אדונים
צילום: ליאורה בינג היידגר
אֲדוֹנִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.
כְּבוֹד הַנָּשִׂיא. כְּנֶסֶת נִכְבָּדָה.
הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַמֶּלֶךְ, הָרַב, הוֹד מַעֲלָתְךָ
נִכְבָּדִי הַדִּיקָן, הַמְפַקֵּחַ, הַשַּׁגְרִיר, הַמּוֹשֵׁל
הַמַּנְכָּ"ל, סְגַן הַמַּנְכָּ"ל, הָרֹאשׁ, הַמְנַהֵל
הַמַּזְכִּיר, הָאַחֲרָאִי, הַקּוֹבֵעַ, הַמְמֻנֶּה
כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט, הַשַּׂר, הַמְפַקֵּד
בַּעַל הַדַּרְגָּה, בַּעַל הַמֵּאָה
בַּעַל הַדֵּעָה, בַּעַל הַמִּשְׂרָה
בַּעַל הָעִנְיָן, בַּעַל הַדָּבָר
בַּעַל הַבַּיִת, בַּעַל הָרָצוֹן
בַּעְלִי. קוֹנִי. אֲדוֹנִי. מַר.
אפשר
לְהַפְנוֹת גַּב לָעִתּוֹנִים, לַטֶּלֶוִיזְיָה
לַכִּיּוֹר
לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה
לַמְקָרֵר
וּלְהַבִּיט בַּחַלּוֹן.
שׁוּם דָּבָר לֹא קוֹרֶה שָׁם
זוּלַת גֶּשֶׁם אַפְּרִיל
עַל הַפֶּקָאן, שֶׁרַק הִתְחִיל לִפְרֹחַ
וְעַל הַמְּרִיצָה הַיְשָׁנָה
שֶׁבָּהּ הָעוֹרֵב אוֹהֵב לִטְבֹּל
שתי עגבניות
בְּיוֹם בָּהִיר, אַחֲרֵי סְעָרָה, הַכְּבִישִׁים עֲדַיִן מֻשְׁלָגִים
נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת, מְכִינָה צָהֳרַיִם, שׁוֹמֶרֶת עַל עַצְמִי מִפְּנֵי הַחְלָקָה
אַבָּא כְּבָר מֵת, אֲנִי זוֹכֶרֶת, אֲבָל הוּא עוֹד חַי
זֹאת לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזֶּה קוֹרֶה לוֹ
כְּבָר בַּיַּלְדוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְגַם כָּאן
בְּעֶרֶשׂ אֲבוֹתֵינוּ, אֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת
הַהִתְבַּגְּרוּת לֹא קַלָּה
הַבַּגְרוּת קָשָׁה מִמֶּנָּה
וְאִם שׂוֹרְדִים הַכֹּל מַגִּיעָה הַזִּקְנָה.
בִּשְׁבִיל מָה לִכְתֹּב מִלִּים כָּאֵלֶּה. מֵת אֲבָל עֲדַיִן בַּחַיִּים.
חֲמִשִּׁים שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז לִמֵּד אוֹתִי לִקְרֹא שְׁלָטִים בְּצָרְפָתִית
בַּבְּקָרִים, בַּדֶּרֶךְ לַגָּן שֶׁל מַדְמוּאָזֶל אָמֶד, בִּבְּרִיסֶל
הוּא סְטוּדֶנְט צָעִיר לִרְפוּאָה, אֲנִי בַּת אַרְבַּע.
בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה עוֹד אִיֵּם, אֶחְזֹר לִבְּרִיסֶל, יְקַבְּלוּ אוֹתִי לָעֲבוֹדָה, אַתֶּם עוֹד תִּרְאוּ
עַכְשָׁו הוּא כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ מִי אֲנִי, מִי הוּא,
אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים אֶת הָרַגְלַיִם כְּשֶׁנִּכְנָסִים לַמִּטָּה.
עַל הַשַּׁיִשׁ הַשָּׁחֹר בַּמִּטְבָּח שְׁתֵּי עַגְבָנִיּוֹת מְקַבְּלוֹת אֶת פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
בְּאָדֹם עַז שֶׁמְּקַמֵּט אֶת הַפֶּה וְחִיּוּךְ מַפְצִיעַ
כְּשֶׁהַכֹּל לָבָן בַּחוּץ, כָּל כָּךְ אֲדֻמּוֹת
אֲנִי מַחֲזִיקָה בַּסַּכִּין
הבהוב ההווה
מִי שֶׁעָסוּק בְּמַה שֶּׁהָיֹה הָיָה פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, יוֹשֵׁב עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, אוֹמֵר הֶבֶל, אוֹמֵר הֲבָלִים אוֹמֵר הַכֹּל הֶבֶל, הַכֹּל עָוֶל, הַכֹּל כְּבָר לֹא מַה שֶּׁהָיָה וּמִי שֶׁעָסוּק בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה, כְּשֶׁנִּהְיֶה גְּדוֹלִים, כְּשֶׁנָּמֵר עִם גְּדִי יִרְבַּץ כְּשֶׁיָּבוֹא יָבוֹא שָׁלוֹם, אוֹמֵר עַל גּוּפָתִי הַמֵּתָה, הָיֹה לֹא יִהְיֶה הָיֹה לֹא הָיָה וּמִי שֶׁעָסוּק בְּמַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אוֹמֵר הִי אוֹמֵר הָה אוֹמֵר הַלֵּל אוֹמֵר אַהֲבָה וּמִי שֶׁעָסוּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לִהְיוֹת עָסוּק יְהֹוָה
