָרוֹת רוֹעֵד שֶׁלִּי

 

מזמור לדוד בהלכו לטיול לילה

מִזְמוֹר לְדָוִד בְּהָלְכוֹ לְטִיּוּל לַיְלָה עִם הַכֶּלֶב.
ה' מָה רַבּוּ מַכִּירַי
רַבִּים אוֹמְרִים לִבְנֵיהֶם כֵּן זֶה הוּא
כֵּן זֶה הוּא אֲנִי אוֹמֵר לְךָ תִּסְתַּכֵּל
וַאֲנִי רַק רוֹצֶה לָלֶכֶת וְלֹא לִהְיוֹת
זֶה שֶׁנִּזְכָּרִים בּוֹ כְּשֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר תְּהִלִּים
כְּשֶׁצָּרִיךְ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה
כְּשֶׁצָּרִיךְ אִשָּׁה בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וְעָיֵף
קוּמָה הוֹשִׁיעֵנִי מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ
שֶׁהִתִּישׁ אוֹתִי עַד לְהַחְרִיד
וְתֵן לִי כְּבָר לְסַיֵּם אֶת הַטִּיּוּל
כָּאן מוּל הֶהָרִים הַחוֹמְקִים
וְעִם כֶּלֶב צִ'יוַוָאה קָטָן

 

 

 

מי שנפלה עליו מפולת

                                       "מי שנפלה עליו מפולת
                                         ספק חי
                                                    ספק מת
                                         ספק הוא ֹשָם
                                                       ספק אינו ֹשָם
                                         מפקחין עליו
                                         אף-על-פי שיש בו כמה ספיקות"
                                                          (שולחן ערוך, אורח חיים, שכ"ט, ג)

וּמִי שֶׁלֹּא נָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת
וְהוּא סָפֵק חַי       סָפֵק מֵת
סָפֵק שָׁם            סָפֵק אֵינוֹ שָׁם
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ.
וְכַמָּה סְפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְכַמָּה רְעָדִים
וּגְדֵרוֹת דָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
שְׁחִיטוֹת קְטַנּוֹת בַּוְּרִיד
וְהַשִּׁטָּה פּוֹרַחַת,
וְאֵין מִי שֶׁיְּפַקַּח עָלָיו
יִפְרֹשׂ אֵלָיו כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה וְיֹאמַר לוֹ:
בָּרוּךְ     אַתָּה.
ירים אֶת רֹאשוֹ, יַבִּיט וְיֹאמַר לוֹ:
אַתָּה נִרְאֶה טוֹב הַיּוֹם
אוּלַי תִּקְפֹּץ לְקָפֶה
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ
מִמֶּנּוּ

 

 

תורה בלילה

                              "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה
                               יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן
                               בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם
                               אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה"
                                                       (שולחן ערוך, יורה דעה, רמ"ו, כ"ג)

אַחַר הַתִּקּוּן עִם לֵאָה
וּכְבָר הָיִיתִי שִׁכּוֹר מֵחֲמַת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה
וְהָיָה הַחֹשֶׁךְ מִתְדַּפֵּק וְהַקֹּר חָדַר
וּבָעַר לִבִּי אֶל הַבּוֹרֵא
וּהָיִיתִי נִשְׂרָף בְּאַהֲבָתוֹ
וְהִשְׁתַּטַּחְתִּי בַּחֶדֶר הָרוֹעֵד
וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁיִּתֵּן לִי בְּשָׁכְבִּי וּבְקוּמִי
                                      תּוֹרָה
וְשֶׁנִּהְיֶה אֲנִי וְצֶאֱצָאַי יוֹדְעֵי שְׁמוֹ וּמְסוּרִים
לְאַיֶּלֶת הָאֲהָבִים וְיַעֲלַת החֵן.
אֲבָל הָיָה הַלַּיְלָה דּוֹרֵשׁ אֶת שֶׁלּוֹ
וְהַיְלָדִים בָּכוּ בְּמִטּוֹתֵיהֶם
וְרַצְתִּי מֵאֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ וְהִתְחַנַּנְתִּי לָהֶם
שֶׁיִּתְּנוּ לִי לְהַמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּכֵּר מִיֵּין הַתּוֹרָה
שֶׁיְּרֻשָּׁה הִיא לִי מֵאֲבוֹתַי בְּלֵילוֹת זְהַב הַחֹרֶף
וְהֵם צָוְחוּ מַיִם                           מַיִם
וְהִצְבִּיעוּ עַל הַבַּקְבּוּק וְהֵנִיפוּ יָדַיִם
וְצָעַקְתִּי אֶל הַחַיִּים: אִי אֶפְשָׁר לֶאֱחֹז בָּהֶם הַכֹּל
וְאֵין תּוֹרָה וּמִשְׁפָּחָה בְּמָקוֹם אֶחָד
וְהָרַמְבָּ"ם זָכָה בְּבֶן רַק בְּגִיל חֲמִשִּׁים
וּבְתוֹךְ כָּל הַצְּעָקָה
       לֹא רָאִיתִי

 

 

 

דין וחשבון

אֲנִי נָבוֹךְ לְסַפֵּר לָךְ.
הִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת כְּתַב הַהֲגָנָה
אֲבָל בֶּאֱמֶת, תָּבִינִי, עָבַר כְּבָר עָשׂוֹר
וְעֹל הַפַּרְנָסָה הָפַךְ לְרֵחַיִם בִּצַוַּאר הַגַּעְגּוּעַ.
הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה:
הַבַּיִת שֶׁהִלַּכְנוּ בּוֹ יַחַד אֶת הַסּוֹד נִמְכַּר לְזוּג מִפָּרִיז,
הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ, כּוֹלֵל הַשָּׁל הַיָּרֹק-כָּחֹל, נִתְרְמוּ לְדָרֵי רְחוֹב.
אַתְּ יוֹדַעַת, נוֹלְדוּ יְלָדִים, לַבַּת קָרָאנוּ בִּשְׁמֵךְ
(כָּךְ אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְקַבֵּל מִכְתָּבִים אֵלַיִךְ מִ'קֻּפַּת חוֹלִים'),
הַבֵּן אוֹמֵר שֶׁהָיִית הֲכִי צַדִּיקָה וְלָכֵן הָיִית צְרִיכָה לְהִפָּטֵר,
וּבָרְחוֹבוֹת שֶׁשִּׁוַּעְתִּי אֵלַיִךְ שֶׁתֵּרָפְאִי, שֶׁתַּעֲלִי אֵלַי מִשְׁאוֹל נַפְשֵׁךְ
כְּבָר אֵינִי מְזַהֶה אוֹתָךְ,
גַּם הָרֵיחַ כְּבָר לֹא עוֹצֵר בַּעֲדִי,
וּמַבַּט הַחוּט שֶׁלָּךְ נָטַשׁ אוֹתִי וְשָׁב אֵלַי יָבֵשׁ רַק לִקְרַאת הָאַזְכָּרָה.
אֲבָל, אִם כְּבָר כֵּנוּת, גַּם בָּאַזְכָּרָה אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים עָלַיִךְ,
אָנוּ רְפוּסִים עַל הַסַּפּוֹת הַיְשָׁנוֹת, רַק שֶׁלֹּא נָרִיב, רַק שֶׁיַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם,
אוֹמְרִים מִשְׁנָיוֹת רֵיקוֹת שמתחילות באותיות השם שלך.
לִקְרַאת פִּזּוּר אָנוּ מְצַחְקְקִים בְּנוֹאָלוּת, מִשְׁפָּחָה קְשַׁת אַהֲבָה שֶׁכָּמוֹנוּ,
אוֹמְרִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת          וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַר כְּמוֹ הַשָּׁנָה.
אֲנִי כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ
מֵהֵיכָן הָלַכְתְּ
וּמֵהֵיכָן בָּאתִי


(כ"ט בשבט תשע"ג. עשור לפטירת אמי, רחל ז"ל)

 

השירים מתוך  "מי שנפלה עליו מפולת" (ריתמוס-הקיבוץ המאוחד),  2014

 

קישורים חיצוניים

המשורר אלחנן ניר בויקיפדיה

המשורר אלחנן ניר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אלי הירש על ספרו השני של אלחנן ניר "האש הרגילה"

הספר "מי שנפלה עליו מפולת" לרכישה באינדיבוק

 

 'מלנו את האדמה' ו'השיר הזה' מתוך "שרים משוררים", 2010

You need to a flashplayer enabled browser to view this YouTube video

 

חזרה לעמוד הראשי של סופ"ש מספר 10