ספירת דם
יֵשׁ לִי אֹפִי רַע. זֶה בָּא לִי מֵהַמִּשְׁפָּחָה, מֵהַצַּד שֶׁל אַבָּא, שָׁם לְכֻלָּם יֵשׁ אֹפִי רַע. הֵם נִפְלְטוּ לְכָאן בְּ־1947 מִצָּרְפַת, לְשָׁם הֵם בָּרְחוּ בְּ־1938 מִגֶּרְמַנְיָה, לְשָׁם הֵם הִגְּרוּ קֹדֶם מִפּוֹלִין, עָבְרוּ מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב כְּדֵי לְהִתְעַשֵּׁר, אוֹ לְפָחוֹת לְהִתְפַּרְנֵס, שֶׁיִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל. לֹא מַשֶּׁהוּ טוֹב. מַשֶּׁהוּ. בַּמִּלְחָמָה הַטּוֹבִים מֵתוּ, בֵּינֵיהֶם רֹב הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁל סַבָּא טוּבְיָּה, שֶׁהָיוּ שַׂחְקָנִים וְזַמָּרִים. בַּדִּירָה הַקְּטַנָּה בְּפָּרִיז סַבָּא נִשְׁאַר בַּבַּיִת וְשִׂחֵק שַׁח. לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָצֵאת. שָׂנְאוּ אוֹתוֹ כִּי הָיָה גֶּרְמָנִי וְשָׂנְאוּ אוֹתוֹ כִּי הָיָה יְהוּדִי וּבַסּוֹף כְּשֶׁהַגֶּרְמָנִים נִכְנְסוּ תָּפְסוּ אוֹתוֹ וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ לִדְרַאנְסִי. הוּא בָּרַח מִשָּׁם וְחָזַר וְהֵם שָׂרְדוּ, גַּם סַבְתָּא. הָיָה לָהֶם אֹפִי רַע, הֵם לֹא הָלְכוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח, כַּנִּרְאֶה הָיוּ יוֹתֵר טִיפּוּסִים שֶׁל מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ, שֶׁבִּשְׁבִילָם הָעִקָּר הָיָה לְהַצִּיל אֶת הַחַיִּים. בָּאָרֶץ קָרְאוּ לַאֲנָשִׁים כְּמוֹתָם אֲבַק אָדָם. אֲנִי מַנִּיחָה, לֹא הָיִיתִי שָׁם. הֵם אוּלַי לֹא הֵבִינוּ אֶת הַמִּלִּים, כִּי לֹא יָדְעוּ עִבְרִית, אֲבָל אֶת הַטּוֹן וַדַּאי הֵבִינוּ. אֶת הַכַּוָּנָה. קָשֶׁה לְהָנִיחַ לָזֶה. צָחֲקוּ כָּאן עַל הַיִּידִישׁ שֶׁלָּהֶם, עַל הַסַּנְדָּלִים בְּגַרְבַּיִם, עַל הַעֲרָצַת הַהַשְׂכָּלָה, אַהֲבַת הַמּוּזִיקָה, הָאָמָּנוּת, הַכֶּסֶף. אֶת כָּל זֶה הֵם הוֹרִישׁוּ לְכָל הַיְלָדִים, לְרֹב הַנְּכָדִים וּלְחֵלֶק מֵהַנִּינִים. וְגַם אֶת הַוִּירוּס שֶׁל הָעֲקוּרִים, שֶׁזּוֹרֵם בַּדָּם שֶׁל כֻּלָּנוּ, שֶׁלֹּא מַתִּיר לָנוּ לִהְיוֹת שַׁיָּכִים. לְכָאן. לְשׁוּם מָקוֹם.
אמונה
אֵין לִי אֱלֹהִים
אֶרֶךְ אַפַּיִם
גַּם לֹא רַב חֶסֶד.
גַּם לֹא חֲרוֹן אַפּוֹ.
לֹא סַבָּא עַל עָנָן
חַיְּכָן, זָקָן לָבָן עִם קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְנַצְנְצוֹת מִמֵּצַח
כְּאִלּוּ אֵין עֶבְרָה וָזַעַם, וְאֶצְבַּע אֲרֻכָּה
נִשְׁלַחַת מִשָּׁמַיִם לְחַטֵּט בַּגּוּף, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה דָּבָר
זוּלַת לִבְרֹחַ, לְהִבָּלַע בְּבֶטֶן לִוְיָתָן.
לֹא טִבְעִי, לֹא טֶבַע
הַדְּבָרִים וְלֹא הֲוָיָתָם. לֹא יֵשׁ
אָדוֹן, גַּלְגַּל, תְּנוּעָה מַתְמֶדֶת, עַיִן
מַשְׁגִּיחָה. לֹא קַלּוּ מַיִם
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, עַל כֵּן אֵינִי קַיֶּמֶת. תּוֹדָה שֶׁלֹּא
בָּרָא אוֹתִי בְּצַלְמוֹ
כִּי לֹא יָאֶה
וְלֹא נָאֶה
לֹא לִי
לֹא לוֹ
על כן ולא
'Therefore' is a word
the poet must not know.
André Gide
עַל כֵּן הוּא בִּטּוּי
שֶׁאָסוּר לִי לָדַעַת
אִם אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
מַה שֶּׁאֲנִי
לֹא
עַל כֵּן
עָלַי לָצֵאת מִן הַדַּעַת
כְּדֵי לִהְיוֹת
מַה שֶּׁאָסוּר לִי לָדַעַת עַל
כֵּן
השירים מתוך "הבהוב ההווה", מקום לשירה, 2017
קישורים חיצוניים
אורית מיטל בלקסיקון הספרות העברית החדשה
בית אביחי - אורית מיטל משוחחת עם עינת יקיר
יו טיוב
